כתיבתו של יונתו אסתרקין הינה קולחת ומשעשעת ונהנתי מאוד לקרוא את הכתבה. על אף שהבחור הצעיר נשמע די אומלל, אני למעשה מתקנא בו. ולא, לא בגלל ה''שבדיות'' (כך הוא מכנה את הרהיטים מאיקאה) אלא בגלל החופש חסר התחליף של מגורים לבד בעיר הגדולה. תהנה מהשקט, תספוג את לבד ואפילו תנצור את האומללות. כל אלה נעלמים מהר ומוחלפים בדברים אחרים, לא פחות טובים אבל שונים עד מאוד. כמו מתאגרף שנח בין סיבוב לסיבוב, שב על השרפרף בפינת החדר שלך וקח אוויר. הסיבוב הבא תכף מתחיל.