עומדת ביחס ישיר למידת יכולתו של אדם לעצור ולהתבונן.
מכיוון שרוב הזמן אנחנו נתונים במרדף בילתי פוסק הדברים מסביב נראים לנו עומדים.
ככל שנאט ונעצור כך נתפוס את השתנות הדברים באופן ברור

שינוי הוא מושג שנגזר מההבחנה שדבר מסוים קבוע ודבר אחר איננו קבוע (במסגרת זמן נתונה). ללא המושג של קבוע לא יכול להיות המושג "שינוי".

העובדה שמולקולות בתוך החומר זזות היא לא רלוונטית - אלא אם אתה פיזיקאי או כימאי שעוסק במולקולות, כמו שהעובדה שבתוך כל אטום הרוב זה חלל ריק לא הופכת את השולחן שעליו אני כותב לפחות מוצק. ההקשר שונה, ובתוך כל הקשר יש עובדות קבועות ויש עובדות משתנות (וגם לשינוי יש בדרך כלל חוקיות מוגדרת וקבועה).

הירקליטוס טעה בגדול. הוא הצד השני של פארמנידס שטען ששום דבר לא משתנה. היה צריך לבוא אריסטוטלס ולהראות איך קביעות ושינוי הם שניהם חלקים מטבע המציאות.

הם כלי עבורנו, הדיון שהתרחש כאן במעלה התגובות רק מעורר בי את המקום המתבונן,
מה יכול להיות פגום במחשבה אקסטנסיבית על ארעיות?
נראה לי שיש עוד אנשים כמוני שהבינו את השתנות התופעות ועם זאת את אינסופיותם,
הקריאה הנעימה לי את הידיעה הזאת, משהו מלא ושלם. תודה.

תמיד כאשר אני קורא את הכתבים שלך אני חש שזה לא ממש זה , הם מבוססי אמת אך ''מצוטטים'' מידי.האם אלו דברים שנאמרו לך או שהם ידיעות ( לא שיכליות) שלך עצמך?. הפעם גם הדברים מעט ''פגומים''. לדוגמא: נכון הדבר שהכל ארעי ומשתנה תמידית אך ישנו דבר שתמיד קיים ( אולי לא בכל הדברים אך ברובם) וזוהי- אנרגיה-. ישנם על כדור הארץ חוקים אחד מהם הוא חוק שימור האנרגיה כך שגם אם אדם ,לדוגמא,משתנה עם השנים ולבסוף נמוג האנרגיה שהייתה מאחורי כ פעולותו נשארת לנצח היא אולי משתנה לאנרגית חום או כל צורה אחרת ( אני בטוח שישנם סוג אנרגיה שאין אנו גילינו עוד ) אך היא לא מסתימת.
מעבר לזה ההווה שאתה מדבר עליו אני מניח שאין איש יודע כמה הוא ( כמה זמן הוא נמשך אני מתכוון) העיסוק עם זה הוא עיסוק בטפל. השלמות לא קיימת גם החוסר שלמות לא קיים הם רק מושגים הקיום שלהם תופס רק בתוך מוחותיהם של בני האדם,כך שגם העיסוק בזה הוא תפל, יותר מכך רוב הדברים שנכתבו כאן הם מושגים ואין להם כל ממשות במציאות אז אני מנסה להבין למה לטרוח כל כך לעסוק בלא כלום , בתפל ולא בעיקר .מה שבאמת מעניין אותי הוא למה להראות שיודעים אך לא יודעים כלום בסופו של דבר ולמה כל כך חשוב לך לטרוח לספר את כל הדברים הללו לאחרים הרי איש לא ילמד מזה דבר ,אין בזה שום תועלת האדם צריך לרצות לדעת ולהבין ולשם כך לעסוק בחקירה עצמית והתבוננות פנימית,שום דבר אחר לא יביא לו שום ידע או הבנה על עצמו על המציאות. רק חויותיו הוא וההתנסויות והיגיעה שלו עצמו תביא לכך.לסיום אני הייתי זורק את הספר לפח וכותב אחר , שיהיו בו אפילו1000 עמודים אבל רק משפט אחד: עסוק בהתבוננות פנימית, בחקירה פנימית דע את עצמך ואת הסביבה וחקור זאת .
ברכות חמות ידידי.

אלא אנחנו אלה שמשתנים.

בכל רגע אנחנו תופסים מחדש את המציאות.

וגם אדם מדוכא תופס אחרת את המציאות מאשר אדם שנמצא באופוריה או אדם מאוהב.

אם נדרסתה ע''י אופנים, אתה חושב על זה ונהיה יותר מודע וזהיר כך שפעם הבאה לא תדרס ע''י משאית!