למרות שהיא לא הגיעה למסקנה הזו...
לדעתי יש התאהבות (שהיא קצרת מועד), אך אין אהבה.
''אהבה'' זה הכל בראש שלנו. אנו אוהבים את מי שאנו חושבים שאוהב אותנו, ומשליכים עליו את כל הפנטזיות שיש לנו על בן-זוג רצוי: הרצונות, התשוקות, האינטרסים ועוד.
כאשר בן הזוג עוזב, אנו כבר לא אוהבים אותו יותר, כי קשה לאהוב מי שלא אוהב אותנו או גרוע מכך - פוגע בנו. אנו ח-ו-ש-ב-י-ם שאנו ממשיכים לאהוב, כי אנו מאוהבים בתחושות שהיו לנו איתו, את התחושה שהוא/היא גרמו לנו. בעיקר להרגיש מיוחדים. מאחר שהאינטימיות עם כל גבר/אישה היא קצת שונה, אנו מתגעגעים לתחושות האחרונות שחווינו, לדרך שבה בן הזוג האחרון שלנו חיבק אותנו, נישק, נתן תשומת לב וכד'. הדגש: מה עשו
ל-נ-ו. אגואיזם לשמו. ממש לא אהבה...
אשמח לתגובות ובעיקר לשכנע אותי שיש אהבת אמת בין גבר לאישה (או מינים אחרים...), אהבה נטולת אינטרסים, אהבה שאינה תלוייה בדבר.