שמי אפרת בת 41,אני חיה בקיבוץ מקסים ליד הים.פעם אהבתי את הקיבוץ ואנשיו ,הרגשתי חלק ממשפחה גדולה.כשהייתי עם תינוק קטן,ובעלי היה סטודנט,נתבקש הצעיר לשלם מניה על-סך 20,000$ דולר.מכיוון שהיה תפרן (מימן את לימודיו בעצמו),נאלצנו לעזוב עם תינוק קטן ולגור בבית הורי(בסלון).הדבר גרם לי לדיכאון חמור ועברנו טלטלה עזה.הדבר שחורה לי הוא שנודע לי שזאת שהיתה מועמדת אחריו(והפכה למזכירה),לא נדרשה לשלם מניה זו ,מנסה לשכוח מנסה לסלוח-מלאה כעסים על העוול שנגדם לנו.איך להמשיך הלאה? תודה ,אפרת

ו- 2. הייתי ממליצה לאנשים לסלוח ולשחרר רק אם מדובר באדם שלא מעורב יותר בחיים שלכם, לא תפגשו בו יותר ולא יכולה להיות לו השפעה מזיקה על החיים שלכם.

אני סלחתי פעם לאדם שפגע בי, ומכיוון ששחררתי, ואותו אדם היה לצערי במגע מסויים עם החיים שלי- ניתנה לו ההזדמנות והוא פגע בי שוב.

יש סיבה לכך שאנחנו לא שוכחים ואף נוטרים טינה.

זה מכניס לך לתודעה שאתה צריך להיזהר מאותו האדם, בעוד שאם אתה סולח באמת ומשחרר, אתה לא באמת נוקט באמצעי זהירות ועלול ליפול קורבן לפגיעה שוב.

אם אדם פוגע בכם בכוונה או מתוך אדישות לכך שכואב לכם (להבדיל מבמקרה או בלי כוונה)- יש סיבה לכך שהנטייה הטבעית שלכם היא לא לסלוח.