אנחנו לא ''מפסידים'' כלום. הפסקנו לאכול בשר כי מה לעשות שגם אם משהו טעים אתה מפסיק לאכול אותו אם הוא לא מוסרי. שמעתי שבשר אדם הוא מאוד טעים ומכיוון שאתה מתעלם מהמוסר שלך כשזה מגיע לצלחת למה שלא תנסה? אני מוכן לתרום את הבשר שלי אליך ברגע שאני אמות שחס וחלילה לא תעבור את החיים בלי לטעום את המעדן הזה (ושגם לא תצטרך לעבור על החוק בדרך).

לא נורא, הסגפנות של הצימחונים היא רווח נטו של אוכלי הבשר.

ב''אנה קרנינה'' אומר טולסטוי: ''כמספר הראשים בעולם כך מספר האהבות'' (לא סגורה על הנוסח המדויק אבל זה בערך ככה), והוא מתכוון לכך (לפחות לתפישתי) שלכל בן אנוש ישנה הדרך הייחודית שלו לאהוב, גם אם לעיתים נדמה לנו שיש רק דרך אחת כזאת. שכן, אהבה, ככלות הכל, היא עסק מורכב מאוד, וכל אחד מקיים אותה בהקשר המאוד רחב של היותו הוא.

אני מאמינה שכמספר הראשים בעולם כך מספר הדרכים לגדול, כך מספר הדרכים למתוח את גבולות הלב, עוד קצת ועוד, עד שיעשה בעצמו לבודהה פנימי קטן שער לסבלו של האחר באופן הרחב ביותר.

הדרך שלי לשם, גם אם היא רצופה בכוונות טובות, הרי היא ארוכה עדיין. ובאמת לצערי.
מה שכן, כל טור כזה שלך מקרב אותי בעוד רבע צעד אל ''היעד הנכסף'', וזה הרבה מאוד :-)

שפה אכן מייצרת תודעה (ואני, כידוע, מאוד אוהבת שאת בוחשת ככה במילים), ואי לכך, המטבח שלי הוא לא עוד ''מטבח'', כי אם ''מצמח'' (מעדיפה את זה על ''מטפח'' - יותר מדי דומה למטפחת ראש).

ש''ש בצבא זה ''שומר שער''. ואת סוג של :-)