מי שבאמת יידעו את בני המערב אודות הטנטרות השונות היו סיר ג'ון וודרוף ואלכסנדרה דויד-ניל במחצית הראשונה של המאה העשרים. כיום, את מרביתם של הניאו-טנטריסטים הטנטרות מעניינות כפי שקליפת השום מעניינת אותם. חמור מזה, את המעט שהם מכירים הניאו-טנטריסטים מגייסים לטובת האג'נדות המופרכות שלהם, וזאת מבלי שהבינו כראוי את ההדרכות המקוריות של המורים הגדולים.

שנטידווה הוא שמי ההאמיתי, וקיבלתי אותו מהנזירים אצלם לקחתי מקלט בשלושת אבני החן -בבודהה, בדהרמה ובסנגהה.

קראתי חלקים מספרו המדהים libration in the plam of your hands. שמבוסס על הלימוד של פבונגקה רינפוצה המורה שלו.

שושלת מופלאה ביותר.

הבלבול הזה בין אותנטיות פרופר לבין שמרנות.

בספרו ''טנטרה ההבנה העילאית'' אושו אולי אינו מדבר על מין, אבל איך שלא תסתכל על זה המיניות הפכה לעניין המרכזי בניאו-טנטרה שמקורה היה בו ובתלמידיו שבאו אחריו.

בעניין מעט אחר: העיסוק המעשי בטנטרה דומה לעיסוק במחשבים או בחשמל. עם כל ההתפתחויות והשוני בין המערכות של פעם לאלו של היום, העקרונות הבסיסיים של אלו לא השתנו: מחשבים עדיין בינאריים, והוראות הבטיחות לטיפול בחשמל שהיו יפות בעבר יפות גם היום.

''אורתודוכסיה'', כפי שמעיד עליה שמה (מיוונית: ''אורתוס'' = נכון או ישר, ו-''דוקסה'' = דיעה, ומדובר בכזו הנובעת ממחשבה), אינה עניין שלילי, כפי שהיא נתפסת בד''כ בימינו, בצדק מסוים (בעיקר בגלל סגנונם של אנשים רבים, מכל הדתות הגדולות, המכנים עצמם ''אורתודוכסים'', בעוד שהם ראויים יותר לכינוי: ''קופאים על שמרם'', שאין ל ולו דבר במשותף עם האורתודוכסיה האמיתית).

האורתודוכסיה אליה מתכוון המאמר, אם הבנתי אותו נכון, היא כזו שאינה מאבדת לעולם את עקרונותיה, עקרונות משני סוגים: א. פרינציפים מטאפיסיים אל-זמניים, שעל פיהם ובשמם ניתן בכלל להצדיק כל עיסוק רוחני שהוא ו-ב. פרקטיקות רוחניות מעשיות, שהוכיחו את עצמן אינספור פעמים בעבר (בהביאן אנשים אורתודוכסיים למיניהם להגשמה עצמית), פרקטיקות שהיחידים הראויים ''לאלתר'' או לשנות אותן ולו במעט, הם מורי אמת, אנשים מוגשמים בעצמם, ז''א כאלה העומדים במקומם וברמתם הרוחנית של יוצרי הפרקטיקות ה''אורתודוכסיות'' עצמם. אלה הם יחידי סגולה שלעולם לא ינסו ליצור ''דת - ז''א אורתודוכסיה - חדשה'', אך בהחלט מסוגלים להכניס חידושים לתוך המסגרות הישנות (ובעגה היהודית: להניח ל''הלכה'' ''ללכת'' קדימה), או לפחות להשתמש בהן בתוך מסגרת שונה, שבהחחלט תהיה ''אורתודוכסית'' באופייה ואף פעם לא ''שוברת כלים''! זהו, אגב, אחד הקריטריונים להבחנה במורים אמיתיים לעומת מתחזים למיניהם.

המאמר הסביר יפה מהי טנטרה אמיתית ''אותנטית'') ואיפה והיכן צצים חידושים, מסוכנים, ''הטרודוכסיים'' במלוא מובן המילה: כאלה שאינם יכולים לקיים את הבטחות המקור להבאת האדם לשיא הקיום האנושי שאינו אלא, שוב: הגשמה עצמית (''מוקשה'', נירוונה'' וכו').

בעולם המודרני, בעיקר בזה המערבי - כפי שחזו, אגב, מספר טקסטים אורתודוכסיים עתיקים בכל הדתות (למשל ה-'פוראנות' בהודו, 'חזון אחרית הימים' בנצרות ועוד) לצד חזיונות של גדולי רוח שלא הפכו כתבים קאנוניים אך בהחלט השתייכו לאורתודוכסיה (לפחות עד שזו לא סטטה מדרכה ודחתה אותם ממנה) - קיימת זילות נוראית של המושג 'טנטרה'. זילות זו היא בהחלט בגדר חילול קודש! היופי, העומק, הניסיון שנרכש במהלך אלפי שנים, נזנחו ע''י פסוודו ''מורים'' והוחלפו בעיסוק אובססיבי ואפילו פורנוגרפי במין ובמיניות (עיסוק שהיווה ומהווה אך ורק חלק קטן מהטנטריזם המקורי, בהינדואיזם כמו בבודהיזם), או לכל היותר בפסיכולוגיזם סקסולוגי עלוב למדי, המשלב לעתים קרובות ''התנסויות'' מסוכנות ומשעבדות במין, התנסויות מסוגים ממש לא ''אורתודוכסיים'' בשום מובן שהוא, ודי לחכימא...

כל זה קורה כיום, בעוד שהמטרה הטאנטרית האותנטית (שיש להדגיש, במיוחד כיום!), שאינה אלא זו של כל עיסוק רוחני אותנטי אחר, היא התעלות מעל ומעבר לפיתויים ולתאוות של עולם החומר, במטרה להגיע לחוויית המימדים הלא גופניים-חומריים של הקונסטיטוציה האנושית, מימדים שכל ''אורתודוכסיה'' שמכבדת את שמה (וזהו הקריטריון לבדוק אם היא אכן כזו, כולל אצל ''חסידים'' מסטולים, שיכורים, מכורים למין וכו', מכל הדתות כמובן) שמה לה ולנמעניה כבסיס, כיעד וכמטרה.

כל-טוב.