אתה כותב מצוין ומעודד .נורא מתסכל אותי
הקושי הנוראי של בני לקשר עין ..זה לא נורא שלא מסתכלים בעינים בשיחה אבל כשמתלבשים או כל דבר שצריך לעשות בידים והעינים מפוזרות
אבל עם כל הכבוד מדובר באלפיון העליון של האוטיסטים שהם כמעט עצמאיים לחלוטין,מצד שני על כל אחד כזה ישנם 100 אוטיסטים שמוצאים שם רע למושג ''צמח'' אנשים סגורים לגמרי בעולמם בלי יכולת לתקשר או לתפקד עצמאית .
חוק ''עקומת הפעמון'' קובע שככל שתופעה נוירולוגית היא קרובה יותר לנורמה, כך היא נפוצה יותר.
לכן, סביר שיש הרבה יותר אוטיסטים עצמאיים מאשר אוטיסטים הסגורים לגמרי בעולמם.
(מכיוון שיותר קשה לאבחן אוטיסטים עצמאיים מאשר אוטיסטים הסגורים לגמרי בעולמם, אז רבים מהאוטיסטים העצמאיים אינם זוכים לאיבחון, ולכן אינם נכללים בסטטיסטיקות הרישמיות).
הספר שבזכותו איבחנתי את עצמי היה "אף אחד בשום מקום", מאת דונה ויליאמס:
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=799
עם זאת, כיום אני מזדהה יותר עם "שירת הגורילות - התמודדותה של אישה יוצאת דופן עם האוטיזם", מאת דון פרינס-יוז:
http://www.text.org.il/index.php?book=0606061