הם חלק אחד במשוואה, החלק השני הוא הקורא בהם, והחלק השלישי היא המדיטציה - משולש קטלני שיקח אתכם רחוק מאוד מאוד מאוד מאוד.

אי אפשר להגיע להארה בלי מורה.

והרי כיצד תגיע למקום שמעולם לא היית בו? מי יוביל אותך למקום שאתה אפילו לא יכול לתאר כיצד הוא נראה ואיך מגיעים אליו.

כל המורים הגדולים בבודהיזם, לאורך כל ההיסטוריה החל מהבודהה שחי לפני 2500 שנה, כולם אומרים שהגיעו לאן שהגיעו בזכות המורים שלהם ולא יכלו לעשות זאת בלעדיהם.

אפילו הבודהה עצמו מספר שהגיע להארה בזכות המורים שלו. מומלץ לקרוא את ה-jataka tails

נכון, אף מורה אינו יכול ללכת בדרך במקום התלמידים, שאלמלא כן, הבודהות בחמלתם הרבה היו כבר מזמן מביאים את כולנו להארה. ללמוד ללכת בעקבות מורה זה דבר בפני עצמו. לקבל הדרכה, השראה וסוגים אחרים של ברכה רוחנית, זה דבר שצריך ללמוד, להתכוון לקראתו ולהשקיע בו.

הרבה אנשים טועים לאחד משני הכיוונים - יש כאלה שמקווים ש''הגורו המושלם'' יעשה בשבילם את כל העבודה. יש כאלה שמבינים שזה לא יקרה וממעיטים בחשיבותו של המורה. שניהם מחמיצים את העיקר, את כוחו האמיתי של מורה רוחני, שאותו אפשר לגלות רק דרך התקשרות כנה עם מורה אותנטי, ובאותה מידה של סבלנות, מאמץ ותבונה שנדרשות לדרך הרוחנית עצמה.

הדרך אמנם חדשה וחד-פעמית עבור כל אחד מאיתנו, אבל כפי שגופנו החד-פעמי מציית לאותם כללים בסיסיים כמו גופיהם של שאר יצירי תבל, וכך יכולים הרופאים לרפא אותו, כך גם תודעתנו איננה שונה בעיקרה מתודעותיהם של שאר יצירי תבל, וכך יכולים המורים להדריך אותנו בדרך הרוחנית. חבל יהיה להחמיץ את ההדרכה הזאת מכל וכל, בטענה שאנחנו ייחודיים מדי. מועיל יותר יהיה למצוא מורה אמיתי שמבין לנטיות ליבנו, וללמוד כיצד ללכת בדרכו.

הידע העובר באמצעות מילים הוא משני, כמו האצבע המצביעה אל הירח...

כתבת בשתי שורות על ''הגורו הראשון'' אך לא באמת ציינת משהו מיוחד עליו, וחוץ מזה תרגמת קטעים מ''סידהרתא''. אתה משתמש ב''סידהרתא''כמקור מהימן לדבריך, ובעצם למה? למה ספר של הרמן הסה, שכתב עוד כמה ספרים בחייו, הופך לעמוד האש שלך? זהו סיפור יפה שסופר אלפי פעמים לפני שהרמן הסה עשה זאת. דווקא הספר ''כוחו של הרגע הזה'' היה מביא את הקורא להבנה שאין דבר כזה, מורה שיוביל לנירוונה.