גד לובן שלום ,כפי הניראה שהזמן הוא נכון
הידע חוזר.
כהו ורד

אני מביא לפניכם קטע קצר מתוך ספרו של הפילוסוף סלבוי זיזיק -''הסובייקט שאמור להאמין'' בהוצאת רסלינג.

הנה האופן בו עונה בבאגאוואדגיטה האל קרישנה לארגונה המלך הלוחם המהסס לצאת לקרב מאימת הסבל שתגרום ההתקפה – תשובה שמן הראוי לצטט במלואה:
''זה החושב כי הוא ההורג וזה החושב כי ייהרג, שניהם אינם יודעים דבר. העצמי אינו הורג והעצמי אינו נהרג. הוא איננו נולד וגם איננו מת לעולם, ומשהתקיים אין הוא חדל מלהתקיים. לא נולד, קיים לעד, בלתי משתנה וקדמוני, העצמי איננו נהרג כאשר הגוף נהרג.
הו בנה של פרית'ה, איך יוכל אותו אדם היודע כי העצמי הוא בלתי מתכלה, קיים לעד, לא נולד ובלתי נדלה, איך ואת מי יוכל להרוג, למי יוכל לגרום שייהרג? כשם שאדם הפושט בגדים ישנים לובש בגדים אחרים וחדשים, כך העצמי המגולם בגוף פושט גופים ישנים ועובר לגופים חדשים, כך העצמי המגולם בגוף פושט גופים ישנים ועובר לגופים אחרים וחדשים. כלי הנשק אינם חותכים ת האני לחתיכות; האש איננה שורפת אותו; המים אינם מרטיבים אותו; הרוח איננה מיבשת אותו; הוא איננו מתחלק; הוא איננו מתלקח; הוא איננו נרטב; הוא איננו מתייבש; הוא אינסופי, מצוי בכל, יציב, איתן ונצחי. נאמר עליו שהוא בלתי נתפש, שהוא בלתי נחשב, שהוא בלתי משתנה. [...] לכן על לך להתאבל על שום יצור. [...] מתוך כבוד לחובתך שלך, אל לך להסס, שכן אין דבר טוב יותר לקשאטרייה מקרב צודק. [...] אם תיהרג ,תנחל עולם הבא;אם תנצח, תהנה מהעולם הזה; לכן קום, הו בנה של קונטי, נחוש לצאת לקרב. משישוו בעיניך ההנאה והכאב, הרווח וההפסד, הניצחון והתבוסה התכונן אזי לקרב וכך תינצל מחטא.''
שוב, המסקנה ברורה: אם המציאות החיצונית היא בסופו של דבר רק מראית עין בת חלוף, אזי בחשבון אחרון אפילו הפשעים המחרידים ביותר אינם חשובים. זוהי עיקרה של דוקטרינת אי ההתערבות, דוקטרינת הפעולה שוות-הנפש: פעל כאילו זה לא משנה, כאילו אינך הפועל, כאילו דברים, כולל פעולותיך שלך, פשוט קורים באורח בלתי אישי... קשה להתגבר כאו על הפיתוי לנסח את הפסקה הזו כפרפרזה להצדקה של שרפת יהודים בתאי הגזים עבור תליינם הנלכד ברגע של ספק:
מכיוון ש''זה החושב כי הוא ההורג וזה החוש כי ייהרג, שניהם אינם יודעים דבר'', מכיוון ש''העצמי אינו הורג והעצמי אינו נהרג'', על כן ''אל לך להתאבל על שום'' יהודי שנשרף, אלא ''משישוו בעיניך ההנאה והכאב, הרווח וההפסד, הניצחון והתבוסה'' עשה מה שפקדו עליך לעשות....
אין פלא שהבאגוואדגיטה היה הספר החביב על היינריך הימלר: מסופר שנשא אותו תמיד בכיס מדיו.

זה לא הסיפור הזה שבו קרישנה משכנע את ארג'ונה להילחם בבני-דודו?

הנה האופן בו עונה בבאגאוואדגיטה האל קרישנה לארגונה המלך הלוחם המהסס לצאת לקרב מאימת הסבל שתגרום ההתקפה – תשובה שמן הראוי לצטט במלואה:
''זה החושב כי הוא ההורג וזה החושב כי ייהרג, שניהם אינם יודעים דבר. העצמי אינו הורג והעצמי אינו נהרג. הוא איננו נולד וגם איננו מת לעולם, ומשהתקיים אין הוא חדל מלהתקיים. לא נולד, קיים לעד, בלתי משתנה וקדמוני, העצמי איננו נהרג כאשר הגוף נהרג.
הו בנה של פרית'ה, איך יוכל אותו אדם היודע כי העצמי הוא בלתי מתכלה, קיים לעד, לא נולד ובלתי נדלה, איך ואת מי יוכל להרוג, למי יוכל לגרום שייהרג? כשם שאדם הפושט בגדים ישנים לובש בגדים אחרים וחדשים, כך העצמי המגולם בגוף פושט גופים ישנים ועובר לגופים חדשים, כך העצמי המגולם בגוף פושט גופים ישנים ועובר לגופים אחרים וחדשים. כלי הנשק אינם חותכים ת האני לחתיכות; האש איננה שורפת אותו; המים אינם מרטיבים אותו; הרוח איננה מיבשת אותו; הוא איננו מתחלק; הוא איננו מתלקח; הוא איננו נרטב; הוא איננו מתייבש; הוא אינסופי, מצוי בכל, יציב, איתן ונצחי. נאמר עליו שהוא בלתי נתפש, שהוא בלתי נחשב, שהוא בלתי משתנה. [...] לכן על לך להתאבל על שום יצור. [...] מתוך כבוד לחובתך שלך, אל לך להסס, שכן אין דבר טוב יותר לקשאטרייה מקרב צודק. [...] אם תיהרג ,תנחל עולם הבא;אם תנצח, תהנה מהעולם הזה; לכן קום, הו בנה של קונטי, נחוש לצאת לקרב. משישוו בעיניך ההנאה והכאב, הרווח וההפסד, הניצחון והתבוסה התכונן אזי לקרב וכך תינצל מחטא.''
המסקנה ברורה: אם המציאות החיצונית היא בסופו של דבר רק מראית עין בת חלוף, אזי בחשבון אחרון אפילו הפשעים המחרידים ביותר אינם חשובים. זוהי עיקרה של דוקטרינת אי ההתערבות, דוקטרינת הפעולה שוות-הנפש: פעל כאילו זה לא משנה, כאילו אינך הפועל, כאילו דברים, כולל פעולותיך שלך, פשוט קורים באורח בלתי אישי... קשה להתגבר כאו על הפיתוי לנסח את הפסקה הזו כפרפרזה להצדקה של שרפת יהודים בתאי הגזים עבור תליינם הנלכד ברגע של ספק:
מכיוון ש''זה החושב כי הוא ההורג וזה החוש כי ייהרג, שניהם אינם יודעים דבר'', מכיוון ש''העצמי אינו הורג והעצמי אינו נהרג'', על כן ''אל לך להתאבל על שום'' יהודי שנשרף, אלא ''משישוו בעיניך ההנאה והכאב, הרווח וההפסד, הניצחון והתבוסה'' עשה מה שפקדו עליך לעשות....
אין פלא שהבאגוואדגיטה היה הספר החביב על היינריך הימלר: מסופר שנשא אותו תמיד בכיס מדיו.

וזוהי הקארמה של מי שלומד מלחמה... להילחם.

למה לעשות הפרדה בין גוף לנפש? אפשר להשתחרר מפרדיגמות (או ה''אשליות'') ולהרחיב אותם בדרכים שמחברות א שני החלקים האילו, הרי זה האחד, לא?

אבל מה אפשר כבר לצפות ממישהו שמדבר על ''שחרור מהמחלה החומרית של זהות גופנית''? תפיסה דואליסטית זו רואה את האדם כחיבור (לא מוצלח במיוחד) של גוויה ורוח - שניהם סמלים של מוות.

old story of brothers 3000 years of confusion .only work on self brings result can not break sleep with just words learn self be kind and live close to a real living teacher.

:-)...
אין צודק או לא צודק!!.. האבולוציה מבוססת על כך... וכל הקיום.. בסוף נשאר מי שהחליט לעשות משהו עם ''הצדק'' שלו
אין טובים ורעים!!... גם לא אתה!!

http://www.youtube.com/watch?v=v7OdVHJ-dCo

הן הפלסטינאים והן הישראלים דואגים לאינטרסים של עצמם, בדיוק כמו כל אחד אחר(גם לעזור לזולת זה לדאוג לאינטרס עצמי כי זה מה שעושה לי טוב) ועל כן על כל אחד לעשות מה טוב לו.
אין כל רע להילחם במישהו שנוגד לי את האינטרסים אבל הבעייה מתחילה כשאני שופט את האחר. מנקודת מבט ישראלית, החמאס לא טוב לנו ועל כן חובתה של ישראל לעשות מה שטוב לה אבל לא בקטע של נקמה (פעולות תגמול למינהן) אלה בקטע של לעשות את הדבר הנכון ביותר שישמור על האינטרסים שלנו ואם מקבלי ההחלטות הגיעו למסקנה שמלחמה זה הפתרון אז עלינו לצאת למלחמה ללא כל סנטימנטים, בלי להסתתר מאחורי הרציונליזציה שאנחנו צודקים והחמאס לא אלה מפני שזה האינטרס שלנו ואף אחד לא מוסמך לשפוט אותנו על זה. האמת גם שאף אחד לא שופט אותנו על זה אלה אנחנו שופטים את עצמינו, העולם הוא השלכה ואם אנחנו לא מסופקים פנימית עם מעשינו אז מן הסתם נרגיש שכל העולם שופט אותנו.
להגיד שהחמאס טועה זו השלכה של עצמינו, זה החוסר ביטחון שלנו בצדקתינו ועל כן אנחנו מאשימים את החמאס באי צדקתו כי הרי מאיפה לנו מי צודק ומי לא? אנחנו יודעים מה טוב לעצמינו ובזה מסתכם כל הסיפור ואם אנחנו יודעים מה טוב לנו אז למה לא ללכת עם זה עד הסוף?
ההאשמות של חולשותינו על האוייב רק מחזקות את החולשות אצלינו, ככל שאנחנו מרגישים רע עם מעשינו ככה תגובתינו תהיה פחות שקולה ונחפש הצדקה להאשים את אויבינו וכאן אנחנו מאבדים את האינטרס שלנו, במקום לדאוג לאינטרס אנחנו פשוט ננסה להוכיח משהו ושם בעצם נהפוך לאויבינו ושם בעצם אויבינו יהפכו חיוניים לנו על מנת שנוכל להצדיק את מה שאנחנו מנסים להוכיח. ההסבר לכן הוא שכאשר אנחנו מנסים להימנע מלהיות משהו או מלבצע טעות (חולשה שלנו שאנחנו מאשימים בה את האוייב לדוגמא) כך אנחנו מגבירים את הסיכויים שנבצע את הטעות בעצמינו, המוח לא מסוגל לעבד יותר מפיסת מידע אחת בכל רגע נתון ולכן נסיון להימנע ממשהו יביא לנו בדיוק את מה שאנחנו מנסים להימנע ממנו, אם ננהג ברכב ונתמקד בעץ בצידי הכביש במקום על הכביש אז סופינו להיכנס בעץ.
כל נסיון הימנעות ממשהו (או לחילופין גינוי) מצטבר בתת מודע ולזה קוראים קארמה, ככל שנגנה את אויבינו יותר כך נצבור יותר קארמה (או אגו) וככל שהקארמה תצטבר כך נהפוך להיות יותר כמו אויבינו, נהפוך להיות עבדים של משהו חיצוני כביכול במקום להיות עצמינו.

אני לא מאשים אותם על זה אבל כי יודע צדיק נפש בהמתו.החיים הם לא תאוריה אלא דבר חי וזורם ותיאוריות כל כך מיופיפות כמו של הרי קרישנה נקלטות מצויין אצל אנשים משכילים ומצליחנים שתמיד ירגישו שמשהו חסר להם.כל תרבות הניו-אייג' היא מראה הפוכה של תרבות הצריכה ובטח לא תהפוך אותנו לאנשים חופשיים יותר.לא סתם איפה שאין תרבות צריכה אין ניו אייג'.ובטח בתרבויות כאלה חושבים שהחברה הצרכנית היא גן העדן עלי אדמות.

האשליה היא לחשוב שדברים יכולים להיות אחרת ממה שהם. כל אחד מנקודת מבטו (הבלתי נמנעת) תמיד צודק.
מי שחושב שמשהו יכול להיות אחרת גורם לעצמו ולסביבה סבל - אבל זהו הצדק שתואם את תפיסת עולמו.

אבל משתחררים מהאשלייה רק עם המוות.
אדם הוא שילוב, יתכן של מה שהצעת, אבל הוא לא רק ישות הגותית פילוסופית רוחנית-אוהבת כל.
הוא חומרי, רכושני, גשמי, בשר ודם.
אי אפשר להיות האחד בלי השני.
לא בכדור הארץ כרגע, בכל מקרה.
אולי באיזה פרק אוטופי של סטאר טרק, בכוכב רחוק מכאן.

הרי שברמה הפרקטית, האשליה היחידה היא לחשוב שמציאותי הוא, שבני האדם כולם יגיעו לתפיסה רוחנית נעלה כעין זו.
כמו כן, עובדה היא שגם אמים שתופסים את עצמם כשונים הצליחו להגיע להסדרי שלום וחיים שנים על גבי שנים זה לצד זה, כך שההנחה שלך שכל עוד הערבים והיהודים נאחזים בזהותם הגשמית, לא יהיה שלום, היא מוטעית, ואף מרפת ידיים.
בכל אופן, מאמר מעניין ומעשיר-אך שוב, יותר ברמה התיאורטית והפילוסופית.

יש לך עוד מה ללמוד,לך לנשמה החופשית שלך ולעם הכובש שלך
יש גם יהודים טובים שנשארים יהודים טובים
תקרא לוינס תקרא ליבוביץ
יש גם ערבים טובים שנשארים ערבים טובים
תקרא לוינס תקרא ליבוביץ
ויש גם הודים חכמים
תקרא גנדי

לכל טיפש יש טיפש יותר גדול שמעריץ אותו....

אם גורם אחד חי על-פי זהותו האמיתית והאחר לא? האם ניתן למנוע מלחמה? או שאז הגורם שחי על-פע זהותו האמיתית יותא למלחמה מוצדקת על-מנת לנסיר את האשליה של הגורם השני?

מהסוג הגרוע ביותר, חברת קאסטות אלימה ומפגרת, כוחות טומאה ואחדות ברמה נמוכה . רוצה לחיות לפי הבהווד גיטא - סע להודו, לא בישראל. ישראל = ישר אל = תורת ישראל = הצדיקים הגדולים, רק הם ראויים להקרא ישראל, ולא אף מדינה , ככל שבני ישראל יעסקו יותר בעבודה זרה - כך יירע מצבם..

מה אתה מבלבל את המוח?
אנשים רוצים להתפרנס בכבוד, מים, מזון, הכל עולה כסף,
אין כסף, אין עבודה - יש שתי ברירות פשוטות - למות או להרוג. אבל במקום ללמוד כלכלה וללכת לעבודה שני העמים מבולבלים ממנהיגי דת בורים וסהרוריים.

דבר נוסף קורה לאדם שהשתחרר מאשליותיו, אנשים עם אשליות אינם פוגעים בו. זה עניין אנרגטי ולא מנטלי, הוא לא ימצא את עצמו, ולא חשוב לאיפה הוא ילך, מול אוייב. לא רק שלא יהיו לו אויבים בתודעה , גם בפיזי לא יהיו לו. אז ימשכו אליו אנשים כמוהוא והוא יחד איתם יפיץ אור האמת (כתופעת לואי) בהיותו עם עצמו בכל רגע, הוא לא יהיה לוחם נגד מלחמות כי לא ניתן להסיר אשליה באשליה אחרת.הוא פשוט יהיה.ומי שיתמזל מזלו לפגוש אותו, הוא יראה את עצמו בו.

אתה פלצן והם רוצחים צמאי דם...

מה אתה אומר גד לובן ההארי קרישנה שלך לא יהודי ולא ערבי אבל הוא הודי. אני יהודיה וזו זהותי והיא בהחלט נבדלת מזהויות אחרות אלא שהאחרות אינן מוכנות לקבל אותי ואת הרצון שלי לשמור על זהותי. אלוהי אברהם יצחק ויעקב הוא יוצר הזהות שלי. וההארי קרישנה שלך ממש לא יכל לשאת את זה ורוצה לבלוע את כולנו בתוכו.אי אפשר. פשוט אי אפשר לבלוע. צריך לפנות מקום.

אין כאן שום אשליה, וכל הנאמר על ''קרמה'' הוא הבל גמור.

קל לנו לראות את העולם דרך האשליה שלנו ( - לכולנו). כדי להבין האם אני באשליה או לא, עלינו לנסות להבין מאיפה הכל צומח.
בלי לתת לעצמנו הנחות מול האמת הפנימית!
תהיה אמיץ - נסה לצאת מהאשליה!

בה אפשר להתקיים קיום רוחני בלבד.
האדם מזדהה עם גופו החומרי כי הוא היחיד שיש לו בעולם הזה.

לא שזה מצדיק מלחמות.

הטיעון שלך לא ממש רלוונטי, אלא אם כיוונת למצבנו בעולם הבא - שאז מלחמה היא דווקא דרך מצויינת להגיע למצב של הסרת ''המחלה החומרית של זהות גופנית''...

כאשר הכותב למעשה הוא גורו המנחה את מאמיניו? מדוע לא להזדהות בזהות המלאה של הכותב?

הם נוהגים להקריב קרבנות לפסלים, ובכך כמובן אין אשליה כלל וכלל

לו הייתה לישראל מנהיגות ישרה ומהימנה לאורך השנים אולי לא היינו מגיעם למצב הזה. מזה שנים רבות שהמנהיגים השלו את הציבור הישראלי באשליה שאם רק יוחזרו שטחים ותוקם מדינה פלשתינית לצידה של ישראל הכל יהיה בסדר. בצד השני, קריאה רק להשמדת ישראל וחזרה לאדמות. אולי הגיע הזמן לומר בפה מלא מעולם לא היתה מדינה פלשתינית! כ-600 אלף פליטים יצאו מישראל ומספר שווה של פליטים יהודיים ממדינות ערב ואחרות באו לכאן ולכן הגיע הזמן לומר בפה מלא - אין מקום למדינה פלשתינית! אוטונומיה כן גם ככה הפלשתינים בגדה ובעזה אינם חיים בהרמוניה ושונים בהשקפתם ובאופיים - ואילו אנחנו חייבים לעזור להם להקים מוסדות, לעזור להם בכלכלה והעיקר לשנות את החינוך לשינאה מגיל הגן. אין ספק שלשני הציבורים נעשה עוול בשל הנהגה כושלת

ניו-אייג'י.
אבל למרות זאת קשה להתעלם מהעומק הנוטף מהדברים. מצד אחד מאוד קשה לי להתחבר לדברים, בעיקר במי שרואה עצמו כאדם פרקטי, ואני יודע שלא משנה כמה אני אשתחרר מהאשליה החומרית, אם אני אצעיד את האני החומרי שלי לתוך קבוצת חמאסניקים אז לא יעניין אותם שהשתחררתי מהאשליה שלי, והם יעזור לי להשתחרר לחלוטין מעולם החומר. עדיין, קשה שלא לקנא בכותב אם הוא באמת מצליח לחיות חיים כאלה - חיים שלווים של קבלת העולם והאחר.

לא יודע...
קצת מוזר בעיניי להתייחס לטבע האנושי כאשליה.
תיוג בני אנוש אחרים, ויצירת קבוצות על בסיס אותו תיוג (דתי/לאומי/רוחני וכו') מוכתב לנו גנטית, לא תרבותית.
אפשר לנסות להילחם במאפיינים של תופעה זו אבל זה קרב אבוד מראש.
גם בינינו לבין עצמנו (בתוך הקבוצה שאנו מתייגים כיהודים ישראלים) אנחנו יוצרים תיוגים נוספים, שחורים ולבנים, בובלילים ופרידמנים, טיפשים וחכמים, מכוערים ויפים ועוד ועוד.

בעיקרון - אתה צודק.
אבל אי אפשר ''ליישר'' את המציאות בדמות התיאוריה.
אולי תציע משהו פרקטי?

גד,
גם ההינדואיזם שלדעתי הנה דת/פילוסופיה מעמיקה ורלוונטית יש בה משיחיות וכאן אתה מייצג אותה,אין לצפות מאנשים שיהיו=יחיו אחרים ממה שהם מאז ומתמיד היית, הווה ותהיה הזדהות של האדם עם עצמו וגופו - איני חושב שלכך מתכוננים בבגהוד-גיטה, אלא מתכוונים לכך שבנאדם מבין שהאגו שלו והתפיסות שלו הן מותנות מאז ולתמיד ואין ביכולתו להשתחרר מהן ולכן לצפות שהוא לא יזדהה עם גופו ומכאוביו או עם סבלו זה לא ריאלי - ייתכן שיש ביכולתו להבין את ארעיותו ולקחת את עצמו בפרופורציה.מלחמות תמיד היו ויהיו והן חלק מהאבולוציה וההינדואיזם מקבל גם את זה.
ההבדל המהותי בין הינדואיזם לבודהיזם זה שבודהה טוען שיש דרך לצאת מהסבל והינדואיסט אומר שעל האדם לקבל את הסבל שלו ובכך הוא בעצם מפסיק לסבול. יש כאן הבדל בין תהליך (=דרך) שדורש זמן לבין שינוי מיידי שכמעט ואינו ניתן לביצוע.
מה דעתך?

כיצד יתמודד אדם הרואה בכל אדם את עצמו (אחיו ואחותו) מתמודד עם "אח" (חמסניק או כהנא חי/מת)הרואה בו באותו אדם אח או יותר טוב אחות אשר פגעה בכבוד המשפחה-(דינה מוות)?