משעשע.מצחיק.נכון.

סבבה שיש לך רגשות (שעירים פחות או יותר) אבל דחילק, אתה משווה את העומס והשינויים בחיים שלך לעומת מה שהאישה עוברת?

אתה מפונק שחבל על הזמן. אמא שלך הרסה לך את החיים. בטח התייחסה אליך כמו אל מאור הגולה.

שתהיה בריא, אתה לא ראוי לה ולא לה.

האם באמת

אז יש עוד סיכוי שיפנימו שגם לכם יש רגשות.
מזל טוב לקראת הלידה וששניכם תרגישו טוב! :)

אתה יכול פשוט, כששואלים אותה מה שלומה ואתה בסביבה, לספר גם מה שלומה.
קח את השאלה כ''מה שלומכם?''
קשה לי להאמין שמישהו יפסיק אותך ויגיד שהוא לא רוצה לשמוע מה אתה מרגיש.

Thank you for your honestly. So rare for a man. U made me have tears... not so difficult with my 8th month pregnancy hormones. Well, Thanks to you my husband will receive a good treatment this evening! (To follow ur openness, this pregnancy has transformed me into an aggressive bitch that I find extremely difficult to restrain !)

ברגע שמרגישים ש''הנה ויתרתי על החיים שלי כדי להביא לנו ילד'' ואחר כך- ''אני מוותרת על החיים שלי כדי שהילד שלי יקבל כל מה שהוא צריך'' (במילים אחרות- שהילד שלי יקבל יותר מכל ילד אחר, שכולם יראו איך אני האמא הכי טובה ביקום וכולי)- ברור שצריך גם את כל התשומת לב מסביב, אחרת אי אפשר לעמוד בזה.

אני חושבת שכשחיים בהבנה שילדים אמורים להשתלב בחיים של ההורים שלהם, ולא ההורים צריכים לעצור את חייהם וזוגיותם ולהקריבה על מזבח ''טובת הילד'' (וזה לרעתו), אפשר לעבור הכל הרבה יותר טוב ובשמחה. ובאמת, לא מסתובבים כל היום מסביב לתשומת לב שקיבלתי או לא.

ואם אפשר להמליץ על ספר- ''אשת חיל'' של ליהיא לפיד- לקרוא לפני הלידה- כדי לדעת מה לא לעשות ואיך לא להתנהג.
לידה קלה (לשניכם) וגידול קל ומאושר שלה ושל האחים שלה.

ולמה אני מרשה לעצמי לדבר: יש לי ארבעה ילדים, החמישי בדרך, אני עובדת בעבודה אינטנסיבית למדי, שממלאת אותי בסיפוק ומאפשרת לי לחיות די טוב, וטוב לי בחיים, (ואם כבר שאלתם- יש לי בחילות נוראיות, תודה)

למרבה הצער, ובכל סטטיסטיקה אפשרית, איכות החיים של האישה נפגעת מכניסה לזוגיות וגם מאמהות. כמובן שהאושר בילדים הוא ענק ושווה את הכל, אבל בסופו של דבר האישה היא זו שמחזיקה את הבית, מנקה, לוקחת, מחזירה, מבשלת, דואגת לבגדי חורף ולגזור את הציפורניים של הילדים ועובדת (אם כי לא עושה קריירה כי איך אפשר עם ילדים) ועוד צריכה לחייך ולהתעניין בגבר הבוגר כשהוא חוזר מיום העבודה שלו שהיה בלי ספק מפרך. אבל לא הרבה יותר מפרך ממה שהיא עברה בבית.
נחמד מאוד מצדך יובל שאתה רוצה שיכירו ברגשותיך, אתה גם צודק. וברור שיש לך קשר אל הילד והעובר, שגם נפשך הומה אליו ואפילו תטפל בו כמה פעמים בשבוע. אבל הסטטיסטיקה לא משקרת, רוב רובן של הנשים משלמות את רוב רובם של המחירים, זו הסיבה שאנחנו נראות כמו שאנחנו נראות, לא מצטערות לרגע, אולי ברגעים בהם קוראים כתבות כמו שלך, שיש בהן הרבה אמת אבל גם עיוורון כמעט מקומם מול המציאות. כשיקבלו אותי בקלות לעבודה בלי לשאול אותי אם אני מתכננת עוד ילדים, כשאני אראה זוגות ברחוב בהם האישה נראית טוב כמו הגבר שלצידה, ושניהם עייפים באותה המידה. כשבעלי, שעושה כל שביכולתו להיות שותף, יבין איך זה להיות עם הילדים כל יום, למה אני צועקת לפעמים ולא בשלווה סטואית, אם הוא יצליח להבין, וגם אתה, את מלחמת ההתשה (הסטטיסטיקות של הסרטן אצל נשים כבר הבינו) שאתם תבינו אותנו, באמת, כמו שהמין הנשי מבין ומכיל אתכם כבר שנים, מקבל את העצלנות הבסיסית שלכם, את הפינוק, את העובדה שאתם לא מסוגלים לעשות שני דברים בבת אחת, את ההתרסקות המוחלטת שלכם כשיש לכם נזלת! לא בצקות, לא בחילות מדי יום, לא לחץ על הבטן שלא מאפשר טעימה של מזון ועוד ועוד - רק אז אולי תהיה לך הלגיטימציה המלאה להלין על זה שלא שואלים אותך מה שלומך. בינתיים, תוכיח שאתה ראוי שיראו גם אותך.

לא קל בעליל הוא צריך להתרגל לרעיון של להיות הורה, על כל המשתמע מכך. נכון, החברה אינה מתייחסת אליו יותר מדי כרגע
(אני מקווה שהיא תלמד להכיל את הרגשות של הגבר בעתיד - ככל האפשר ובשפתו שלו), אבל אני דואגת להתייחס לאישי היקר ככל האפשר, כי אני יודעת שמתחת למעטה המאצ'ואיסטי, הדואג המגונן הוא גם מתרגש ומסתגל לעולם שמשתנה לאיטו מול עיניו.

לאחר שמטעמים אנוכיים להחריד [שפורטו בפעם הקודמת] בחר הכותב להביא ילדה לעולם, כשמראש ברור שהיא נולדת למצוקה ולחוסר יציבות הדרושה כל כך לבריאותם הנפשית של ילדים, עם אבא ואמא הקשורים אחד לשני.
בחר הכותב הנכבד להראות שוב את אותו פן באישיותו הנראית החד צדדית, ולמרות שללא ספק האם היא הנוטלת בכמעט כל הקשיים של ההריון, מכיון שהוא נמצא בגופה, שוב חושב הכותב על עצמו. הוא אמנם ''תרם כמה זרעונים'', אבל זה לא כל כך קשה מבחינה טכנית, אתם יודעים.
ולכל המגיבים הנכבדים, אם אתם רוצים להגיב בצורה ''יש כאלה שיותר גרועים'' חבל על זמנכם.
זה שיש מישהו שמתנהג יותר גרוע לא מצדיק להתנהג גרוע פחות, תמיד צריך להיות טוב נכון ומוסרי.

שמה שאתה מתאר בכתבה -מתחיל עוד בהכנות לחתונה,שם נעלם הגבר ו-או- הופך לתפאורה בחתונה של זוגתו (איתו).
באמת הגיע הזמן לשיויון זכויות. אני דורש את זכויותיי בזאת להכרה שווה בזוגיות!!

ובגלל זה אחרי הלידה העדפתי לבוא הביתה ולהיות עם הבעל, לתת לו תחשוה שהא חלק גדול ולא להתנחל אצל אמא שלי.

ספר הומור קטן ומשעשע שנכתב על ידי גבר-גבר. ספר חובה

בתור בעל לאישה בחודש התשיעי (לידה ראשונה...) אני חייב להגיד שאני מזדהה עם כל מילה!
אני אוהב את אשתי ומכבד ומעריך אותה על כל מה שהיא עוברת, אבל -
***** גם אנחנו פה!!! ******

כל הכבוד על האומץ והכנות, וכמובן הכתיבה הנפלאה. מחכה בקוצר רוח לטור הבא!

יובל היקר,
איני מכירה אותך. אני נשואה דיי באושר אבל בכל סוגיית האבהות - בעלי היקר נכשל. במקרה שלך, הבת שלך זכתה. כל הכבוד!
אתה כותב מקסים ונכון.

מילים כדורבנות