מה שאתה מתאר היא הפרעה אובססיבית כלשהי. וזה לא אוטיזם.

אוטיסט הוא אדם שהמרכז הרגשי שלו יותר דומיננטי מהקשר שלו אל העולם החיצון ומשום כך הוא לא מודע לכל הדברים שקורים סביבו. ואכן יש דרגות של אנשים המנותקים לגמרי מהחיצון ובעלי יכולת למידה סביבתית מוגבלת לבין אחרים היוצרים קשר מסוים עם הסביבה.
ידוע שהיכולות הקוגנטיביות של אוטיסטים הם מאוד גבוהות וזה בחלקו נובע מיכולתם להיות מנותקים מהשפעות/הפרעות סביבתיות. הם לא תחרותיים, לא פוחדים ולא מנסים לשאת חן. משום כך הרבה יותר יעילים מאיתנו בנצולת השכלית שלהם.
אתה איש חמוד, אבל הכתיבה שלך המפורטת אינה מעידה על ניתוק סביבתי. אלא נהפוכו. כל רצונך הוא לשכנע את כולם בהיותך אוטיסט.
האם אדם העסוק בפתירת תשבץ מנסה לשכנע את כולם שהוא כרגע פותר תשבץ ? זה פחות או יותר מה שאתה עושה עכשיו. זה אולי קצת נחמד אבל ממש לא נכון. אז קדימה לעבודה, עדיף לך להשקיע את מרצך בליישם את יכולותיך האחרות. יכולת בטוי כבר נראה שיש לך, אז יש מאיפה להתחיל :-)

כמה עובדות לגבי אוטיזם - אוטיזם הוא קושי בקשר ותקשורת, אבל יש רמות שונות של קושי ושל תפקוד. אז לא.. אוטיזם לא ''נראה כמו פיגור'' וגם מישהו ברמת תפקוד גבוהה ויכולת חשיבה וביטוי גבוהות עדיין יכול להיות אוטיסט. רמת תפקוד לא מגדירה אוטיזם. יש קטעים מפורסמים שנכתבו על ידי אוטיסטים בוגרים שמתארים בבהירות ובתבונה את חייהם וחוויותיהם הייחודיות.
לא בריא לשפוט כל כך מהר בנושא שלא כל כך מכירים. אם לא יודעים, אפשר פשוט לא להגיד כלום, לא?

או שכולם אוטיסטים
אתה סתם רוצה להיות מיוחד

וגם לא כדאי לך.
סתם גבר רגיל, עם מאפיינים גבריים רגילים: שומע מה שלא צריך, אוטיסט כשצריך לבצע משימות חשובות כמו לשטוף כלים, אוטיסט כשצריך לארח אבל רגיל בשביל לשבת עם חברים למשחק כדורגל וכו' וכו'.

לעצמך אוטיסט בחדווה כזאת, כאילו מצאת משהו להיות מיוחד דרכו, קורע לי את הלב. לי יש בן אוטיסט בן 6.5. הוא לא יכול, וכנראה לעולם לא יוכל ''להשאיר את המאפיינים האוטיסטיים שלו בבית''.לא צריך לנהות אחרי הטרנד האמריקאי של ''למתג'' כל דבר. רמת התיפקוד שלך מבטלת בעצם את היותך אוטיסט.

ממה שראיתי וקראתי על אוטיסטים, מדובר על אנשים שמבחינה התנהגותית נראים כמו ''מפגרים'', ולא ניתן לחדור לנפש או למוח שלהם לשמוע מה הם חושבים, ועד כמה המחשבות שלהם הן רציונאליות.
פה כותב אדם שנשמע כאילו היכולות הקוגניטיביות שלו לגמרי נורמליות. הוא מבין הכל. הבעיה כנראה באיך שהוא נראה - מוזנח - בגדים קרועים וכ''ו. לי זה נשמע כמו בעיה נפשית אחרת, ולא אוטיזם. אני בספק אם אוטיסט אמיתי מסוגל לחשוב בבהירות ובטח לתאר בבהירות את מחשבותיו ורגשותיו.

כי בעצם הכספית שבחיסונים (שגורמת לאוטיזם) מנסיון של בני. הורסת את האנזים שמפרק את החלבון שנקרא גלוטן. זה בדוק כבר בארה''ב. אם תפסיק לאכול גלוטן, מצבך ישתפר ותהיה כמעט ''נורמלי''. שמע לי.

אנא הסבירו לי. ככל שאני יודעת לא רואים את זה חיצונית.

גם אני וחברי יגאל לא הבנו למה עשית לי פרצוף,עכשיו אני מבין,לא דיברנו אלייך ידידי אלה על הבחורה המשגעת שעמדה לפנייך בתור:''מה זה??.'' שאלתי כי באמת היא היתה שווה ברמה.
לא כל העולם נע סביבך מר חן גרשוני החביב

אני מריכה ומעריצה את הדרך בה אתה פועל ומתנהל בעולם.

לך קדימה לאן שאתה חושב לנכון ותראה שתצליח.

בתור אב לילד בן 3.5 , על הרצף האוטיסטי. רציתי לשתף אתכם בדילמה היומיומית שאני נתקל בה. מה לעשות, האם לגלות שהילד שלי אובחן על הרצף הנ''ל. אין לי כוונה להטיח את האשמה על החברה,ולא על המערכות המטפלות. אם נערוך השוואה, מה היה לפני עשר או עשרים שנה, אז נבין שהתקדמנו. אמנם לא מספיק, אבל גם זה משהו. ברור שאנחנו עם סגולה וכולנו רוצים להיות, מצליחים, עשירים, יפים, חכמים, מוכשרים,ועוד תכונות נחמדות כאלה?? עממיות. לי אין בעיה, אם איך שיהב נולד. נהפוך הוא, בשבילי הילד רגיל לחלוטין. בסדר המדדים שמשתמשים בהם יכולים להשפיע, נו בסדר. אני לא אוותר על זכותו להיות ילד שמח, סקרן, בעל יכולת הופעה מול אנשים, חובב מוסיקה, וטיולים. בואו נגלה את חצי הכוס המלאה, ויש יותר מחצי. כל כך הרבה סוגים של אנשים יש בעולם.כיום אני יכול להודות בזה, גם אני נחשבתי לחריג במקצת. ואת ''סיפור העין, של בטאי הסוריאליס קראתי בגיל 30 , מאז החלטתי לאמץ את נקודת המבט שלו. בסופו של דבר עוצמת הזיכרון מכתיבה את הדימוי העצמי שלנו, ואת רמת הפגיעות שלנו.
לכן עדיף להסתכל בהומור על מצבים מכוננים בזכרון הסובייקטיבי.בגיל מסוים מבינים שעדיף
לחוות את העבר עם קצת הומור.

יש ציבור שבאמת סובל מאוטיזם והעובדה שאתה מתחזה לאחד כזה לצורך כתיבת הכתבה פשוט מבזה!