שמורעפות עלינו השכם והערב, ומעודדות לזנוח כליל את ה''מיינד'' שזה בערך מילה נרדפת לשטן אצלם

כל דרך מערבת משהו שונה מבין השכל והלב,המשמעות של דרך אמיתית זה שילוב של שניהם,בדיוק כמו שאי אפשר פילוסופיה בלי דת ודת בלי פילוסופיה, פילוסופיה ללא דת זה ספקולציות יבשות, ודת ללא פילוסופיה זאת רגשנות פנאטית, צריך למצוא את האיזון שבין השניים לכל אינדיבדואל, אבל נקודה חשובה כאן היא שמשום שהלב הוא המטרה של האדם משום ששם ננמצאים האל והנשמה, הדרך הישירה לשם נמצאת בדרך הלב כלומר בשביל להתחבר ללב צריך ללכת בדרך הלב, בדיוק כמו שאם אני רוצה להתחבר לשקע מסוים של חשמל אני לא מתחבר לשקע אחר אלא מחבר ישירות, כל אדם זקוק לשילוב שונה של שניהם על כן לא ניתן להגיד שיש דבר נכון מוחלט לכולם, ושוב משום שהלב הוא המטרה, האנשים שהולכים בדרך הלב בלבד הם המתקדמים ביותר ואלו שמגיעים למטרה ביותר מהירות.הם פשוט פוסחים על כל הפורמליות והעיקופים ומגיעים ישר למקור האושר, אבל לא כל אחד מסוגל לעשות את זה, לכן ברוב המקרים חייבים לערב את השכל כחלק מדרכו של האינדיבדואל, בכל מקרה, בין אם זה רק שכל או רק לב או שניהם, את כל כולינו עלינו להקדיש למטרה של החיים, ככה שמהבחינה הזאת זה לא משנה אם אנחנו אישיות כזאת או אחרת אלא בלבד שהקדשנו את עצמינו למטרה הנכספת שהיא ברמתה הגבוהה אהבת אלוהים וברמתה הנמוכה יותר הזדהות עם העצמי האמיתי שלנו.

ניר, תורתך מחייה אותנו, כמים לנפש עייפה.

אי אפשר היה לשים תמונה יותר יפה? למען האמת, התמונה עד היום שהכי מצאה חן בעיני היתה של החסיד שעושה פיפי בטלפון הציבורי, בטור ''חסידים עסוקים כל הזמן בעצמם'', אם אתם רוצים עוד תמונות מהסוג הזה אפשר לסדר, אם אין לכם אז תבקשו, לא צריך בגלל זה לשים כאלה תמונות מעפנות ומפחידות של לבבות מעופפים בצבעים קודרים.

יישר כוח