כשהחיים זורמים על מי מנוחות ואין שום זעזוע עמוק אפשר לצלם פרחים ופרפרים, אבל כשהקרביים מתהפכות מאירועי החיים, אחת הדרכים הכנות ביותר היא לדבר על זה בדימויים ולפרק איכשהו את הקושי. אני מאד מתרשמת מעבודתך ויכולה להבין היטב מאיפה היא נובעת. איברים פנימיים, אלה שנסתרים מהעין אבל סופגים הכל, הפרשות שמיד מסלקים כדי שלא ייראו... אין איך להסתיר את הקיים ועדיף להסתכל בו ,ואז אפשר להמשיך.