צחקתי עם האיש שלך עד הסוף. וכשהוא חזר הביתה כבר לא ידעתי אם להמשיך לצחוק או לרצות לחבק אותו גם. מרתק ומעורר מחשבות

מילים כביכול קלות שפורמות חיים שלמים של אדם למקרה יומיומי כביכול בר חלוף. נפלא!

כתבת נפלא

טסתי איתו לאורך כל השעות ההזויות האלה שלו, בלי נשימה,

חווה איתו את הפחד האוניברסלי הזה שהבאת כל כך נפלא

שנזכור להסכים טעויות כל הזמן, רק ככה אפשר לחיות את החיים במלא

ואתה, שתזכור לכתוב, והרבה, מוכשר שאתה

כאשר אדם מספר לעצמו סיפור יפה וקולח כסיפורו של שי כל שנותר לנו הוא להנות ולזכור לבדוק את הכיוון בחיינו מפעם לפעם (כל שבת)

לא הסגנון שקוראים בכל יום, ויחד עם זאת קולע למטרה ונוגע באחד הפחדים הכי גדולים שלנו בעולם. תודה.

לא מעטים חושבים ככה בדיוק.
כולם בסופו של דבר גם חוזרים הביתה עם הזנב בין הרגליים... אהבתי...

אתה יודע לכתוב בן אדם. זו כתיבה אמיצה וטובה. תמשיך.