הבנתי :-)

ביקורת פשוט אינה ראויה. כלומר, אין שום סיבה שאנשים ימשיכו לעשות ולפעול בצורה נלוזה, ושמעשים ופעולות אלה תעבורנה בשתיקה.
אין לי בעייה אם כך שתרצה להמשיך ולחשוב מה שתרצה בכל דבר ועניין. אולם אין זה יעצור מבעדי להביע את הבנותיי שלי באותם עניינים, במקרה ונקלענו לשיח הדדי כלשהו.

לגבי הציבור, או *הציבור*, בעניינים מסוימים כגון טנטרה למשל, הרי הוא בור או בור כמעט לגמרי, ולכן הגם שלאותו ציבור הזכות לדעות כאלו ואחרות וגם הזכות להביע אותן, הרי שדעות אלה ברובן שוות כקליפת-השום. לו דעותיו של אותו ציבור היו תוצאה של למידה ומעט הבנה (בכל דבר שהוא, לצורך העניין), אפשר היה להתייחס לדעות אלו במידה רבה יותר של רצינות, אולם כיוון שאין זה המקרה, אין שום סיבה להתייחס אל דעות אלו כתקפות. ומי שרוצה להמשיך ולשקר לעצמו ששירותי-מין בתשלום הם טנטרה, או שהצ'קרות שלו "נפתחו", או שהקונדליני שלו "התעוררה" - שיבושם לו. אני אהיה האחרון שיגזול ממישהו הנאות אלה. אולם אם מישהו (בעקבות דבריי אלה) יתפקח לראות את השקר שחי בו קודם לכן -זכה.

שעלינו להיות מעט זהירים בבחירת המילים שלנו כשאנו מנסים להסביר מהי קרמה.... ואסביר :-) :

קרמה אינה סוג של *ישות* חיצונית ש*כופה* עלינו דבר זה או אחר.. קרמה בפשטות היא סך כל פעולותינו ותוצאותיהן. פקטור חשוב בפעולתה של הקרמה היא הכוונה שמניעה את פעולותינו, וזו, פחות או יותר, יכולה להמצא בתחום שליטתנו. קרמה מתהווה בכל רגע ורגע, ולכן בכל רגע ורגע, לפחות בפוטנציה, יש לנו את היכולת לעכב, למנוע, ואפילו לשנות אל הכיוון ההפוך קרמה שעומדת להבשיל.

באשר לשאלת ה"בחירה החופשית", חושבני שעצם הבעיה מצויה בבחירת המילים הללו וצירופן. קודם כל עלינו לחקור מהי בדיוק בחירה, מהי בדיוק "חופשית", ולאחר שביררנו מהו בדיוק אותו "חופש" עלינו גםן לשאול עד כמה באמת חופשית הבחירה שיכולה להיות לנו.

להבנתי, בחירה, במידה זו או אחרת אכן מתקיימת אצל האדם, אולם באשר למידת החופש שלה, הרי שחופש זה יהיה תלוי במידת מודעותו של אדם לעצמו (כלומר לתהליכים הנפשיים המהווים את תודעתו), לפעולותיו ולתוצאותיהן האפשריות. כך, אדם שמידות אלה קטנות אצלו, בחירתו תהיה קלושה והחופש שלה מועט, אם בכלל. אולם ככל שמידות אלה (של מודעות-עצמית וכן הלאה) תטופחנה ותתעצמנה יותר ויותר, כך יכולת בחירתו של אדם ומידת החופש שלה יגדלו בהתאם.

אני מקווה שהצלחתי לשפוך מעט אור נוסף על העניין :-)

למה התכוונת כשכתבת קרמה? מזותומרת 'הכל' קרמה?

שדבריך במקרה אחר יכלו להיות רלוונטים, אך במקרה שלנו הם אינם שכן נושאן של רשומותיי הוא האותנטיות של הטנטרות אל מול מה שנקרא היום ניאו-טנטרה.

כמו כן איני מדבר או דן בדברים שאין בסמכותי לדון בהם, אם כי אני נאלץ להזכירם כדי שההבדל בין מה שאני בטוח מעל לכל צל של ספק שהינו אותנטי אל מול מה שאינו כזה יהיה ברור ומובחן.

ואם כל הכבוד, האם באמת נראה לך שהניאו-טנטריסטים העוסקים באובססיביות במין ובאגו של עצמם יכולים להיחשב כעוסקים בטנטרה אותנטית?

בוקר טוב, ראובן. ניכר בך שאתה זקוק למעט מידע יסודי (שיהיה קצת קשה לספק לך כאן, בגלל מיגבלות המדיום), מידע מסוג שעפ''י סגנון דבריך (הציניים למדי), נדמה שאתה מזלזל בו מראש... ואף על פי כן ולמרות הכל, הנה מספר דברים שאולי יוכלו לעזור.

כדי שיהיה טעם של ממש במתן תשובה לסדרת השאלות שהצגת, אתה חייב לנסות ולהבין שרוחניות אמיתית - בניגוד לחלק גדול מרוחניות ה''אינסטנט'' הקלילה בת ימינו שבסממנים שלה בוודאי נתקלת והם שעוררו בך אולי את אותו אנטאגוניזם שהוביל לציניות שלך - אינה מסתכמת בגיבוב ובמיסחור רעיונות פסוודו-פילוסופיים חסרי בסיס מחד ולא מתחילה ונגמרת, מאידך, בהסתופפות של המוני ''מאמינים'' צרי מבט בצל כנפי איזו דוגמה מנוונת, שכל שמעניין את פרנסיה הן שאלות צרות בדבר קיום אי אלו ''מצוות'' חיצוניות שחוקות ובה תופס החלק הטפל את מקום החלק הארי והעיקר – שמיד יובהר מהו – נדחק לצד. לא כך הוא!

ברוחניות אמיתית, עמוקה, ישנו תמיד משהו חשוב ועקרוני – הוא הנושא המרכזי אליו מתכוון ומכוון, אם הבנתי אותו נכון, כותב המאמר שלעיל, בשתי כתבותיו שהתפרסמו לאחרונה במדור זה - משהו שזוכה כיום, שלא בצדק, לזלזול כפול, הן מצד נציגי תורות ה''ניו-אייג''' למיניהן, הן מכוונם של אנשים המכנים את עצמם (שלא בצדק לעתים) ''דתיים''. בניגוד לדעת רבים מן הנמנים על שתי הקבוצות הנ''ל, אך גם בהתאם לתפיסת עולמם של אחדים מהם, מדובר בעיקרון חשוב ומרכזי בעולם הרוח, הנקרא בשם שהפך כמעט מילה גסה בתקופה איקונוקלאסטית כשלנו: ''נאמנות למסורת''.

בכל הדתות האורתודוקסיות ובכל המסורות הרוחניות האותנטיות, מוקנה לשאלת ה''קירבה למקור'' (המקור שיצר את הדת או את המסורת בה מדובר) מקום מרכזי. בזרמים הפחות ''פורמאליסטיים'' של היהדות, הנצרות והאיסלאם (זרמים המכוונים להתפתחות רוחנית ישירה של המאמינים ושמים פחות דגש על עיסוק בשאלות הילכתיות וחברתיות: אלה הזרמים ה''פנימיים'', ה''אזוטריים'', של הדתות הגדולות: הקבלה ביהדות, הסופיזם באיסלאם ובנצרות, בה לא קיים זרם מרכזי כזה, מדובר בהליכה בעקבות מספר מורי-דרך שהגיעו בעצמם לקדושה או להגשמה מלאה, תהליך שיוסבר בהמשך הדברים), חוברים בד''כ השוחרים הרוחניים - שלידיעתך, בדיוק כמו סטודנטים למדעים, או כאלה החובשים את ספסליהן של פקולטות לפילוספיה באוניברסיטאות, או אפילו הרפתקנים חסרי מנוח המרחיקים נדוד אל משכנן של תרבויות רחוקות ע''מ ''לטייל'' ו''לראות עולם'', אינם אלא: ''מחפשי אמת'' - אל מורים דגולים, שהמאפיין המרכזי שלהם הוא (תחזיק חזק, ראובן): העובדה שהגיעו בעצמם אל האמת עליה דיבר מייסד הדת או המסורת הרוחנית אליה הם משתייכים.
בניגוד למתרחש בימינו (בעיקר בסצינת הניו-אייג' הפרוצה לכל שרלטנות), לשאלה: ''ממי למד?'' אדם המתהדר בכינוי ''מורה-רוחני'' (רב, או שייח', או מיסטיקן כלשהו) ומתיימר ללמד תלמידים משלו, הייתה וישנה עדיין חשיבות רבה, לתלמידים הבאים לקנות אצלו תורה. שתי אמות מידה בלבד קיימות לבחירת מורה רוחני אותנטי (אדם שלא יוליך אותך שולל תמורת בצע כסף, עינוג מיני, או סתם האדרת האגו שלו): א. עליו להיות אדם שהוכר כממשיך דרך (ז''א כמישהו שמצא בעצמו את האמת - אדם שנהוג לכנות ''מוגשם'' – בסיועו) של מורה גדול, שקדם לו בשושלת הרוחנית אליה הוא משתייך. ב. אדם שדרכי התנהלותו בעולם, דבריו ומעשיו, מעידים עליו עדות שאינה משתמעת לשתי פנים כי הגיע אל האמת, גם אם עשה זאת (וזה, בניגוד למראית העין המבלבלת של תקופתינו, מקרה נדיר ביותר) בלי שקיבל בעצמו שום הדרכה חיצונית (אדם מסדר הגודל של הבודהא ההיסטורי - גאוטמה שקיימוני - למשל).

המשך התשובות לשאלותיך, בחלק ב' של תגובתי.

ולאחר הבהרות כלליות אלה, אנסה לענות על שאלותיך הספציפיות:

1. הביטוי (הבעייתי מבחינה מילולית, אך מבחינה זו בלבד): ''טרנסדנציה מוחלטת של האנושי לאלוהי'', בא להורות על תהליך שעבר האדם שהפך ''מוגשם'' (זה שתיארתי בחלק הראשון של תשובתי)ושיעבור, בשאיפה, תלמידו: מדובר, כאמור, במציאת האמת, הטרנסנדנטית מהגדרתה, אך בו בזמן אימננטית (כפילות המסבירה סמיכות הצהרות דתיות ''סותרות'' לכאורה, כמו זו הקובעת שהאל הוא חיצוני, ''אבינו שבשמיים'', הבאה לצד הקביעה כי האדם נברא ''בצלם אלוהים'', מהות המצויה בו אם כן ''בפנים''). האדם שעבר תהליך אפיסטמולוגי כזה, מכיר באופן אקזיסטנציאלי את אותה אמת, שהדתות השונות הגדירו כ''אלוהות'' העומדת בבסיס הוויתו של העולם ושל כל אובייקט חומרי שבנמצא ומכאן הטרנסנדנטיות שלה, אך גם כתשובה לשאלת השאלות: ''מי אני?'' (או בגירסה היוונית המפורסמת שלה, הדרישה: ''דע את עצמך!'' [gnosti seauton]) ומכאן האימננטיות שלה. כפי שכתב שנטידווה, הטנטרות (בכתביהן העתיקים, בדברי המורים המשתייכים למסורת זו ובהדרכתם הפרקטית לאלה שבחרו לעלות על הדרך אותה הם מלמדים), אכן ''מכוונות אל הטרנסנדנטי'', או במילים אחרות: שמות להן למטרה להביא את התלמיד, שוחר האמת, למציאתה, גילוי מה שבסופו של דבר יתברר לו כבסיס להגדרתו העצמית, כיסוד הפנימי לו ביותר, שנדמה היה לו כחיצוני רק כל עוד לא התגלה בפניו כפי שהוא ובמלואו.
2. הגילוי העצמי הזה – אני מקווה שעכשיו אתה כבר מבין במה מדובר, גם אם קשה לך מעט לקבל את אפשרות קיום תהליך אנושי-אלוהי שכזה, שאינספור עדויות עליו קיימות בכל ציוויליזציה משחר ההיסטוריה ועד ימינו וכידוע: ''אין עשן בלי אש'' – מהווה אם כך בהחלט ''חריגה של האדם מגבולותיו האנושיים'' ועם זאת, אינו אלא בחזקת חזרה של האדם לאנושיותו הבסיסית (שיבה ל''טבע האמיתי'' או ל''טבע הבודהא'' שלו, חזרה ל''תור הזהב'' של האנושות, ''ישועה'' וכד'), שדווקא ממנה חרג אי שם בעברו (זהו מקור מוטיב ה''נפילה מגן-עדן'' התנכי, שמקבילות לו ניתן למצוא בכל מיתולוגיה או טקסט יסוד רוחני-דתי).
3. אכן, כפי שטען שנטידווה: ''על התלמיד לא להיות פתי'', ז''א שעליו לדעת לבחור לעצמו מורה רוחני אותנטי בעל שאר-רוח, מה שלא נראה שרבים יודעים לעשות בימים אלה. אבל במידה והאדם הוא אכן פתי (וזהו, כנראה, המצב הנפוץ ברבות מחממות ה''ניו-אייג'' שלנו), לא תועיל לו כמובן אותה עצה! כל שנותר לעשות, אם כן, הוא לציין את העובדה הבאה: ''גם אם יחבור הכסיל לחכם, לא יחוש באמת (הנובעת ממנו), כשם שהכף אינה חשה בטעמו של המרק'' (מתוך טקסט היסוד הבודהיסיטי: ה-'דהאמהפאדה').
4. הטנטרה באמת ''אינה חילונית'', אולם היא ''דתית'' רק במובן המקורי, המאיר (והמעיר) של המילה (Religion, מלטינית: religere, שמשמעו ''לקשור'': לחבר את האדם למקורו, את מחפש האמת למושא החיפוש שלו. במילים אחרות: לשפוך אור על הטבע האמיתי שלנו ולהעיר אותנו מתרדמתנו הדוגמאטית, למען נדע ''מי אנחנו'' באמת).

המשך התשובות לשאלותיך, בחלק ג' של תגובתי.

5. ה''דבר האמיתי'', אותו מציע ואותו מזכיר שנטידווה - ואותו אין הוא ''מוכר'', כפי שקבעת בעזות מצח: מדוע נדמה לך שהוא כותב בתמורה למשהו? ואם אכן כך הוא, הרי שהוא יהיה הנפגע הראשון מכך, הוא ולא אתה! - אינו ''דת חדשה'' (מושג המכיל סתירה פנימית). מכיוון שהאמת היא אחת, לעולם לא ייתכן בה כל ''חידוש'' ובמידה ודת מסוימת אכן מתכוונת ומכוונת אל אותה אמת את מאמיניה, אין היא ''מחדשת'' דבר אלא להיפך, היא מזכירה (בתהליך שאפלטון – הוגה שאינו ''דתי'' במובן הפופולרי של המילה אך ''אולטרה-אורתודוקסי'' במובן האמיתי שלה – כינה: ''אנאמנזיס'') לכולנו את העניין המהותי ביותר והישן ביותר שבנמצא!
6.סעיף זה בדבריך, בדומה לבא אחריו נראה (בניגוד מפגיע לכותרת שנתת לתגובתך: ''שאלות'') כמו תשובה שיש לך מראש (ואם אכן כך הוא: האם אתה שואל בכנות או רק מתוך רצון להתחכם?) לכל השאלות שהצגת... ולמרות זאת, שוב: לא, לא ''דת חדשה'' אלא אמת ישנה.
7. סליחה, אבל אם כבר ביקורת מתחכמת ו/או שיפוט פסיכולוגיסטי של כותב המאמר, אז כך: לידיעתך, ראובן, ציניות נולדת תמיד, אבל תמיד, מפחד, הנובע אך ורק מתחושת חוסר ביטחון קיומי-אישי, שמקורה האחד, הבנאלי, הנפוץ והמוכר כל כך, הוא: אי ידיעה. ''אי ידיעה של מה?'', תשאל וודאי. ובכן, כפי שהיית אמור להבין כבר מכל שנאמר על ידי שנטידווה ועל ידי עבדך הנאמן עד כה, מדובר באי ידיעה של האמת! אלא שלמרבית המזל, ראובן, דווקא מצב מטריד זה, שנראה כמצבך הקיומי-תודעתי העכשווי, הוא – לשמחתך ולאושרך הפוטנציאליים, אם תדע לנצלו! - נקודת המוצא לכל חקירה עצמית אותנטית ולהתחלה רבת חסד של חיפוש האמת אודות עצמך, אודות העולם בו אתה חי ואודות מה שמצוי מעבר לו, משהו שעצם הזלזול שלך בו ''מוכיח'' בדרך כלשהי (''היפכא-מסתברא'') את אמיתותו. כפי שכבר נאמר: ''אין הוכחה טובה למציאותו של משהו מאשר פסילתה הנחרצת'' (פסילה שמכונה בשפה פילוסופית מקצעית: ''תיאולוגיה-נגטיבית'') וכמובן, בל נשכח ש''הפוסל, במומו פוסל''!
בברכת הגשמה-עצמית מלאה,
אני

7. אם הכוונה שלך לכסף, אין זה עולה אפילו אסימון שחוק אחד.

6. לא דת במובן המוכר מהדתות המנותואיסטיות, אבל לעיתים דומה. בכל אופן, אין עניינה של המערכת המוסרית-אתית לרצות ישות כלשהי ולחלות את פניה, אלא לשמור על התודעה נקייה ומשוחררת ככל האפשר מרגשות שליליים כדי שתוכל להמשיך ולהתפתח, או אם תרצה להשיל מעליה תפישות שגויות ורעיונות-שווא.

5. שנטידווה לא *מוכר* וגם לא מוכר כלום. הדת החדשה הינה למעשה הניאו-טנטרה ואילו שנטידווה מציג את הדברים כפי שלמד וקיבל ממוריו. טרנסדנציה מהאנושי לאלוהי אכן הייתה יומרנות לולא היינו כבר אלוהיים בכוח (בפוטנציה). על פי התורות האזוטריות השונות, (לא רק הטנטרות), הטבע מציב בפני האדם שתי אפשרויות: הראשונה, להיוולד, לחיות ולמות בתוך מה שאני קורא לו 'סל -המיחזור הקוסמי הגדול', או לממש את טבענו המקורי, שאינו שונה ואינו נפרד מטבע הבודהיות, או האלוהיות אם תרצה. יומרנות, היא אינה השאיפה לטרנסדנציה. יומרנות היא העמדת-הפנים של מורים או תלמידים להיותם במצב עילאי כלשהו בזמן שלמעשה אינם באמת שם.

4. שוב, לא מדובר ממש בדת כפי שאנחנו מכירים אותה ממחוזותינו, אך זו גם אינה 'לא דת'. החילוניות, לפחות כפי שאני מבין אותה, היא שלילה מוחלטת של כל דבר שהינו טרנסדנטי, של כל דבר שהינו מחוץ לתחומו של הרציונל שמגדיר שוב ושוב את גבולות תפישתנו. הטנטרות אינן חילוניות במובן הזה שהן מכירות במציאות טרנסדנטית שהמציאות הזו שלנו היא אך חלק ממנה. בזה כמובן, אין הטנטרות שונות ממסורות רוחניות אחרות או דתות אחרות אם תרצה. אם תשאל אודות השוני, נדון בכך אם תרצה בהזדמנות אחרת :-). כאן אני מגביל את עצמי ככל האפשר לתשובות ספציפיות לשאלותיך.

3. תודה.

2 ו 1. קשה מאוד להסביר את הדברים הללו למי שלא מכיר בצורה מספקת את התיאוריה ואת הפרקטיקה של לפחות חלק מן הטנטרות. ברגיל, אנחנו מפרשים כל דבר על פי מושגים המוכרים לנו, ולכן אנחנו חושבים שהבנו משהו, בזמן שלמעשה רק דמיינו שהבנו. בכל זאת, כדי לנסות ולהתחיל להבין את הדברים, עלינו להכיר בעצמנו בכך שהמציאות אותה אנחנו תופשים כרגע, והדגש הוא על המילה כרגע, היא אך ורק פרגמנט, מקטע, של מציאות שהיא הרבה יותר רחבה ועמוקה ממה שנדמה לנו שהיא. משהבנו זאת, אם ההבנה הזו ממשיכה לטרוד את מנוחתנו, אולי כדאי שנצא ונחקור את הדברים ונתנסה בהם בעצמנו. מעבר לכך כל מילה בעניין תהיה מיותרת ורק תחזק את האשליה של הבנה, אבל לא תהיה כזו באמת.

אני מודע לכך שאיני מסבר את דעתך או את דעתם של קוראים אחרים בכל דבר ועניין ואולי אף בכלל לא. ייתכן שהסיבה לכך היא בכשרוני הדל יחסית להסביר את הדברים ואולי מישהו מוכשר ממני יוכל לסבר את דעתך טוב ממני. אולם גם כך, אין תחליף ללימוד, חקירה והתנסות שאת כל כולם תצטרך לעשות בעצמך, במידה והדברים האמורים אכן מדברים אל לבך.

בברכת המשך יום נעים :-)

אני חושב שאתה צודק: המסר עובר טוב יותר בבלוג :-)

לא קראתי לעצמי שנטידווה, אלא זהו השם שהוענק לי ע''י הנזיר שאצלו לקחתי מקלט בשלושת אבני
-החן.

מצטער ומתנצל אם שמי הבודהיסטי מטעה מישהו לחשוב שאני בעצמי מתרגל או מלומד מאותו סדר הגודל שהיה שאנטידווה המקורי.

אני מכיר מעט את זרם הגלוג-פה. וכמוך אני מקווה שכמה נשמות תינצלנה ועיניהן תפקחנה לראות את האמת. לא את האמת המטפיזית, תהיה אשר תהיה זו, אלא את האמת העובדתית הפשוטה.

תודה על הפידבק :-)

שתצא כבר מהארון. אבל לצערי, כך נראה לי, זה לא יקרה כל כך מהר, אם בכלל. אנשים מעדיפים להמשיך ולחלום את חלומותיהם המתוקים על הדרך בה יפתרו את ייסוריהם, גם הם ברובם חלום.

תודה על התגובה :-)

והפידבק החיובי :-)