קרו לי דברים מדהימים מאז שגיליתי את חכמת הקבלה. לא אספר כאן הכל אך המאמר המיוחד הזה בהחלט האיר בי עוד משהו שעליו אכתוב.
מוזיקה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מחיי. כל כך הרבה שירים יפים נכתבו- שירים על אהבה, על כאב, על השאלות הכי גדולות וחשובות בחיים..ואני- אהבתי והתרגשתי ביחד איתם.
היום, ההתרגשות שלי היא אחרת. היא מיוחדת, היא שונה מההתרגשות של פעם, לפני שהכרתי את הדרך של הקבלה.
זה קורה כי כל המציאות משתנה לי..פתאום אני שומעת את השירים הגדולים (כמו הללויה למשל)
ואני קולטת שיש בשירים האלה מסרים חשובים ומהותיים לכולנו- לא לחיים הפרטיים שלנו, אלא לשינוי מהותי ועמוק ביחסים בינינו. השירים האלה באים לעזור לנו לממש את זה.
המון אנשים אוהבים לשיר, והכי כיף זה לשיר ביחד- זה מרגש, זה מאחד..בעיקר אם שרים את השירים שמדברים על זה.
והיום כשאשמע את לאונרד כהן שר הללויה, או את לנון שר את ''imagine''- אני אבכה- לא על חיי, אלא על המצב של כולנו והכי חשוב ויפה זה שבתוך הבכי הזה יש מלא תקווה כי אנחנו כן יכולים לשנות.
''שיהיה לך טוב
שתספיק לאהוב
הו בגילגול הזה
בגילגול הזה.'' (שלום חנוך)