• 4.

    תודה על המאמר , הינה שתי הערות / הארות :

    אהרון, 17/12/08 10:08

    דווקא היוגה היא דוגמא לאיך הפכו עניינים רוחניים לגישה דיאטטית או התעמלותית במערב. כך שמה לנו כי נלין על הדתות הממוסדות ?

    חוץ מזה - שבאותו עיניין כדאי ומומלץ לקרוא את סיפרו של צ'ופרה 'איך נכיר את אלוהים'.

    • גד

      גד יוגה של אהבה , 17/12/08 21:38

      ניסיתי במאמר זה (המופיע כאן באופן קטוע), להצביע על תודעה דתית ותודעה יוגית. אכן, יוגי יכול להפוך את היוגה לדת (וזה מה שלרוב קורה), ודתי יכול, בתחום הדת, להיות יוגי. אך כפי שרוב מתרגלי היוגה רחוקים מיוגה אמיתית, כך קשה ונדיר למצוא דת אמיתית, שתומכת בצמיחה רוחנית, שלא לדבר על תרגול יוגה בתוך הדת.

      • בדת היהודית מתרגלים פרו ורבו. זה סוג של קאמא סוטרא, לא של יוגה (ל''ת)

        לש בש, 18/12/08 10:06

  • 3.

    למה דחוף לך שיהיה הבדל בין דת לבין יוגה? לכל אחד יש קצת דת

    הדת של הנהג היא 'לא תעבור באור אדום'. מה הדת, 17/12/08 09:58

    של היוגי?

  • 2.

    איש דת מתפרנס מחרטאה ויוגי מבראטה שניהם עובדים על הקלינינטורה (ל''ת)

    דש מאלוהים, 16/12/08 12:11

  • 1.

    הנחות מוטעות

    גלי, 15/12/08 22:01

    הגוף החומרי הוא קדוש, הוא לא עונש על שום דבר.

    החילוניות זה לא הפקרות. יש חוקים חילוניים לא פחות מאשר חוקים דתיים. גם בחילוניות יש רוח, יש הבנה חברתית, יש אמנות מדע ופילוסופיה.

    הבעיה היא חוסר הפרופורציה, הזנחת הרוח והתרכזות בתענוגות הגוף, או החילוניות שגם היא מזניחה את הנשמה והרוח, דבר שמוביל לתחושה של חוסר תוחלת.

    היוגה ההודית כפי שנראית היא התעלמות מהצד החברתי ומכל היופי החומרי שאלוהים ברא.הודים רעבים וחולים ברחוב בשעה שהיוגים מענים את בשרם ודואגים רק לנשמתם גרועים יותר מהחילוניות ומהדת.

    • הנחות מוטעות? תלוי בעיני מי

      גד יוגה של אהבה , 16/12/08 18:06

      לפי תורת היוגה הגוף החומרי אינו קדוש, כי אם תוצר של אשליה, של זהות כוזבת. האשליה מתרחשת כאשר מזהים את הגוף החומרי עם העצמי האמיתי, הנשמה. אולם, אם לא מזהים את הגוף עם העצמי האמיתי, ומשתמשים בו למסע הצמיחה הרוחנית, הגוף החומרי הופך לבעל ערך רוחני, משום שזה מביא אותנו ליעד הרוחני שלנו.
      לחילוניות אין מטרה אמיתית מעבר להומניזם, שגם הוא פועל יוצא של תפיסת אגו מוטעית. מעטים החילונים המסוגלים להשתמש בחופש השורר בחברה המערבית כדי להתעלות רוחנית, מעל המטריאליזם בצורותיו השונות; רוב החילונים מנצלים את החופש שלהם להרס עצמי, גם הורסים את החברה בה הם חיים. אני חושב שישראל, כמו כל הארצות המודרניות, הינה דוגמא טובה לזאת.
      יש סוגי יוגה שונים. אכן, רוב סוגי היוגה מבוססים על התנתקות טוטאלית מהחברה. אולם בהקתי יוגה (באתר יוג של אהבה ניתן לראות את המאמר הלא מקוצר ושם הדברים מתבהרים) אינה כזאת. מטרתה היא יחסים עם אלוהים, אך מיושמת בתוך החברה. היא מיושמת במכלול היחסים והמחויבויות של החיים וביכולתה לתרום רבות לרומם את החברה חומרית ורוחנית.
      יוגה לא שייכת להודו, מכאן שמצבה של הודו (שיש שאומרים, לצערי הרב, שבקרוב תהפוך למדינה המפותחת בעולם מבחינה חומרית) לא רלוונטי לדיון. גם אלו שמענים את בשרם ודואגים רק לעצמם אינם יוגים ברמה הגבוהה ביותר. למעשה הם נקראים פקירים, ולרוב הם מוסלמים מיסטיים. כל טוב.