אני מעדיפה להקדים בשעה מאשר לאחר בדקה. איחורים שאפשר לשלוט בהם הם בעיני תמצית חוסר הנימוס הישראלי. מי אתה שתגנוב לי מהזמן שלי? מילא בארץ, אנחנו רגילים אחד לשני, אבל כשאנחנו עושים את זה בחו''ל - מאחרים להצגה, לאופרה, לאוטובוס מלא בתיירים אירופים שמחכים רק לנו - אנחנו עושים לעצמנו שם כ''כ רע בעולם ואחרי זה מתפלאים ש''האנטישמים האלה שונאים אותנו''.
אודטה נתנה פה עצה שכדאי להפנים - לחשב זמנים לפני שצריכים להגיע למקום, ואפילו לקחת עוד 10 דקות של ''על כל מקרה''.
אני עושה את זה שנים, אפשר להתרגל לזה וזה מסדר יופי את החיים. אל תגידו לי שיהיה לכם קשה להסתגל ולהתרגל, כי זאת תהיה סתם עצלנות.
ותפסיקו לאחר לגן הילדים - גם הגננת של הילד שלכם רוצה להגיע הביתה לילדים שלה!!

אם הפגישה תתחיל בלעדיהם ותסתיים בדיוק בזמן שנקבע מההתחלה, אם החברים יצאו לבלות בלעדיהם, אם הם יבינו שהם מפסידים - פתאום הם יפסיקו לאחר.
גם המאחר הכרוני ביותר לא יאחר לפגישה עם אנג'לינה ג'ולי, אז מה? בשבילה הוא יכול להתאמץ ובשבילכם לא? כי אתם לא מספיק חשובים?

נ.ב. אם כל החברים החליטו להפגש בשמונה, תגידו למאחר שיבוא בשבע. ככה הוא ידייק.

אחרי שהיא שפכה בגסות את כל הסקנדלים האישיים שלה על הנייר לא נותר לה מה לכתוב

וניסיתי בכל כוחותי להבין את השפה הפרטית בה את משתמשת פה ולא יכולתי. מתוך הטקסט אני שמעתי ישראלית עצבנית ורומנית פרנואידית, וגם קצת מרוקאית מתכתשת. אודטה, לא כתבת טוב הפעם. הרעשים הרגשיים שלך הפריעו לכתיבה היוצרת. רק שתדעי.

הכי חשוב זה לא להתחתן עם אף אחד, ואז מגיעים בזמן לכל מקום.

אנשים כאלה יישבעו לכם שזה לא משהו שהם שולטים בו ושהם מאחרים לכולם בלי יוצר מן הכלל וככה זה פשוט יוצא להם אבל ראו זה פלא - לראיון עבודה, למשל, הם לא ייאחרו....

אחרי עבודה רצינית והחלטה מודעת, התחלתי לעשות מאמצים מאוד גדולים להגיע בזמן ואפילו להקדים.

אני רוצה להגיד לך אודטה, שגיליתי שכולם בישראל הם מאחרים כרוניים, כולל אלה שאוהבים לרדת על מאחרים כרוניים (לא את, את בן אדם נחמד).

לכל מקום שהגעתי בזמן או הקדמתי הייתי צריכה לחכות באופן קבוע לכולם (למעט צדיק אחד בסדום, שמגיע לפעמים בזמן).

גיליתי שגם במקומות עבודה שונים, גם בלימודים וגם בתרבות פנאי (תחביבים וכו')- כולם בישראל מאחרים.

אז אולי זה פשוט קוד תרבותי והשעון הפנימי התרבותי בישראל מכוון קצת שונה?

תמיד בזמן.......