אין ספק שלסמים יש אפקט חזק מאוד על האופן בו האדם תופס את עולמו ואת חייו. השאלה החשובה בעניין היא: למה בעצם אנו קוראים ''סם''? עפ''י הגדרה אחת, רק חומרים ''מעוררי הזיה'' נכנסים לקטגוריה הזו, אולם עפ''י הגדרה אחרת, רחבה יותר, כל אלמנט חומרי איתו האדם בא במגע, המצליח לשנות את הפרספקטיבה ממנה הוא בוחן את החיים והעולם, הוא בחזקת ''סם''.

עפ''י ההגדרה הראשונה, ניתן לשפוט בקלות את ה''סמים'', מנקודת מבט חומרנית-נהנתנית, כמו גם מנקודת מבט רוחנית (ז''א כזו שבניגוד לראשונה, מוכנה להקריב קורבן כלשהו ע''מ להגיע ליעד שאינו הנאה פשוטה ממה שהמציאות מציעה, אלא קפיצה אל מעבר לאותה ''מציאות'' הנתפסת ע''י האדם הרוחני כאשלייה): אם הסמים אכן מעניקים הנאה ייחודית מהחיים, ייתכן ואפילו במידה והם עלולים לקצר אותם, הסיכון שבשימוש בהם ישתלם לנהנתן (תלוי, כמובן מה מידת ה''רווח'' ובמה מסתכם ה''הפסד'', ההיפותטיים שניהם). לגבי האדם הרוחני, השיקול לגבי שימוש בסמים יהיה כרוך בשאלה אם אלה יקרבו אותו אל מושא שאיפותיו: האם השינוי (תלוי החומר) של אופני קליטת ה''מציאות'' (או מה שנראה לו עדיין כך), יכול להוליכו אל המצוי מאחריה (מאחרי מה שהוא מבין כבר כאשלייה, גם אם אינו מזדהה עדיין לגמרי עם אותה תובנה) או שמא, במידה ומה שאכן מצוי מאחרי ה''מציאות'' הפנומנאלית-חומרית אינו יכול להיות (לוגית ומהגדרה) חומרי, הרי שקליטה (שאינה יכולה להיות חושית) של איזו שהיא נוכחות על-חומרית המצויה (או הנעדרת) מעבר למימד הפנומנים, הזדהות והתאחדות איתה, כרוכות בהכרח בהתגברות על ובהתעלות מעבר לכל אלמנט או אפקט הגזור או מושפע מעולם החומר.

עפ''י ההגדרה השנייה, הופך תהליך השיפוט והבחירה בשאלת השימוש בסמים ברור ופשוט עוד יותר. אם כל דבר שמשפיע על ''תפיסת המציאות'' של האדם (או על ''כליאתו באשלייה'', תלוי, כמובן, במתבונן, תרתי משמע), הרי שכל שימוש וצריכה של אלמנטים חומריים כלשהם בעולם הוא ''ממכר'' ולכן, במידה ומטרתם של החיים אינה אלא הנאה ממה שהם מציעים, הרי שאין הבדל בין סם אחד למשנהו (בין צפייה בטלוויזיה, למשל, לבין הסנפת קוקאין, או, לצורך העניין, צריכת ''פטריות רוחניות''). מאותה סיבה בדיוק, מאידך, על השוחר הרוחני הרציני לנסות ולנתק את עצמו לא רק מסמים הזייתיים (המשפיעים מתוך עולם חומר והפנומנים על אותו עולם בדיוק), אלא לשאוף להגיע רחוק יותר, לאי-תלות מוחלטת בכל אלמנט חומרי מוכר (כמו כסף, למשל, אך גם מזון, משקה וכד') ובכל תפיסה חושית (המהווה אמנם תיווך הכרחי בינו לבין המתרחש בעולם ההזייה בו הוא חי ופועל עדיין, אך החוצצת בינו לבין עולם האמת אליו הוא שואף להגיע) שהיא, ז''א להתנתק באופן כלשהו מן החושים, על מנת להתנסות באופני קליטה ''על-חושיים'' ולהיפרד איכשהו מן הגוף, כדי לחוות חוויות ''חוץ גופניות''. את התהליך הזה, כינו כל התורות הרוחניות הגדולות לאורך ההיסטוריה ''מוות בחיים'' (''חיים שאינם אלא מוות ומוות שאינו אלא חיים'', אם לצטט את חכם בן זמננו [רמאנה מהרישי]) – ''מוות'' המוביל, עפ''י יודעי דבר, לחיי אלמוות.

על כל אדם להגדיר לעצמו מה מטרותיו בחיים. לכשידע זאת, קל יהיה לו לשפוט את האפשרויות העומדות לפניו ולהחליט באשר לדרך הנכונה לפעולה לגביו.

תומר יקר:
מאמר מעולה, ויש לי שאלה:
אם מחליפים את המנוע ברכב, לפי הדוגמה שנתת- זה כבר לא אותו הרכב. כלומר: קיים משהו שקוראים לו ''רכב'', והוא אינו זהה לפני ואחרי ההחלפה.
אתה בא ואומר, בהקבלה- שכשאנחנו עוברים תהליך מסוים, למרות שאנחנו חושבים שאנחנו אותו הדבר,זה לא כך (כי ה''מנוע השתנה'').
והרי אתה כותב שאתה ''...לא מקבל את קיומו של מרכז אוטונומי של זהות ופעולה.''
אז אם אין קיום של מרכז אוטונומי שכזה, אז במי נעשה השינוי? איך יכול להיות בו שינוי שיגרום לו להשתנות?
ואם הכוונה היא ל-''לא נפרד מכל מה שמקיף אותו'', הרי שגם התהליך הוא חלק ממנו, ובמקרה כזה הוא לא יכול לשנות אותו?

ומכיוון שתודעה זה רעיון מגוחך, שאין לו שמץ של הוכחה, מה שנשאר הוא חקר הקשר בין שינוי האיזון הכימי במערכת העצבים לבין תופעות התנהגותיות אצל נחקרים.
המזרח לא יודע שום דבר על הקשר הזה מכיוון שהוא מתאר את הדברים במונחים דתיים כמו תודעה, ברהמן, אטמן ושאר הבלים באושים מתוך תפיסה דתית סובייקטיבית שמכוונת למטרת השגת האטרכסיה, הנירוונה, ההארה וכ''ו.
וכך יוצא שתורות המזרח, וגם כמה דעות קדומות של המערב, מסלפות את המחקרים המדעיים על הסמים והמוח יותר מאשר מסבירות אותם.
לדוגמא- אוסף השטויות לגבי תיפקודן והשפעתן של הבלוטות האנדוקריניות- שנקרא בשם ''תורת הצ'קרות''. אותו תיאור מיסטי של צ'קרות מסלף את ההבנה של הבלוטות האנדוקריניות ויתכן שאף מפריע לפעולתן התקינה.
בהיעדר כלים רציונלים ומדעיים חמורים לא ניתן בכלל להתייחס לקשר שבין סמים ומערכת העצבים.
המיסטיקה, ההינדואיזם ובכלל- כל דת- יכולות רק להרוס את החשיבה הבריאה בנוגע לכל נושא מחקר רציני.
מיסטיקה זה לעצלני מוח. יטב להם אילו יקחו סמים למען חידוד חשיבתם וישתחררו מהבלי המיסטיקה.

סמים זה לא להתמודד עם החיים ולא להגיע לרמות רוחניות.

זה לשים רעלים במוח, באופן שגורם למוח שלך להשתגע ולהגיב לכך שחומרים מסוכנים נתפסים בקולטנים שנועדו לחומרים אחרים.

סמים לא יוצאים מהמוח ועל כן השפעתם לא תמיד צפויה והשלכות שלהם יכולות להופיע שנים אחרי שכבר הפסקת.

שכן שלי חזר מהודו חצי מפגר. הוא לא מסוגל לתפקד, לא ללמוד, לא לעבוד. חי על חשבון הוריו בלי יכולת להכי בת זוג ובקושי מתפקד.

בגלל כתבות כאלה, בכל שנה עוד ועוד צעירים חושבים שזה מגניב לסכן את כל החיים שלהם ולטגן לעצמם את המוח.

זה טרגדיה ששוברת את הלב, בכל פעם שאני רואה אותו ואת ההורים שלו- שהיה להם ילד חמוד וחכם עם עתיד, ונגמרו חייו עוד לפני שהתחילו.

התפלספויות ברמות כאלה יכולות להכתב רק תחת השפעת סם.

אתייחס למשל שלך על הרכב שהוחלף לו מנוע. האדם איננו רכב. הרכב הוא רק אמצעי והאדם הוא המטרה.

התודעה שלנו אינה רק אמצעי להשגת השגים (כסף, מעמד, ואפילו יצירה). אלא היא החוויה הבסיסית שלנו את העולם.

הניסיון מראה שכל התערבות חיצונית אגרסיבית אינה בונה את התודעה אלא ממוטטת אותה. אם לא בטווח הקצר אזי בטווח הארוך.

וזה נכון גם לגבי פרמקולוגיה. כל טיפול בתרופה פסיכיאטרית תיתן תוצאות טובות יותר אם תגובה בטיפול קוגניטיבי.

ומעורר מחשבה.

תודה, תומר.

כל הסמים, כולל אלכוהול ותרופות, פועלים באותה צורה - הם מזרזרים (טריגר) את המוח לחוויות מסויימות, כמו שיכוך כאבים או חידוד חושים. בהיותם כאלו הם פתרונות זמניים למטרה מסויימת והם לגיטימיים כל עוד נעשה תהליך עמוק יותר כדי שהפעולה שלהם תוכל להעשות בלעדיהם אלא רק ע''י המוח.
אך בחברה שלנו הם הפכו לפתרון הבעיה מבלי לערב ולו גרגר של תודעה לשינוי עמוק יותר, וכאן לדעתי גלומה ההרסניות. זאת כי מאוד קל להתמכר אליהם כפותרי בעיות אינסטנט במקום להתייחס אליהם כאל פתרונות זמניים לשעת חירום בלבד.
ולכן כמו שכסף מהווה פתרון מהיר לרכישת בטחון או זוגיות לרכישת אהבה והדוגמאות עוד רבות - ראוי לדרבן יותר אנשים להעזר בסמים רק עד שהם מפתחים תודעה שפותרת את אותה בעיה באופן רוחני, מה שאמור להיות מוטל על עולם הרפואה.
אך עדיין הדרך ארוכה ואני מאמין כי כל אחד בוחר את חייו לפי ראות עיניו ואם הוא מעדיף לנטול סמים - עד שלא יתעשת ובעצמו יבין כי הוא מזיק לעצמו - עלינו לקבל את בחירתו ולנסות להראות לו דרכים אחרות לא מתוך כפייה אלא מתוך הבנת המצב האובייקטיבי.

התפיסה ש''אין אני'' יכולה להוביל באופן לוגי למסקנה שסמים יכולים להביא להתפתחות רוחנית ולהתפתחות אנושית באופן כללי.
הגיע הזמן לנטוש את התפיסה ש''אין אני'', תפיסה שהייתה נכונה בהודו בימי הבודהא אבל היום היא שגויה ומסוכנת. יש אני, וכל התפתחות רוחנית אמיתית נעשית בזכותו.
בזכות האני כל אדם הוא אינדיבידואל בלתי ניתן לחיקוי או שכפול, עולם ומלאו, אלוהים קטן. תפיסת-אדם שמבטלת את האני האנושי או מצמצמת אותו לתשוקות והיצרים הנמוכים שלו למעשה משפילה אותנו כבני אדם ומונעת מאיתנו להתפתח מבחינה מוסרית.

מה אמרת שאמרת?

בנתיים אלו הבטחות ריקות
אין סמים פסיכיאטריים (משני תודעה פסיכיאטריים), אשר הם לחלוטין ללא תופעות לוואי או סכנות, עוד אין כזה דבר,
למה להאמין להבטחות?
סמים שמשפיעים על המוח הם לאוו דווקא דבר רע,
השאלה כמה הם מזיקים ואופן השימוש וכיצד אפשר להפיק מהם תועלת או מרפא
וגם ממש להספיד סמים ''לא חוקיים'' כאשר ביניהם גם צמח ההמפ על נגזרותיו בעל יכולות ריפוי בשימוש נכון שלא ראינו מאף סם חוקי עד היום.

בנתיים מה שלא כתבת בכתבה זה כמות הסבל שאנשים וחיות יעברו בשביל לנסות כל מיני דברים, כאשר בדרך הפקיר המדע את המניעה,
את הסביבה המוני אנשים חולים תוך כדי שהוא לוקח מהם מידע וידע חיוני וגם גישה לאחד הצמחים הכי מדהימים שיש

נישאר בעולם של אתיקה מתוחכמת
כנראה זה מה שמושך את החוקר?
במילים אחרות האתיקה האם לתת למין האנושי
להמשיך להתפתח טבעית אבולוציונית ולשפר
את הרפואה ולמנוע מחלות,
או האם נתחיל להיות כולנו גיבורי על?
אני מצביע בועדת האתיקה הזאת נגד גיבורי על מהונדסים.

בתודה

עודד.

תומר, מאז הודו משהו השתנה בך. פחות כתיבה מרוחקת ומתבוננת מבחוץ על הדברים בביקורתיות אקדמאית, כי אם כתיבה יותר אישית. יפה. אהבתי את דבריך והסכמתי. תודה.