http://www.notes.co.il/tomer/57177.asp?p=0

הסברה שדבריו של שטיינר מתקבלים בגלל ש''עליו אפשר לסמוך'' מנוגדת להתנסות שלי.

הוא דווקא עוסק בנושאים שגם האדם הרציונלי וגם האדם הרוחני ואפילו האדם הדתי כשהם נתקלים בהם לראשונה מתעוררת בהם התחושה ש''על האדם הזה לא ממש בטוח שאפשר לסמוך''.

ואיך אפשר לסמוך על מישהו שלא מכירים ?

רק בהדרגה, ורק עם ההתחקות אחר וההיכרות עם עומק החשיבה של האיש שמוצא את ביטויו בשיטתיות המדעית, בהיקף הידע, ובריבוי הפנים המסחרר של החומר המוצג בספריו ובהרצאותיו מצטיירת דמות של גאון רב תחומי בסדר גודל שהעולם טרם ידע.

טבעי שהמונח ''מדע-הרוח'' יעורר בתחילה ספקנות. אבל גם העולם האקדמי מכיר ומקבל ואפילו מבוסס על גישות מתודיות לטיפול בנושאים שלחושים שלנו אין גישה מיידית וישירה אליהם כמו פילוסופיה או נושאים במתמטיקה.

טרם פגשתי אדם שראה במו עיניו מינוס 1000 מפני שמינוס פירושו איין. אין מה לראות. המינוס הוא ישות ''רוחנית'' ''על-חושית''. לראות מינוס 1000 זו סתירה שאין לה קיום במציאות הפיסית.

יחד עם זאת כל אחד מאיתנו מבין מה פירושו המעשי של להיות במינוס 1000 ש''ח בחשבון הבנק.


זה האופן הפשוט שבו צריך להבין את דרישתו של שטיינר להבנה של דבריו במקום באמונה בהם.

הבנה פירושה ליצור תמונה מנטלית שבה כל ההקשרים השונים וההשלכות של הנושא בהירים ותומכים סינרגטית זה בזה ומעניקים לתמונה אחידות חסרת נטולת שנתמכת מכל הצדדים השונים שמהם אפשר לבחון את הנושא המדובר.

לדוגמא, בראיון עם סטיבן בצ'לור על ''בודהיזם ללא אמונות''. בצ'לור יוצא חוצץ נגד בודהיסטים שאינם מקשיבים לדבריו של הבודהא המצהיר על עצמו במפורש שאינו כל-יודע, ומתעקשים לתפוס אותו ככזה.

כמה פיסקאות אחר כך כשמגיעים לשאלת גילגול הנשמות בצ'לור, יאמר לזכותו, מספיק ישר על מנת להודות שהבודהא הצהיר שמי שאינו מאמין ברעיון הזה אינו תלמיד שלו, אבל ממשיך וטוען במלוא הצניעות שלדעתו דווקא כאן הבודהא טעה. זו דוגמא טובה לחוסר-הבנה.

בצ'לור אינו מבין את הנושא שהוא עוסק בו, לא מצליח ליישב את הסתירות בו, ולכן ממציא ומעצב אותו מחדש על פי צרכיו ואפילו אינו מודע ליהירות של גישתו לנושא. ומי שרואה בבצ'לור מורה מקבל ממנו משהו שהוא חייב להתייחס אליו כאל דוגמה שיש לקבל מבלי שניתן להבין. ומדובר ב''בודהיזם ללא אמונות''.

באופן הזה בדיוק שונים דבריו של שטיינר מדבריהם של מתקשרים או מורים רוחניים אחרים. את דבריהם של רוב המורים צריך לקבל.

את דבריו של שטיינר צריך להבין, גם בלי לראות, כמו תחומים מסויימים במתמטיקה ושלא כמו את דבריו של בצ'לור, ו(בדרך כלל) להבין כתנאי ל''ראייה''.

כשדבריו של שטיינר על הבנה ושיפוט שכל אדם מסוגל להם מובנים באופן הזה, אז אפשר לגשת להבנה של תיאוריו כמו שניגשים להבין כל דבר אחר שלא רואים בעיניים. למשל מינוס אלף שקל. למשל בודהיזם.

כך בדיוק אפשר לבחון את דבריו של שטיינר מבלי להאמין בהם אלא רק על מנת להבין אותם. אפילו לצורך כתיבת ביקורת רצינית. (וטרם פגשתי מבקר של שטיינר שהקדים הבנה אמיתית כזו לביקורת שלו).

זה מפליא עד כמה מי שמצויד בהבנה כזו יכול להתחיל לבחון דברים רבים כל כך במציאות הפיסית היומיומית בחינוך בחקלאות באומנות הריפוי בביוגרפיה האישית שלו ושל אחרים ובעוד עשרות תחומים שמי שלא הקדים לביקורת שלו הבנה כזו מאמין באמת ובתמים שהם בלתי ניתנים לאימות וחייבים להיות מבוססים על אמונה.

יחד עם כל זה חלק מהדברים ששטיינר מתאר אכן נותר עניין של אמונה. ואני מתכוון אפילו למי שהשיג באמצעות אימון שיטתי או מתת אלוה או שניהם יחד את היכולת להתנסות אישית בחלק מהדברים ששטיינר מתאר.

מהאנתרופוסופיה עצמה אפשר להבין שההתנסות בתחומים הגבוהים ביותר של עולם הרוח, בשונה מההתנסות בתחומים הקרובים אלינו יותר שנעשית וכפי הנראה גם תמשיך להיעשות מקובלת יותר ויותר, תישאר למשך זמן רב מאוד נחלתם של יחידי סגולה בודדים.

לא יודע אם נכון לדבר אז על מושג האמונה בדרך שבה משתמשים בו בשיח היומיומי, או ''בבודהיזם ללא אמונות'' או באמונה הדתית במובנה המקובל.

שטיינר גורס שהמושג ''אמון'' מתאים יותר ואני נוטה לקבל את דעתו באופן עקרוני, אם כי ניתן בהחלט לזהות מצבים שונים בחייו של אנתרופוסוף ''כבד'' שבהם האמון הופך לאמונה (שאני לא מוצא שום סיבה לגנות אותה כל זמן שהיא מודעת לעצמה כאמונה ואינה מתחזה למשהו אחר כמו למשל ''ידיעה'').

להפך, אחת מהתרומות הגדולות ביותר של הידע האנתרופוסופי היא שהוא מתדלק את האמונה, מילה שיש לה לא מעט הקשרים שליליים מוצדקים ביותר, במובן החיובי ביותר שיכול להיות לה בחייו של אדם, במובן של מתן אמון בכוחות הטובים של עולם הרוח, דבר שגם אדם גדול כמו שטיינר נזקק לו בעצמו ברגעי משבר קריטיים שהיו שזורים בביוגרפיה הפרטית שלו ושבהם ניצב אל מול הלא-נודע בקנה מידה עולמי.

גם התפיסה שעל פיה שטיינר הוא גדול המורים הרוחניים הגלויים של האנושות בעת החדשה, תפיסה שגם אני שותף לה, ושאני משוכנע שאינה מעוגנת בצורך אישי בזכייה בתחרות רוחנית עם תנועות אחרות, גם היא אינה הסיבה אלא דווקא התוצאה של חילחול הדרגתי של ההבנה מתוך האנתרופוסופיה עצמה של תפקידה הייחודי של האנתרופוסופיה ושל החשיבות של הכניסה שלה אל ההיסטוריה העולמית, בזמן שנכנסה, כמקור השראה אפשרי לכל פעילות או התארגנות אנושית ובעיקר לנוכח האתגרים המורכבים שזמננו מציב בפני העולם כולו הן על פי מהדורות החדשות היומיומיות והן על פי ההבנה האנתרופוסופית של מהותה הרוחנית של העת הנוכחית.

כלומר זו אפילו לא הגאונות יוצאת הדופן של שטיינר שהופכת אותו לענק הרוח שהוא אלא הבנת חשיבותה ומהותה של האנתרופוסופיה היא שאחראית למעמדו בעיני רבים ולא להפך. זה לא מעמדו שהביא לפריחת האנתרופוסופיה.

העולם הגשמי לבין עולם הרוח.
החברה שלנו נעה בין תורות המזרח הרוחניות, לבין הגשמיות המוחלטת של המערב.
לפי תורות המזרח עלינו לבטל את הפיזי, לבטל את האגו, ולהתמזג עם האלוהות. ובתפיסה המערבית השיקול הכלכלי עומד מעל לכל.
בתפיסה האנתרופוסופית אנו שואפים להכניס את הרוחני בתוך הגשמי. בתחום החינוך תראו מורים שעבודתם מהווה עבורם מנוף להתפתחת רוחנית. כל אחד יכול להיווכח בעוצמה שיש בעשיית מלאכה יומיומית פשוטה - תוך כוונה רוחנית.
וכאשר המלאכה כרוכה בקשר עם בני אדם, אז הנוכחות הרוחנית מניבה פלאים וניסים.

שחברי האנתרופוסופיה נמנים על האנשים הכנים, הנבונים, היצירתיים והמוסריים במדינה.

Judaism
During the years when Steiner was best known as a literary critic, he published a series of articles attacking various manifestations of Antisemitism[66] and criticizing some of the most prominent anti-Semites of the time as ''barbaric'' and ''enemies of culture''.[67] Towards the end of his life and after his death, massive defamatory press attacks against Steiner were undertaken by early National Socialist leaders (including Adolf Hitler) and other right-wing nationalists. These criticized Steiner's thought, and Anthroposophy, as being incompatible with National Socialist racist ideology and charged both that Steiner was influenced by his close connections with Jews and that he was himself Jewish.[67][16] On a number of occasions, Steiner promoted full assimilation of the Jewish people into the nations in which they lived, a stance that has come under criticism in recent years.[60] He was also a critic of his contemporary Theodor Herzl's goal of a Zionist state (and critiqued the idea of ethnically-determined nations elsewhere).

בחינוך, לוקחים את עצמם ואת ''אבל שטיינר אמר'' ברצינות רבה מדי.

רק כאן תמהוניים מטומטמםי יכולים לאמץ את הזבל שבספריו המטופשים ברמות שלא יאמנו.

הוא למשל כתב שמי שיש לו עיניים כהות ולא בהירות מקבל פחות שמש ואור לתוכן ולכן אלו לא עוברים למוח שלו ולכן בעלי עיניים כהות הם טיפשים יותר.

לא מאמינים? תבדקו לבד.
אל תענו ישר - תבדקו בעצמכם.