שיש בהם טעם לפגם.
אני חושבת שאני לא בעד גילוי האמת, או נגד חן גרשוני, וגם בכתבות אחרות פירגנתי לו יותר מפעם אחת על כתיבה יפה וקולחת.זאת ועוד, גם אמרתי לו שאפשר להרגיש שיש לו קושי או בעיה כלשהי וזה ניכר מהכתיבה שלו.משתדלת לכבד אנשים בכאבם.
אולם, כאן קורה משהו אחר. לא הספקתי לכתוב לחן על קורס שלקחתי לפני כשנה ומסתבר שיש שם מישהו עם תסמונת אספרגר (זו התסמונת שחן טוען שהוא סובל ממנה). לא ידעתי זאת עד לפני כשבועיים. זה ממש לא דומה !! אדם שישב לידי וחזר על אותו משפט בערך 25 פעם בכל פעם שהוא פנה אלי משך שעה וחצי של שיעור. אדם שיצא מדי 10 דקות לשירותים או החוצה. אדם שכשרצה לדבר עם המדריך היה נכנס לדבריו כשהמדריך דיבר עם אנשים אחרים ללא הבנה בסיסית שעליו להמתין שהשיחה תסתיים. אדם שלא יכול היה לדבר על רגשות כלל ולספר מה עובר עליו. או לגלות הקשבה לדברים של אנשים אחרים. הוא ישב בכיתה וצייר מדי שבוע וכל מה שאמר המדריך אפילו לא עבר לידו והוא לא יכול היה להתייחס למה שנאמר. הוא לא היה מסוגל להקשיב. זוהי התסמונת האמיתית שבה אדם מגלה חוסר מיומנויות חברתיות בסיסיות וניכר היה שהוא במצוקה כלשהי.
חן יודע להתנהג יפה מאוד בנימוס, כפי שתאר בכתבתו, בסבלנות, ברגישות, ביחד חברי ומכבד. הוא נלחם על עמדותיו, מביא תימוכין מהכתוב. בקיצור כותב אינטליגנטי ומתווכח לכל דבר. זה לא אדם עם תסמונת אספרגר.
ומצד שני, אם הוא טוען להיות בצד השני של האוטיזם, אז הרי שם הבעיות הרבה יותר גדולות. והוא ממש במרחק שמיים וארץ מהאנשים הללו.
כתבה דניאלה בתגובה 2 על הגדרת הבעיה שלו. אינני יודעת אם היא נכונה. חן יוכל להשיב על כך, קראתי על זה קצת, זה מזכיר משהו, אך אינני יודעת, מישהו מקצועי צריך לומר זאת.
אבל דחילק, במקום להתמודד עם הבעיה שלו, הוא סוחף כל שבועיים עם כתבה ובה ציטוטים, לינקים, מחקרים וחוקרים להוכיח את הדבר האבסורד הזה. הוא עושה עוול לכל אותם אלו שבאמת יש להם תסמונת. לבחור ההוא שלמד איתי יש בעיה אמיתית וכל הקבוצה מהקורס התייחסה אליו לא ממש טוב, כי לא הבנו מה יש לו. רק בדיעבד, ועל כך חבל. ועכשיו חן מסביר לי שהוא עם תסמונת אספרגר ? הוא עושה עוול לבחור שלמד איתי בקורס. כי חן נראה מצויין, מדבר מצויין, כותב מצויין ומתנהג יותר ממצויין. זה לא אדם עם התסמונת הזו. ושלא יגיד לי שוב שהוא בספקטרום, כי אם הוא בספקטרום אז גם אני נמצאת שם ויחד איתי כל עם ישראל. ENOUGH IS ENOUGH.