מותר לבן-אדם לחשוב גם על טובתו האישית; זה לא פשע!
תמיד יהיו אי-אילו השלכות. אז מה? גם כשיש ילד אחד זו אחריות אין קץ, ואם מישהו מפחית מעצמו את העול אני שמח בשבילו.
למה לשפוט?

איך לוקחים ללב פה את אלה שלא רוצים ילדים או רוצים רק אחד... למה?
''אגואיסטים'', ''צריכים טיפול'', וכו'. מה קורה איתכם? א. מה זה עניינכם ולמה מטרידות אתכם ההחלטות שעושים אחרים לגבי כמה ילדים יהיו להם? ב. מה רע בזה שאדם מכיר את עצמו מספיק טוב לדעת שהוא לא מתאים לגדל משפחה גדולה? זה עדיף מאשר להקים אחת כזו ולא להיות מסוגל להתמודד איתה - לא?
אישית אני לא רוצה ילדים ומעולם לא רציתי. אגואיזם או לא - לא יודעת. פשוט לא רוצה. גדלתי עם שני אחים שרוב הזמן עשו לי ת'מוות, ואני ממש לא יכולה להגיד שהייתה לי (או אפילו שיש לי היום) חדוות אחים כלשהי. איש איש - הטוב בעיניו יעשה.

תעברו את הטיפולים שאני עברתי כדי להצליח ולהביא ילד אחד לעולם ואחר כך נראה אתכם רצים ועוברים את הכל שוב כדי להביא עוד ילדים. צאו לנו בבקשה מהרחם, מהשחלות, מהחצוצרות ומחשבון הבנק ועשו בדק בית אצלכם ורק אצלכם.

בתור בחורה בת 30+, אחות בכורה (לאחותי היחידה) שמגיל 7 בערך לא רצתה ילדים, אני חושבת שהנושא הזה מאד מאד מורכב...
דבר ראשון- לאף אחד באמת אין זכות לדחוף את האף שלו לחיים פרטיים של אנשים... אבל מהיכרותי אנשים ללא ילדים, אנשים שהם ילדים יחידים, ואמהות לילד אחד, אני באמת חושבת שהנושא הוצג בצורה חד-צדדית...
גם אני לא יודעת כרגע אם אני רוצה ילדים, אבל מהיכרותי אנשים בני 40-50 ללא ילדים אני פשוט יודעת, שאני לא רוצה להגיע לגיל 50 ללא ילדים-מדובר באנשים שהם בסה''כ אחלה אנשים, אך בנוסף לכך אנוכיים בטירוף, חסרי רגישות וסבלנות, בעיקר ללא חמלה... (ואני מדברת על אנשים שאני מכירה היטב...) מהסתכלותי אותם, אני יודעת שאיני רוצה לסיים כך את חיי...
יש לי מס' חברים שהם ילדים יחידים... לו הייתם מודעים לקשיים הנפשיים שיש להם, לאחריות ולעול שהם נושאים בדאגה להוריהם... הייתם מבינים איזה באסה זה... לדוג: יש לי חברה בת כ-40 שגרה כ-10 שנים בחו''ל, היא בשנתיים-שלוש האחרונות חיה בייסורים מתמשכים לגבי שהותה בחו''ל. כל ביקור בארץ היה מתחיל בהילולה ונגמר בכך שהוריה היו נכנסים למרה שחורה... פשוט כך... ולפני כחודש חברתי חזרה לארץ ועזבה את כל חייה מאחור... קריירה מאד מאד מצליחה ובן זוג שהיתה עימו מס' שנים שממש לא רצה לבוא לפה... יש לי חבר שהוא בן יחיד ואמו חולת סרטן כבר מס' שנים והוא צריך לסעוד אותה לבד... איזה מן חיים אלו??? ואני כבר לא מדברת על זה שהם תמיד יהיו זאבים בודדים בעמקי נשמתם...
ומה עם האמהות? הנשים שאכן בחרו להוליד רק ילד אחד (מטעמים אנוכיים , יש לציין), כמו דודתי, שעכשיו, בגיל 50 היא מבכה את ההחלטה הזו, וחושבת שהכל הבל הבלים... קריירה, כסף ובילויים... (מדובר באישה חילונית ומשכילה), או אולי אשה רוסיה שאני מכירה שביתה יחידתה נרצחה בפיגוע הדולפינריום ועכשיו לא נותר לה שאר בשר בעולם??? אני פשוט יודעת איך היא מצטערת על כך שאין לה עוד ילדים...
לסיכום אני רק אומר שבאמת, לא לכל אחד יש ראש לילדים וחיי משפחה, אבל חבל שמביאים כתבות כאלו שתוקפות את הנושא המורכב הזה בצורה כ''כ שטחית... פשוט תחשבו על זה...

הבעיה העיקרית במדינת ישראל היא שכולם חושבים שיש ''תקן'' שצריך לעמוד בו - לימודים, חתונה, שלושה ילדים. מקסימום ''מותר'' איזה טיול אחרי צבא שאחריו ''מתיישרים''. וכשיש מישהו שמעיז לחשוב על עצמו, על מה הוא רוצה לעשות בחיים ומה עדיף לו, וזה במקרה לא נופל בהתאמה למה שהחברה קבעה, אז שומו שמיים! בטח הוא ''אגואיסט'' או ''מטורף'' או ''יתחרט בעתיד''. בארצות נאורות כבר הפנימו את המסר של ''חיה ותן לחיות'' - זכותי לעשות כמה ילדים שאני רוצה, או לעשות אחד, או לא לעשות בכלל - אני לא חייבת כלום לאף אחד כי בסופו של דבר מי שיצטרך לגדל ולפרנס את הילדים הללו היא אני ולא החברה ולא השכנה ולא הסבתא או הדת או הדמוגרפיה.
זה הגוף שלי, זה החיים שלי ומי שלא מתאים לו, זבש''ו.
יותר מכך - הרבה מהתגובות של תומכי הילודה נובעות מדיסוננס שמקורו ב''אני סובל, אז תסבלו גם אתם!''.

במסגרת עבודתי עם תיירים מארה''ב אני נתקל מדי פעם בתופעה של זוגות שמחליטים במודע שלא להביא ילדים לעולם, והם חיים עם ההחלטה שקבלו בשלום ויותר מכך.אני קצת מתפלא שהתופעה קיימת בהיקף כזה גם בארץ (ואולי הרושם שקבלתי מן התגובות והמאמר מוטעה). אני אדם חילוני, מודרני וליברלי בהשקפןתיו, יכול לספר לכם על חווייתי האישית כאב לשלושה שהם היום בשנות העשרים לחייהם. היו קשיים כלכליים, עומס ולחצים והם עדיין קיימים. אבל דבר אחד אני אומר ברמה של הצהרה, לעולם! לעולם! לא הייתי מוותר עך החוויה שלי כהורה לכל אחד מילדיי. ושוב, אינני דתי, אך על פי תחושתי הקמאית יש בהורות מעין אינסטיקט שבלעדיה, אנחנו לא בני אדם שלמים או ממומשים.

תגידו ''פרימיטיבי'' אז תגידו.

אני לא יכול לחשוב על אף אחד אחר חוץ מאנשים אגואיסטים שכל מה שאכפת להם זה חייהם שלהם, שיביאו ילד אחד.

חבל

עם שני בדרך ושאיפה לארבע ( אם יהיה כסף...) אני בכל זאת מבינה את אלה שרוצים רק אחד אם אתם מרגישים לא מוכנים ולא נכון לכם כלכלית/נפשית וכו' , החברה לא צריכה להכתיב....
רק על דבר אחד אני מתקוממת באחת התגובות דיברו על זה שדווקא בשמפחות העניות יותר יש ריבוי ילדים - זה נכון שזה כך. זהלא בהכרח נכון שכך זה צריך להיות ! כי הילדים האלה הרבה פעמים הופכים לנטל על החברה ... ואז החברה שעודדה ריבוי ילדים צריכה לתמוך בהם....

יו איזה עצוב.

אלא הזוג שיש להם כבר ילד אחד בכתבה והאבא מדבר על זה שהוא בכלל לא רצה אותו ועשה אותו רק בשביל אשתו.
מי שלא רוצה ואוהב ילדים שיעשה טובה לאנושות ולא יעשה ילדים.אחרי זה הם סתם סובלים.
וגם תפסיקו להיכנס להריון ''בטעות'' אם אתם לא מתכננים להיות הורים!!!
ולגבי מי שנולד עם היכולת להעניק שיעשה כמה ילדים שהוא רוצה.

לדעתי אם מחליטים שרוצים רק ילד אחד, כבר עדיף לא בכלל. כל הילדים היחידים שאני מכיר, סבלו וסובלים מתסבוכות מנטליות ואישיותיות.
אין מצב שילד יחיד יוצא נורמלי.
מסכן ואומלל הילד היחיד שצריך להתמודד עם הזדקנות ואובדן הורים ללא אחים ויותר מסכנים הורים לבן\\בת יחידים שמאבדים אותו ונותרים עם חלל ריק ללא ילדים אחרים שיכולים ולו במעט להשלים אותו.

אוי לילדים אם תלדו עוד. אתן לא מסוגלות, נורא צפוף לכן בלב וקבלתן החלטה נכונה.לנשים כמוכן זה לא מתאים. ואת המפגשים המשפחתיים הרי לא תעשו בפיאט אונו כי יהיה לכם צפוף. בטח תעשו אותם בג'יפ או ברכבי וואן יןקרתיים למיניהם. כי הרי אין לכם מספיק בשביל לתת ליותר מילד אחד.

ילד.

ובתכלס נותנת 3 דוגמאות ביזריות של פולנייה אנוכית, רוסייה גרושה ואיזה לסבית? ממש תשקיף החברה.
עם רעיונות וגישות כאלו לחיים באמת עדיף שלא תביאו יותר ילדים. אפילו האחד המסכן זה יותר מדי בשבילכם!

כאמא לילד אחד מחוסר ברירה ולאו דוקא מתוך בחירה כואב לי בכל פעם מחדש לשמוע הערות אלו ואחרות על הילד המסכן שלי שלא יהיו לו אח או אחות.
המקורבים שמכירים את הסיפור שמחים בשמחתי שהצלחתי להביא אחד ומגדלת אותו למופת.
לכן - אל תשפטו!
כי לא כל אחד מסוגל,
יש נשים שמתמוטטות אחרי לידה,
יש זוגות שנפרדים אחרי לידת ילד כי אינם מצליחים להתמודד עם השינוי.
יש כאלו שקשה להם מאד להתמודד עם העול - בלי קשר לאנוכיות. מדובר בחוסר מסוגלות נפשית.
הניחו לנו. עברו 800 שנה מאז ימי הביניים.
כדאי שתקלטו שאנו חיים בתקופה מודרנית.

יש לי שלושה אחים ואני לא יכולה לדמיין
את החיים שלי בלעדיים.
האחים שלי הם החברים הכי טובים שלי
ואני מרחמת אל ילדים שאין להם את זה..

צודקת 100 אחוז

זוג הורים פלוס ילד זו משפחה לכל דבר. גם אנחנו הסתפקנו בילד אחד, יחיד ומיוחד, ללא צורך לתרץ זאת באידיאולוגיה מיוחדת. פשוט מספיק לנו.

תמיד פינטזתי על ילדים, מאז שאני זוכרת את עצמי. תמיד חיפשתי להשלים את החסר, אם לא ע''י אחים (למרות שיש לי מנישואים אחרים של האב), אז בעזרת ילדים.
אין באמירה זו שום ביקורת על אלה שבוחרים שלא להביא ילדים כלל או ילדים נוספים, להפך, ישנם אנשים רבים שרצוי היה שלא היו מביאים ילדים לעולם הזה. עם זאת, לי תמיד היה רצון במשפחה גדולה, וכילדה הרגשתי פעמים רבות כל כך לבד.
מקווה שבקרוב החלום יתגשם...

אני גדל עם הראשונה והמדהימה שלנו, והיא ממלאת את עולמינו. למרות התכתיבים החברתיים והמכבש הבלתי פוסק מצד אלו שבוחשים בחיינו כאילו אלו היו חייהם - אני וזוגתי מאושרים עם ביתנו המדהימה.

היא כל עולמינו ותהיה מאושרת גם כבת יחידה ומיוחדת. אנחנו מוקדשים לה והיא לנו, ועולמה יהיה וכבר מספק ומלא באנשים מדהימים מסביבה, גם בלי אחאים.

כל אחד ומה שמתאים לו בחיים. תודה לאל שבירך אותנו בזכות הבחירה המבורכת.

מסכנה הג'ינג'ית אין מה להציע בעולם הזה. זה לא כמו פעם שהיה שלום עולמי, לא היו מחלות קשות, אנשים רק שכבו באורגיות והתרוצצו עירומים. היום הכל מעפן!
זה לא שהיא מפונקת, זה לא שהיא חושבת רק על עצמה, זה לא שהסידרי עדיפויות שלה משובשים, פשוט העולם היום כזה מגעיל שחבל להביא בו ילדים.
גאונה

זה לא קשור לקריירה או לזוגיות. אני החלטתי ובעלי הסכים שנסתפק בבתנו כילדה יחידה. רבים אמרו שבארץ שלנו זה בעייתי כי חלילה עלול לקרות לה משהו ואז לא יהיה לנו עוד ילד, אך לי זו לא נראית סיבה מספיק טובה. צריך הרבה משאבים סביבתיים , כלכליים ורגשיים כדי לדאוג לילד, ואנו לא מוכנים שבתנו תגדל בצורה שתעשה לה עוול.היא ילדה נהדרת ואנו הרוסים עליה לגמרי, אבל , אין לנו שום רצון לעוד.

אין מה להתווכח עם אנשים שבוחרים להביא ילד
אחד לעולם. או בכלל לא.
זו החלטה פרטית שלהם בלבד!
הבעיה מתחילה כשאותם הורים מזדקנים וזקוקים
לעזרת אותו בן/בת יחיד(ה).
החוק בישראל מחייב את הצאצאים לדאוג כלכלית
להוריהם ושום אדם זקן כמעט אינו מסוגל
להתקיים ללא פיקוח של בן משפחה איכפתי.

גם הזקן העשיר ביותר שאין לו צאצא שמפקח על טיפולו יסבול וירמו אותו על ימין ועל שמאל.
אז נכון שלא כולם בנויים להורות אבל כדאי לחשוב גם על הזיקנה.

מצחיק אותי לשמוע: ''ממש לא נראה לי שאוכל יותר מאחד..''. אלה מחשבות של אנשים לא מפותחים מנטלית; פשוט אנשים שלעולם לא ממש התבגרו וימצאו כל סיבה בעולם - ''עולם מגעיל, מה יש לנו להציע'', וכו' - העיקר כדי לא לומר: אנחנו אנוכיים, חיים בשביל עצמנו בלבד, ולא מענין אותנו העתיד. חבל לי על הילדים המקסימים שלעולם לא ידעו חדוות אח / אחות מהי. עצוב.

אבא שלי בן יחיד וגם אמא שלי.
אין לי דודים בכלל.
עצוב עצוב עצוב מאוד.
אמיתי

כשאתה גדל עם הראשון שלך, ונפרד מהיותך אדם ללא ילדים ועובר למצב של הורה, יכולת ההתמודדות שלך מתפתחת. לא סתם הקלישאה של "ילד שני הרבה יותר קל".
אני חושבת שזו בחירה מאוד אישית, אבל מהחוויה הפרטית שלי כבעלת שלושה אחים ומהמקום התומך ומחזק שיש להם בחיי, ידעתי שגם לביתי הבכורה ארצה לבנות רשת אוהבת שכזו. וכמובן שהגיעו שלושה מקסימים שעם כל האתגר הפכו אותי לאישה מאושרת.

כל הכבוד למי שמחליט/ה בעצמו/ה ולא נכנעים להכתבות החברתיות הישראליות.

יש כאלה ששמו להם למטרה לעשות את הכל כדי להחריב ולהרוס...

אכן חשוב שיהיה אח או אחות.
וגם שכל המשקל הרגשי של ההורה לא ייפול על כתפיו של ילד אחד.
נוסף על כך, אם קורה לילד משהו, כל המשפחה נכחדת. לעומת משפחה שיש בה שני ילדים... עצוב, אבל צריך לחשוב גם על ההיבט הזה.