סיפור מרגש.

הבעיה היא שחוסר הרצון בשינוי מגיע מהמין הגברי בכללותו, המתעקש לאחוז בעבר הפטריארכלי והנפשע, הנבהל מהכוח הכי קטן שיש לאישה וקורא לאחת מטריליון שמעיזה להתלונן סוף סוף על אונס או תקיפה - זו*ה, שרמו*ה, שקרנית, נערה מרשעת שרק רוצה להרוס גבר מקסים ומלאכי....ועוד ועוד ועוד. הם גם טוענים להפליית המין הגברי, למרות שדיכוי והדרת נשים נמצאים בכל מקום ובשפה עצמה.


יחי השינויים. נמאס מהתרבות האוטיסטית (חוץ מאוטיסטים שגם אותם מדכאים..וגם הם צריכים להתחשבן עם התרבות הגברית על דיכויים).

אני גם אוהבת להקשיב לאתה מנגינה שוב ושוב.
זה נותן לי הרגשת בטחון כמו להיות בבית.

לפי חלק מהנקודות במאמר אני חושבת שיש לי כמה תסמינים אוטיסטים.