למה לא לקרוא לילד בשמו: לפעמים אכן המטפלים נותנים טיפול שגוי. לוחצים או דןקרים במקומות שעדיף פשוט לא לגעת. יוצרים זרימה של דברים שעדיף שיישארו במקומם. מעלים לתודעה כאבים מהעבר שלא נרפאים שאיכשהו למדנו להתעלם מהם. זה כאילו שהכנסנו אוטו רק כדי להחליף שמן, והמוסכניק מחליט על דעת עצמו לפרק הכל ולעשות שיפוץ למנוע.

מטפלת בשיאצו אני מבין, אם כי מכל הכתבה הזו לא בדיוק ברוראיזה סוג של הפרעות מחלות, היא מטפלת ואילו יצרו לדעתה את הפקט "מנקן". הפרעות גופניות, נפשיות, סוג מסויים או כל הסוגים. יש גם לקחת בחשבון שנוח לפעמים למטפל להחיל את עזיבת המטופל להפקט הנ"ל. בכל אופן מה פירוש "מטופלת בשחזור גילגולים" טיפלו באריאלה על ידי שחזור גילגולים וכך נהפכה למטפלת שיאצו, או שהיא מטפלת בהפרעות גופניות או נפשיות בשיאצו וגם על ידי שחזור גילגולים של המטופל על מנת להבריאו.

כתבה מעניינת וכל כך נכונה...
מנסיון..מכירה את התופעה,בכל תחום טיפולי,אלטרנטיבי או קונבנציונאלי, האצה של תהליכים יכולה להיות קשה ומכאיבה,וכן יש בה יתרונות ,משום שהיא מאלצת אותך להתמודד עם נושאים נוספים שעולים,העניין הוא שלא כל אדם בנוי לכך,לכן חלקם (הגדול)נבהל ומתעופף..העניין הוא להתמיד ולכבד את כל מה שעולה ,זהו רק פתח ממנו אפשר להמשיך קדימה לעבר מקום טוב יותר....
אריאלה ,אל תפסיקי להשתמש בתותחים הכבדים שלך...רק תדעי מתי ולמי...
את מלכה אמיתית.

הו,כמה שמחה התמלאתי משנתקלה עיני בשמה של הגברת רוזנברג,הייתי בטוח שכל שבוע אזכה לקרוא מפרי-עטה על הנושא שאותי אישית הכי מעניין-שיאצו,ואחרי שירת-השיאצו הראשונה שהתפרסמה- חשבתי שלא תחזור עוד.
בהיותי מטפל נאלצתי להתמודד לבד,כטירון,עם כל השאלות המורכבות שעולות תוך כדי הטיפול, בביה''ס לשיאצו לא מרחיבים הרבה בשאלות כמו יחסי-מטפל-מטופל וכל ה''מסביב'' של הטיפול האלטרנטיבי ולא תמיד יש לך את מי לשאול ועם מי להתייעץ,ללא ספק תחושה כבדה של אחריות גדולה מידי ליוותה אותי בראשית הדרך.

תודה אריאלה-על הנושאים המרתקים ועל הכתיבה הקולחת.מקווה להיתקל בך מידי שבוע.בריאות.

קראתי בעניין רב! מנקודת מבטי כפסיכולוגית, אין הדבר שונה כאשר בפסיכותרפיה, פרשנויות מצד המטפל מגיעות טרם זמנן ומעוררות התנגדות במטופל, אם לא בריחה מהטיפול. מעניין לראות כיצד הדבר מתבטא בכל טיפול באשר הוא. באשר לרצון להרגיש טוב, לא פעם נתקלתי באנשים אשר מגיעים לטיפול כאילו הגיעו למוסך, כלומר מצפים שהמטפל יתקן אותם וגמרנו, ושירגישו נפלא לאורך התהליך. בעיקר נתקלתי בזאת בטיפול בילדים, כאשר הורים מביאים ילד לתיקון אצל הפסיכולוג ללא לקיחת אחריות על חלקם בתהליך ובמצב בכלל ומצפים לשיפור מיידי. אני בהחלט מסכימה שכחלק מהחוזה הטיפולי חשוב לציין את התקופות הקשות יותר של הטיפול ו/או הסימפטומים. בתרבות האינסטנט והתרופות של היום זה כנראה לא מובן מאליו שתהליך יכול לקחת זמן ושבדרך עלולה גם להיות ירידה לצורך עלייה. שוב, אני שמחה לקרוא כאן מאמר כזה, הוא חשוב ונוגע לכל תחומי הטיפול בעיניי.

גם אני סבלתי בעבר מתגובת מנקן והמטפל שלי בכלל לא טרח ליידע אותי. ברור שהפסקתי את הטיפול ועכשיו אני מבינה שחבל

כמטפלת,גם אני למדתי עם השנים שצריך לקחת את הזמן ולא ''להתפוצץ'' על המטופל.אני שמחה שאני לא לבד בדעה הזו.
מעבר לזה-כל הכבוד אריאלה.שוב מאמר מאיר ומעניין.נהפכתי לקוראת קבועה.מחכה לבא

כבר מהטיפול הראשון. מנקן שמנקן... קטן עלי...

תודה אריאלה שאת מנסחת בבהירות שכזו את הדברים שהרגשתי פעמים רבות כשיצאתי מטיפול (ולא משנה מאיזה סוג) ולא ידעתי לקרוא להם בשם.
הדברים כה ברורים עכשיו.
תודה