מתעסקים באהבתם באובססיביות ומזניחים את הילדים. וזאת כבר הפרעה הדורשת התערבות. ברוב המקרים כיום הילדים נחשפים למריבות בין ההורים וחילוקי דעות המעלימות כל פירור של חיבה ביניהם. אלה שעדיין שומרים על גחלת האהבה והחום ביניהם רק יהוו דוגמא לילדים למה זאת אהבה וזוגיות.

שהוא מקבל או לא מקבל מהוריו.

אדם לעמל יולד, ואנחנו פה בכמין פרוזדור לפני הטרקלין, אם נשקיע על הפרוזדור לא נראה את הטרקליו, לכן אני מציע לכם אחיי הסתכלו באתר www.hidabroot.org ותעשירו עצמיכם בשפע רוחני ובידע נרחב להתמודדות עם העולם הזה עולם החומר שהולכך וכלה והיום יותר מתמיד אנחנו לקראת סופו

בוודאי שלא טוב לקיים יחסי מין ליד הילדים ולעשות כל היום קוצי מוצי ולתת לילדים להרגיש שהם קצת מיותרים באזור ושעדיף להם להעסיק את עצמם ולא להפריע להורים,אבל למה לעזזל זה חייב להגיע לרמה כזאת?? אי אפשר פשות לכבד אחד את השני ולתת לילדים את תשומת הלב הנדרשת ולהשאיר לאח''כ את הקוצי מוצי?

לכן צריך פשוט לקחת דוגמה ממשפחות דתיות שמשאירות את האנטימיות לחדרי חדרים.

כשמישהו/י מחליט לכתוב כתבה שזה עניינה, זה בא ממקום אישי מאד... חד הורי שמנסה להראות שזוגיות בגידול ילדים לאו דוקא יותר טוב. או הורה מתוסכל בזוגיות או משהו כזה.
ואז גם מוצאים את המומחים שיחזקו את הכוון שרוצים לחזק בכתבה.
אז אין מה להתייחס לזה ברצינות גדולה מדי, אין כאן מחקרים מעמיקים
שבדקו ובררו והגיעו למסקנות. יש כאן מומחים
עם השקפה אישית וזה הכל.

במשך כל השנים היינו עסוקים אני ובעלי, ביחסים ביננו כמו שני בני טיפשעשרה. שום דבר לא נרגע אצלנו במשך שנים (מאז היציאה הראשונה) . חשבתי שנהייה מודל ומופת ליחסים זוגיים טובים אולם התברר לי שילדי יצאו מקופחים. לא הצלחנו לפנות להם דיזמן וחלל על מנת לאפשר צמיחה נפשית תקינה.אבל, לאהוב יותר מדי זו שגיאה???

הורים שאינם ערים להמצאות ילדיהם בחייהם ואינם רגישים מספיק להתייחס לילד באשר הוא בכבוד ובאהבה שאמורה להיות טבעית ונוכחת מעצם הקשרהורה-ילד.. ואין הדבר לעניות הבנתי תלוי הקשר הזוגי דוקא.
זוגיות טובה ובריאה- בני זוג מאוהבים שרוצים להיות יחד והרבה יהוו ערך מוסף עצום בחיי ילדם ואם מדובר בהורים שאינם מקדישים מספיק לילדם,בודאי הדבר היה אף נורא יותר באם לא היתה בינהם זוגיות ראויה..
למה לחפש ולמצוא בכל דבר נפלא ורצוי את הלא-טוב??

מצד אחד אם נותנים את עצמך לילד אז הבעל מרגיש בחוץ , וגירושים מתקבלים ביגון רב לאחר מסםר שנים כאלו, מצד שני אתם טוענים בכתבה שכאשר האם לא נותנת את המקום הראשון לילד הוא מרגיש בחוץ וזה לא טוב (לא לפי דעתי , אבל מילא , ילד צריך לדעת את מקומו בבית) אז גם לא , נגיד, אני לא קראתי את שאר הכתבה מפני שלפי הפסקה הראשונה אני יודעת שאני לא אוהב את ההמשך, רק רציתי להגיד שלפי הכתבה הזו , זו חרב פיפיות , שיש תחרות בין שני הגורמים (האב והילד) כאשר יש את האם באמצע לפי החלטתה , שטויות, ילד שגדל במשפחה שבה זוג ההורים אוהבים והילד מקבל את זה במסרים הכרתיים ותת הכרתיים כאחד, כשיגדל יהיה בן/בת זוג אוהב/ת לצידו השני, המרכזיות של הילד שכל כך מתייחסים אליה במשפחות היהודיות של היום הם אלו שגורמות לנוער שלנו היום להיות מפונקים ושלל הבעיות שבאות עם כך.
אנחנו אשמים בתור הורים שנותנים לילדים את ההרגשה שבלעדיהם נופל העולם והם משתמשים בכך בילדותם והלאהץ

אני גדלתי בבית אשכנזי שמיעט מאוד לומר לי מחמאות ותשבוחות - והתוצאה 3 ילדים עם ביטחון עצמי בקרשים.
הילדים שלי יודעים שהם הכי יפים חכמים מקסימים ומוצלחים בעולם - כי אני אומרת להם את זה מאה פעם ביום.
ילד צריך לשמוע דברים כאלה, מספיק קר שם בחוץ