הכתבה מאוד נכונה.
לא הייתי מאשימה את ''מסך הטלוויזיה'' והתכנים שבו,ניתנה לנו הזכות לבחור האם לצפות או לא בטלוויזיה ואם כן באילו תכנים לבחור.
המסר מכאן צריך לעבור ישירות לשר החינוך..למועצה לשלום הילד וכו'.
במקום להשקיע משאבים ברפורמת ''אופק'' שאני מטילה ספק בהצלחתה,צריך לפתח שיטת חינוך שבסיסה ''מהנפש''-להביא מרצים ברמה של טובי ברואנינג לגני הילדים ובתי הספר או לחילופין לשלוח את המורים לסדנאות בנושא.
חברים...המלאכה מרובה.

טובי יקרה
מאוד נגעו ללבי המשפטים המדברים על איכות המזון הירודה שאנו מעניקים לנפשנו ולנפש ילדנו וכן המשפט על ההתעסקות במוות ולא בחיים.
חשה כאב עצום מול חוסר האונים העולה בי בשל נכונות הכתבה לעומת כיצד אנו חיים.
ותפילה לי מי יתן וירבו כמוך- כאלה הרואים נכון ויש באמונתם וכוחם לרפא את תחלואי החברה.ולוואי ואמונה זו תחלחל גם לתוכי.
תבורכי
אילנה

נדיר כיום למצוא משחק סרט סדרת טלבזיה ואפילו ממתק שאין בו שמץ של אלימות אחרת הוא לא נחשב ולא נמכר המערב הפרוע כאן ועכשיו, ''כנראה'' שמישהו עושה הון מזה הבומרנג לא מאחר לבוא ולא מפספס את המכורים וגם את המוכרים ממש ג'ונגל עדר ללא מנהיג והמחיר יקר מאוד. הגיעה העת לקחת אחריות על כל מה שנכנס לקיבתינו ולמוחנו אם כל אחד מאיתנו יפסיק לצרוך מהג'נק הנ'ל הביקוש יקטן וישאף לאפס. ממליץ לקרוא את הספר ''איך הפכה האישה לגבר של ד'ר טובי בראונינג ספר אמיץ ונועז שחושף את האמת במערומיה עם המון תובנות וחוכמה לחיים בריאים ושפויים

טובי יקרה, תודה על אורך המאיר בישראל ובעולם.

מעניין מה היה קורה אילו היו מתאגדים העיתונאים יחד ומחליטים על שבוע דיווחים וכתבות חיוביות בלבד! רק למשך שבוע!
ומבקשים לאחר מכן תגובות הצופים - מה היה קורה
ובאותו שבוע יבדקו במשטרה ,תאונות, ו/או..כיצד אם בכלל השפיע שבוע זה על כולם ...מעניין אם ומה יהיה הרווח וכמה חיים
ואויר יכנס לעולמנו ?
שבוע בלבד!
אשמח לשמוע על שנפלה החלטה ניסיונית זו לבצע זאת ובהקדם!
מודה שלומית-חיות

עוד לפני שאנו בוחנים איזה תוכן משודר אלינו מהמסך, צריך לבחון את עצם ההפשעה של הצפייה במסך הטלויזיה או המחשב. המסך משדר תמונות בקצב מסחרר של 25-30 תמונות בשניה. קצב שינוי זה מהמם את המוח שלנו ן''שואב'' אותו. אם אין לנו כמבוגרים הרבה יכולת להתנגד לקסם שנובע מהמסך, בודאי שילדים ונוער אינם מסוגלים לבחור.
בעודם שאובים למסך, כל הווייתם מתרכזת במוח, הם מנותקים מגופם ומרגשותיהם, ונותרים פאסיביים לכל מה שמשודר לתוך מוחם, ללא יכולת בחירה, ביקורת או התנגדות.
אין לנו להתפלא, איפה, כי הדור החדש כל כך מנותק מעצמו והוא כה אלים.
אז אולי לפני שאנו בוחנים איזה תוכן (אלים או לא) משודר אל ילדינו מהמסך, עלינו לשאול את עצמנו איזה נזק נוצר מקיומו של המסך בסלון הבית או אף בחדר השינה של הילדים.
אצלי בבית אין טלויזיה כבר 12 שנים. אינני רואה חדשות בכל יום, ומברך על כך.
מוזמנים לשקול גם אופציה ''מוזרה'' זו...
ושיהיה לכולנו יום טוב.

כמה אומץ דרוש לשחרר כתבה כזו כי הרי כמעט כל העולם מסתובב מול החדשות בטלביזיה ובעיתונים, שמתם לב שבכל מקום גם מציעים לנו עיתון חינם? גם הגישה החופשית באיטרנט מעסיקה את ילדנו הצעירים בהקשבה לשירי ראפ אלימים וגסים, אני אישית לא רואה טלביזיה ולא קוראת עיתונים למרות שבתוך עמי אני חיה ויודעת ובוטחת שאדע כל מה שחשוב לי לדעת. נדמה לי שאם בכלי התקשורת למינהם יתחילו לפרסם כל יום שני מעשים טובים בהרחבה, עדין ישאר מקום ליתר ונוכל להינות גם קצת, אני בעד מי מצטרף? תודה לך טובי על שאת מאירה את עייננו.

את מה שכבר נעשה לא ניתן לבטל.
אך עלינו לזרוע בכל יכולתינו את זרעי החיים,האהבה,האופטימיות,הרכות,הסובלנות והקבלה של האחר.פשוט לתת אך ורק את דוגמא הטובה ביותר שניתן.

מתן אישור חברתי על סרטים אלימים, סדרות אלימות , כתבות אלימות ועוד, המתבטא באחוזי רייטינג גבוהים, מעורר את היצרים ההרסניים שקיימים בנו בכל מקרה ופותחים פתח להתנהגות אלימה והנוער שמחפש מודל לחיקוי כחלק טבעי מתהליך התבגרותו, מחקה את המודלים הללו הפרוצים לכל, וכך אנו יוצרים חברה מעוותת שמתמקדת רק בסבל שלנו ובהרס.
תודה על כתבה שמהווה בעבורי את הקול השפוי שאומר שאפשר גם אחרת, שאפשר לשנות את זה, שזה לא בשמיים. נתחיל כל אחד מבפנים, עם עצמו וזה יקרין לסובבים הקרובים לנו משם הלאה והלאה ואז באמת יש סיכוי טוב שנעקור את האלימות הזו מתוכנו!

קודם כל, מסכימה עם הכותבת לגמרי. דר' באונינג מביאה בספרה ''איך הפכה האישה לגבר'' אמיתות על מצב החברה שבה אנחנו חיים. ממליצה בחום לקרוא את הספר.
מזה כמה חודשים אני מסרבת לצפות בתוכניות המשדרות אלימות. שמתי לב שמפלס החרדות והמתחים ירד משמעותית.אינני מנותקת מהחדשות כי בתוך עמי אני חיה ומסתפקת במהדורה אחת ביום. תודה טובי על ספרים ומאמרים פוקחי עיניים. אנא המשיכי בפעילותך הברוכה.

טובי יקרה, דרוש המון אומץ לשקף לעולמנו הקטן את ההרס העצמיואת המצב בדיוק כפי שהוא, כל הכבוד לך! מחזקת את ידיך לא לוותר כי באמת יש קושי לאדם לראות ואת עוזרת לנו!

לגמרי צודקת ועוד יותר רואים שהיא מבינה משהו

שלום לכולם,
מזה כשנתיים אני לא רואה חדשות. לפני כן הייתי ממש מכור לחדשות. 5 בערב - אני שם. 6 - גם. אולי משהו השתנה ב 7? אבל ב 8 חייב. המהדורה המרכזית. ואז, לאט לאט שמתי לב שזה לא עושה לי טוב. שאני כועס. כועס על שאב שרצח את ביתו, את הבן שרצח את הוריו, את בהעל שרצח את אשתו לעיני ילדיו. לאט לאט הבנתי שאת הכעס יש להפנות לתקשורת.
והנה בתקופה האחרונה אני שם לב לתחרות הקשה בין המדיות והעיתונאים מי מצליח להביא יותר מקרי אלימות. מי מצליח להציג את המקרים באור הכי שלילי ומגעיל שיש. תיאורים מזוויעים. ומה? כולם מדברים על זה. צעירים וקשישים. נשים וגברים. משכילים ואנשים פשוטים. כולם מעורבים בגועל נפש.
''םחד ללכת לים''
''אני הייתי הורד את האבא הזה בידיים שלי''
''תראו מה נהיה עם המדינה שלנו''
וכו וכו...
והכי גרוע... שאין משהו מספיק רע לכתוב עליו אז כותבים תחזיות. 700 איש ימותו משפעת החזירים. ואז... לאחר יומיים יש עדכון. סליחה - 14000 ימותו משפעת החזירים. אבל אין מה לדאוג... יהיה חיסון. חיסון שיהרוג כנראה יותר בני אדם מאשר תהרוג המחלה עצמה בסופו של דבר.
חברה... תתעסקו בטוב ולא ברע. בצחוק ולא בפחד.

בימים אלו פשוט מזעזע לקרוא עיתונים
אנחנו רוצים להאשים את הנוער
אבל האשמה נמצאת בכל אחד מאיתנו שמוסיף עוד אקשן למדורה ומשתף פעולה עם סביבת המוכרים
אלו שמוכרים לנו רצח בגוון של משחק או סרטי ילדים.

משפיע, גורר ואף למעלה מזה. סרטים/משחקי מחשב אלה הינם תולדה ישירה של חברה המכורה לאלימות, חברה המחפשת ריגושים חדשים כשהסף עולה ללא הרף. סרט רומנטי על אהבה, או סרט חברתי על תרומה ונתינה אינם עושים זאת עוד לבני הנוער. סף הריגוש מחייב אלימות, ועוד אלימות, ורצוי משהו מפוצץ (תרתי-משמע) שלא ראו עד היום...

מסכים עם כל מילה ומילה

אין ספק שמי שצופה באלימות - מושפע. השאלה באיזה אופן.

לנוכח דם,גופות מרוטשות, צרחות, התחושה שתתקבל ברוב הצופים (בצורה הבסיסית והפשוטה שלה, המיוחד בילדים קטנים ) היא גועל, ואי נעימות.
צפייה בתוכניות שגורמות לתחושת פחד וגועל עוזרת להתמודד עם מצבים - שמה לעשות, במיוחד אצלנו- קיימים במציאות.

ראה ערך - ''קתרזיס'' במילון....

השאלה הקדומה של ''מה קדם למה- הביצה או התרנגולת?'' עולה מהכתבה.
ד''ר טובי בראונינג דוגלת באסכולה השמרנית שרואה את האדם ככלי מאוד נוח לעיצוב , כמחקה התנהגויות ולא מעצב אותן.

כנ''ל לגבי NRG שהחליט להעלות את הכתבה מהבויידם לנוכח ''המצב''.

נכון יש הרבה אלימות בסרטים אבל מקור האלימות שילדינו יורשים היא בנו, בכל אחד ואחת מאיתנו. מספיק לקרוא את השנאה וההוקעה בכל הטוקבקים פה באתר, להקשיב לחבריכם מרכלים ועסוקים בלספר למה השני לא בסדר או להקשיב למחשבותיכם - לשנאה ולשליליות שיש בהן.

תתחילו להסתכל על עצמכם!!!!!!

ופיסקת הסיום,כל כך נכון.

הכותבת צודקת בכל מילה. והיידתי מוסיף חוסר הערכים ונתישת מורשת ישראל מכל ערכיה הנעלים לטובת התאוות והכסף בליגיטימציה מוחלטת מצד החברה והמדיה בעדוד מושלם כדי לפתח את החיה שבאדם ולא ערכיות ואם אדם חי כחיה אז מה נתפלא מן האלימות צריך לחזור לשורשים לבאר מים חיים

בזמן מסעי הצלב ערך חיי אדם היה הרבה יותר זול.

תסתכל על כל המכלול ולא רק על מה שנח לך

בזמן מסעות הצלב לא היתה טלוויזיה, וגם לא בימי השואה, בימי מלחמת העולם הראשונה או בלונדון של ג'ק המרטש. מי שרואה בטלוויזיה את ''השטן הגדול'', את המקור לאלימות, מחפש את המטבע מתחת לפנס.

תיאורים מוגזמים והאשמת הטלוויזיה משחקי מחשב והמוסיקה באלימות?
מה עם האלכוהול? מה עם תרבות הפשע? תרבות הערסים? תרבות הצעקניות והכוחניות?
רמת הפשיעה שונה בין מדינה למדינה אבל הסרטים המשחקים והמוסיקה נמצאים בכל העולם, מחקרים גילו שאת המקור לאלימות אין לחפש על מרקע המסך.