אני לא חושב שמדובר בבושה, אלא בפחד. מדובר בשני אנשים שחיו על פיסגת העולם והנה הם עומדים לרדת אל הבאר העמוקה. שניהם ידעו שהם פשעו וששניהם הולכים לתת על זה את הדין. פנאן הריץ משחק פירמידה וידע שגם משפחתו הולכת לתת את הדין. השנים, בניגוד ליוסף המקראי (לגמרי בניגוד ליוסף המקראי) פחדו, פחדו יותר מהחיים המצפים להם מאשר מהמוות ובחרו את הבחירה הקלה יותר. אנחנו, אף אחד מאיתנו, לא אשם בבחירה שלהם.

יעל, לא מזמן התוודעתי לכתבייך ולאתר שלך, ואני אסירת תודה!

.....

מילה שאומרים לאחרים , ממחנה הימין הקיצוני...

שוייץ עודדה פושעי סמים ונשק לבוא ולהשקיע בבנקים.כמו כן עודדה משטמתי מס,ומשרתי ציבור מושחתים .
היום ,כשהעולם התחיל להבין את הלכלוך השוויצרי ,השלטונות גילו נתיב שונא לא פחות מתועב :SUICIDE TOURISM .עד איפה התועבה השוייצרית ?
בעיני שוייץ היא ציר הרשע PAR EXCELLENCE

דודו טופז התאבד כי הוא הבין שהוא כבר לא יצא בחיים מהכלא. זה התחנה הסופית.
מוני פנאן התאבד כי הוא הבין שהוא איבד את הכל והוא ומשפחתו מרוששים. קצת קשה בגילו להתחיל מאפס.
בושה? איזה בושה? פחד.

פנאן הסתבך בחובות ולכן חייו נהרסו. טופז מפונק ולא יכול לשאת ישיבה בכלא.
תנאי החיים החדשים של שני המתאבדים היו "גדולים עליהם" מבחינת רמת הסבל שהם מסוגלים לשאת.
בגלל "פסיכולוגים" כמוך לא נותנים תקציבים למדעי החברה והרוח באוניברסיטאות, אכן במקרה שלך זה מוצדק, אבל למה לפגוע באנשים רציניים שבאים מהתחומים האלה.

פנאן התאבד כי הסתבך בחובות וחייו נהרסו לגמרי.
טופז המפונק לא יכל לשאת את החיים בכלא הסבל היה גדול מדי בשבילו.

כתבה מעניינת, רהוטה, מדוייקת שעוסקת בנושא שנוגע בי. ובכולנו.

של בושה ואשמה וגם אם הסתכלת לבושה ולאשמה בעיניים,עדיין יש לו חיים עצמאיים ודומיננטים מאד איתם או בלעדיהם, והוא יכול אפילו לחיות טוב בצידה של החמלה.איך הוא מוצא לעצמו ריפוי?אין מה שעושה לו פוצי מוצי . הוא פשוט ישנו ,לא רוצה ללכת ולא לעשות סובלימציה. עם כל הצער והכאב.

הי יעל הכתבה יפה, עמוקה ועניינית, מאוד עזרת לי..תודה

מבקשים מהחברים לפרסם תגובות חמות וכך התעשייה הזו עובדת - מחפשים פראיירים

כי לפסיכולוגייה אין תאורייה הכל לוטה בערפל שיטה שעובדת עם מטופל אחד לא בהכרח תתאים למטופל אחר והכל קישקוק מאולטר לעשות עליכם כסף ... והרבה (בגלל שהיא מפורסמת מהעיתון)

בבושה מעורבים כמה חלקים במוח, כולל
האמיגדלה.

לרבים יש אמיגדלה מוקטנת, שמתפקדת
הרבה פחות מהמצופה ממנה.

אז תיאורטית הינו צריכים לחוות גל של
התאבדויות בישראל. מגיפת התאבדויות.

אבל זה לא כך, כי חלק גדול מאיתנו, חסרי
בושה, או שחלקים במוחם לא מתפקדים.

תודה לכותבת.

לשבת בכלא או להחזיר חובות של עשרות מיליונים זה לא קל, הפיתרון הקל לברוח.להגיד שפנאן היתאבד בגלל שלא הוזמן ליום הולדת, זה פרנסה לפסיכולגים.

תקראו את ספרו של דמאסיו ''בחיפוש אחר שפינוזה'' המחזק את דבריה המרתקים של יעל.הבושה היא חלק מהמבנה הביולוגי שלנו. חברה ללא בושה לא תשרוד. אפשר להתמודד ולהקל על רגש הבושה אבל לא ניתן להעלים אותו לגמרי.

בושה ופחד הן מאותה המשפחה. לימדו אותנו שלהתבייש זה מאוד אינושי וכדאי לנו להסתגר בתוך הבועה הבושתית הזאת.
אנשים יותר מתוחכמים מפסיקים להתבייש ולכן יש כאלה שלא מפחדים להראות את נטיותיהם כי לבושה אין מקום בחייהם. וטוב שככה.
בואו נגיד ביחד:
והעיקר הוא לא להתבייש בכלל...

מדובר בשני אנשים שעולמם קרס פרקטית וחרתית. טופז עמד להיכנס לשנים רבות לכלא ולהפסיד חלק ניכר מכספו ופנאן היה נתון כנראה בקריסה כלכלית ואולי גם בלחצים של העולם התחתון עם פוטנציאל למשפטים פליליים על העלמת מסים בהיקף עצום.
זה לא בושה על נושא מסויים, זו בושה קיצונית על קריסת עולמך, והאפשרות לעמוד מול העולם ככזה ולבנות את חייך מחדש, תחת השפלה.
אני בספק , אם המאמר היפה כשלעמו, מתייחס לעוצמה של מצבים אלה.

כמה עצוב שיש מאמינים לבולשיט הזה פראיירים רק מתחלפים

ואין לי ממש חשק לתרגל חמלה עבורם.

מקום ל בושה ?
ויהירות והתנשאות והחצנה ואוטיזם -
לאיזה סוג של שיבוט-בושה נגיע ?
האם אפשר להגיד שאת דודו או מוני ''הרגו'' ילדיהם ?

בעוד יומיים הוא יקבל שוב 66675.00 דמי שתיקה שמשלמת לו מדינת ישראל על הסתרת סודות אפלים

הנה בתמונה הם ניראים בחיים , תעצרו אותם לפני שהם מתאבדים !

התאוריה שדודו טופז ומוני פנאן סיימו את חייהם בגלל בושה כלשהי נשמע הזוי למדי. זה מאוד תמוה לחשוב שהבושה מהווה מניע להתאבדות.

הם שמו קץ לחייהם כי בקצה המנהרה לא היה אור, אלא המתינה להם עוד מנהרה והפעם חשוכה מקודמתה. או במילים אחרות הם היו צפויים לבלות את חיייהם בכלא, מרוששים מכסף, אחרי שעורכי הדין או אלו שהם היו חייבים להם היו מרוקנים להם את החשבון ואולי מצליחים לעקל להם גם את הרכוש הפרטי.

לא כל אחד יכול להחזיק מעמד בטלטלה של מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

אנשים שכל חייהם היו זוהר וזרקורים והערצת קהל וחיי חברה תוססים עם כל המי ומי, שפתאום נאלצים להיזרק לכלא בחוסר מעש ובחוסר כל - זה עתיד שחור שאף אחד לא רוצה.

זה לא קשור לבושה. הבושה גם אם היא קיימת היא לא המניע להתאבדות. אם אנשים היו מתאבדים בגלל בושה לא היתה קיימת אנושות.

שאנשים מבינים שהם הגיעו לקצה הדרך, לסוף השחור שמאחריו אין כלום, אלא משהו שחור ואפל יותר - הם מגיעים למצב של אין ברירה, של ייאוש, של חוסר תקווה, של ייאוש מתוך הכרה שלא מחכה להם כלום בהמשך הדרך - זה יכול להוביל להתאבדות.

רגשות כמו בושה, השפלה, הם דברים שאנחנו לומדים שזה נורא. לומדים שזה העונש הקשה ביותר. זה הסיוט של כולם. לפעמים עדיף המוות.

כלומר, לא צריך רק לטפל בדברים שמתביישים בהם אלא בכל נושא הבושה וההשפלה. צריך ללמוד שזה משהו נלמד ושאפשר לראות את זה בפרופורציה. זה לא נעים, אבל גם לא כל כך נורא. אם מתגברים על זה, קל יותר להמשיך בחיים.

אבל לעניות דעתי דודו טופז ומוני פנאן לא נטלו את חייהם בגלל בושה, להפך.האנשים הללו שאבו את האהבה שהיתה חסרה להם מתשומת הלב התקשורתית.וכאשר זו אבדה להם, כמה שזה נשמע מוזר, הדרך היחידה שלהם לזכות בה שוב הייתה בדרך היחידה שהם הכירו לזכות באהבה - להופיע בכותרות החדשות.אני בטוח ששניהם פינטזו על תשומת הלב שהם יקבלו ביום שאחרי מותם וזו הייתה נחמתם היחידה לחיים עם ערך עצמי מבוטל כל כך.