בעבר לא הייתה תוכנת פוטושופ אבל בצילומי שחור-לבן נהגו לעשות ריטוש באופן קבוע.
קארין עבדה הרבה עם סמי בן גד ז''ל שהיה בעל יד אומן ועשה ריטוש.
עמדתי כלפי הפוטושופ אינה חד משמעית. מצד אחד בהחלט גם איפור ותאורה הם סוג של האדרה של המצולם, מצד שני פוטושופ שמשנה את צורת הגוף לגמרי, ובעיקר מרזה ומאריך, נראה לי מוגזם.
אני אהיה בעד פחות פוטושופ אבל גם בתנאי שהמצלמה תהיה פחות 'חודרנית'. גם בטלביזיה הגיע הזמן שיפסיקו עם תצלומי תקריב. לא רוצה לראות לאף אחד את הנחיריים ממרחק אפס...

השיא מבחינתי היה במערכת הבחירות האחרונה עם ציפי ליבני. אין לי איתה בעיה כלל ועיקר,, היחצ''נים שלה עשו לה ריטושים ברמה כזו שביל 20 היא אפילו לא נראתה ככה.

בס"ד

אני חושבת שפוטושופ יכול לעזור במקרים קטנים כמו חצ'קון ואפילו רצוי שיעזור בשביל כמה אנשים, אבל לא בשביל לשנות את הבן אדם לגמרי! זה עיוותשל המציאות,של האנושות האמיתית!!!

...והרעיון לאסור על ריטוש, דומה לאיסור על ציור.
לפני היות הצילום אמנים ציירו באופן ריאליסטי את דמויות מנהיגיהם ומלכיהם, ותמיד תמיד החמיאו להם עד מאוד. הפוטושופ היא בסך הכל גרסה מודרנית של תופעה זו.

אין לי בעיה עם פוטושופ כמו שאין לי בעיה עם איפור, אבל למי אכפת מה אישה מנותחת לגמרי (דונסקי) ומה אישה שמעולם לא היתה יפה (רייך) אומרות על העניין?

באמצעים אחרים, נוסטלגיה זה קישקוש, כמעט אין דוגמנית עבר שלא ריטשו את פניה שכבות עבות של מייק אפ, בשלל גוונים.

על דונסקי עבדו באמת קשה המאפרות.

לקארן והאחרות שחושבות שאפשר בלי פוטושופ, אולי זה נכון, אבל העולם היה קצת יותר מכוער ואמיתי אם זה היה כך.
למה מכוער? כי בוויזואל אופנה אנחנו מחפשים סוג של אידיליה שלא בהכרח קיימת, ומה שיש לנו בחיים האמיתיים לא תמיד עונה על ההגדרות יופי הנדרשות.
למה אמיתי? שוב, מאותה סיבה - לפעמים אנחנו צריכים קצת לברוח ולהתנתק מההגדרות של היומיום.

לגבי אנורקסיה שמעודדת כביכול מהריטושים - יש מערכת חינוך בארץ שצריכה להתקדם ביחד עם החברה, הארצית והגלובלית ולהיות עם יד על הדופק בקשר לחידושים וסכנות שנובעים מטכנולוגיות מתפתחות.

תנו ליהנות בשקט מקצת יופי, אפילו אם הוא לא אמיתי, זה נעים, זה נחמד, ואני בטוח שגם המתנגדים הכי גדולים לא היו מאשרים תמונה שלהם בעיתון ללא ריטוש...

וזה כל ההבדל, אז במקום לעבוד קשה על איפור זוויות, תאורה, צללים, עדשות וכו' עושים בפוטושופ. אין שום הבדל בין העבודה בעיניים של פעם לאחיזת העיניים של היום.

גם כאן ישנה רמאות לשמה

אבל זה הכל באשמת הגברים...

ממש רואים איך הפמיניזם 2.0 העצים נשים, לא?