אמתי, כל מה שכתבת נכון, אולי ברובד מסויים זהו עדיין שלב בהתפתחות.
אני מאמינה שאנחנו מזמנים לחיינו כל חוויה כל פגיעה וכל מתנה.לפעמים מתוך יצר- מין, כוח, גאווה, שליטה,סקרנות, ולפעמים מתוך צורך קדום שאולי נחווה בחיים אחרים ובא לתקן משהו בשרשרת הקיום שלנו, ואולי מתוך ידיעה שאת הניסיון הזה נישא על גבנו כל חיינו והאתגר והתיקון של חיינו הוא לנצח אותו ואת עצמנו.עד כאן האמת.
לגבי הגרזן- יש דברים שאדם יכול להבין רק אחרי כמה שלבים ומעברים ועיבודים. אסור להאיץ תהליך כזה ומי שלא עבר את השלבים וקורא את מה שכתבת כאן עלול להנזק ולהפגע. במקומך הייתי משמיטה פרטים מסויימים ומי שבשל מספיק יבין גם ללא התיאורים הכאובים.

אני לא יודעת מי האנשים שנכנסים לכאן, לפי המאמרים אני נוטה להאמין שאנשים מתעוררים, לפי התגובות נראה שהקוראים שבויים עמוק בדפוסים ואמונות שזמנם עבר.אמיתי, אני מחזקת את ידך ואת העובדה שניחנת בכשרון להעביר מציאות רוחנית למילים. המשך בעבודת הקודש שלך והיתר יצטרפו

חשיבה חולנית ולא אתפלא אם אתה סובל מהתנהגות מינית בעייתית אני זה לך ובזה לחשיבה החולנית שלך ילדים הם רק ילדים וכל הילדים שנוצלו מינית על ידי הוריהם הם קורבנות שלא מרצונם בשום מקרה יתכן שאתה פדופיל בעצמך ומתרץ את זה באיצטלה מחקרית
ז ה י ר ו ת

כנראה שאתה אדם שמתעלל או מעוניין להתעלל בנשים , והדרך שלך לעשות זאת זה בעקיפה.
אני מקווה שיום אחד תחווה על בשרך פגיעה כזאת (שאני עצמי עברתי, והמשכתי בהצלחה בחיי)
על מנת שיהיה לך מושג קלוש על מה אתה מדבר.
עוד רעיון שעלה במוחי שאתה עצמך עברת התעללות מהורה כאשר היית ילד וזאת הדרך שלך להצדיק אותם במעשם. אז אם זה המקרה, אז לא, אי אפשר להצדיק אותם במעשם.
אתה צריך להיות רחוק ממקום שיש בו אפשרות לכתוב מילים

עוברים איתך התעללות וטראומה נוספים.

לא יעזור עד כמה תדגיש ''האשמה היא רק על האב'' וכו', ברגע שאתה אומר על הילד הקטן בן החמש ''היה לו חלק בזה'' - אתה מסיר את האשמה מהמתעלל. הלוגיקה שאתה מציג פה היא מטופשת ושקרית. מה הקשקושים האלה על ''התנשאות'' כלפי הפוגע? והסיפור על הפדופיל נראה לי ממש לא לעניין - בדרך כלל האנסים אינם מבקשים בנימוס מהקורבן רשות לאנוס אותו. אם אתה נתקלת באחד כזה, אז זה מקרה מאוד ייחודי שלא ניתן להסיק ממנו שום דבר. אני מגיב באריכות מכיוון שמאמר כזה עלול לגרום נזק בל-ישוער לקורבנות תקיפה מינית, שעלולים לומר: ''אז בעצם אני גם כן קצת אשם...''

לפי התגובות לכתבה הזו והקודמת לה, אני מבינה שהידע שאתה מציע אמור להגיע לאנשים שמחפשים באמת, רק אז יכול הידע להפוך להבנה.
תודה על המאמץ ועל התובנות.
פנינה

אלוהים ישמור אם זה המסר שאתה מעביר למטופליך.
הם פיתו את האנס? הם רצו בזה?
אתה חושב שנכדה בת השמונה שרצתה חיבוק מהסבא שלה, בעצם הסכימה לקבל את כל החבילה? היא עשתה ניתוח של עלות תועלת והחליטה, שכן זה שווה לה?
והמחשבה הזו זה מה שירפא אותה?
מישהו מוכן להסדיר את הטיפול על ידי עובדים סוציאלים??!!

התגובות המתנגדות רק מוכיחות את מה שאמיתי כתב :
''שרוב האוכלוסייה פשוט אינה בשלה עדיין ללקיחת אחריות מהסוג שאני מציע...''
ונותנות למילים אלו משנה תוקף.

זה רק מראה את הצביעות האמיתית של רובם הגדול של צרכני הניו אייג' שמוכנים לשמוע על הכל כל עוד לא לדרוש מהם אחריות פנימית ברמה הגבוהה ביותר.

רק מי שבאמת יכול להתבונן מהצד יכול לראות שככל שהתגובות ארסיות ושליליות כך זה בקשר ישיר למידת הישירות והאמת של הכתבה (ברוב המיקרים). רק ההתנגדות לשינוי יכולה לעורר כזה רוע שמביאה אדם לשבת ולשלוח רעל דרך האינטרנט. אמיתי במאמר הכ''כ מדויק שלו הכריז מלחמה על החלקים הנמוכים שיש לכל אחד מאיתנו ורוצים להמשיך לחיות. רק מי שהזדהה כ''כ עם החלקים הנמוכים שלו נוצרה אצלו מוטיבציה (שבאה מהרע - לטוב אף פעם אין כזו מוטיבציה חזקה לצערנו) לבוא ולכתוב טוקבק מתנגדולהגן על החלקים הנמוכים שרוצים לחיות ופוחדים להיחשף.

קריאת טוקבקים שיעור לחיים.....

לקורבן אין אחריות ואין שליטה על המצב. זו המציאות הקשה והטראומטית שהן מתמודדות איתה יום יום. נטיעת האשליה שלמנוצלות היה חלק במעשה תטשטש את יכולתם להבדיל בין מותר ואסור, מתי הן נהנות ומתי הן סובלות ולשים גבולות מתאימים כשצריך. כמו כן גישה זו תגביר את רגשות האשמה הנוראיים שהן מתמודדות איתם גם ככה. עדיף שישימו X על התוקף וימחקו אותו מחייהם לנצח. צריך להראות להם איך נראים יחסים בריאים בין אב לביתו ובין גבר לחברתו ובתוך כלל המשפחה, על מנת שיוכלו למצוא את מקומם בחברה האנושית הבריאה.

המודחקים ונתן להם דרור שוב ושוב, וגם לאחר שהאשם והאחראי למצבו שילם את חובו לחברה (במקרה של התעללות).
שיבושם לו, אם זה עושה לו טוב.
הנקודה היא שלא לכולם הדרך הזו מתאימה.

הנחתי היא שמי שניזעק יותר בעקבות מאמר זה, היא לא הקורבן, אלא אנשי מקצוע ש''ניזונים'' מהקורבן...למרות רצונם הטוב והכן, או אולי בנוסף לו.

(כי 'הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות')

כמו אז כך גם עתה, הגישה המתנשאת שולטת בך, שכן ''האוכלוסייה פשוט אינה בשלה עדיין ללקיחת אחריות מהסוג שאני מציע, או שאני לא הצלחתי להבהיר את דברי''.

בתור אחת מהאוכלוסיה הרשה לי לומר שהבהרת את דבריך הבהר היטב, ומה שברור מהם זו ההתנשאות הפסאבדו- מקצועית, שהורסת בשם הפוסט-פוסט פוסט מודרניזם את המושגים הבסיסים ביותר שקיימים ביחס לרוע האנושי(זה הכי פשוט: הרוע הוא רע), לאחריות (של מי ועל מה), לקורבן(אה...פה אנחנו מסתבכים. הפדופיל הזה לא היה קורבן בעצמו הן של הנורמות החברתיות שתייגו את שונותו? אולי של התעללות שחווה מעברו או של דחפים בלתי נשלטים?) ובתוך כל התברברות העצמית האינטלקטואלית והטיפולית, וההצדקות וההסברים, הדבר הבסיסי ביותר יוצא מהפוקוס: היה שם איש גדול, ילד קטן, רוע. הכי פשוט.

אתה מבין, אולי ההקלה על היותך ילד כאפות כרוני לא היה צריך היה להיות כעבור עשר שנים לבצבא, ואם יורשה לי לומר, גם לא בהיותך מטפל, אלא בזה שכשחטפת מכות יום יום יהיה שם מבוגר אחראי שיעצור אותם.

תודה על הכתבה והאמת שבה.
באמת, כידוע, לא קל לגעת. בשיחרור האמיתי לא כולנו באמת רוצים, אפילו ה''רוחניים'' שבינינו...
ולכן טבעי בעיני שכל כך הרבה אנשים ידחו את דבריך.
כתוספת שמבהירה ומדגימה את דבריך הייתי ממליצה לשדך לכתבה סשן טיפולי של ה''עבודה'' של ביירון קייטי, בספרה הראשון ''לאהוב את מה שיש'' עמוד 222.
שוב תודה, והלוואי שמחפשי הריפוי האמיתי יגיעו להכרת עצמם המלאה (כולל אני...)
עו''סית ותלמידה לשעבר.

אני מבינה שקשה לך לקבל את זה שלילד קטן אף פעם אין אחריות על ניצול שהוא עובר.
מה שנראה לי זה שקשה לך לקבל את חוסר האונים הזה ואתה מעדיף ליצור אשליית שליטה אצלך שהייתה לך אחריות, או שלקורבן יש אחריות. אשליה כזו עוזרת לך כנראה להימנע מחוסר האונים. כזו אשליה וכזו תפיסה מקורם ביהירות שאתה מסרב להכיר שישנה בך. יהירות שמקורה בתחושה ''אני לא יכול להיות קורבן, לא יכול להיות חסר אונים, לי יש שליטה תמיד על חיי.''
האמת היא שלאף אחד אין שליטה מלאה על החיים. בלבול המוח הניו אייג'י הזה חסר כל בסיס במציאות. אף אחד לא בוחר להיוולד לתנאים של עוני, לאפשר שיתעללו בו וכו'.
ראיה כזו של המציאות משרתת לא רק את אשליית העצמי כחזק. היא גם משרתת את הרתיעה של רוב האנשים מכאב, מאמפתיה אמיתית שהיא תולדה של הידיעה שכאב נורא וחוסר אונים הם חלק מהמצב ומהקיום האנושי. יותר קל לחיות באשליה שהכול נתון לשליטה ואם רק נרצה אור וורוד ימלא את חיינו מהשמיים. אבל המציאות מורכבת ולחוסר האונים יש מקום בחוויה האנושית האוטנטית בדיוק כמו לשליטה. התפקיד הוא שבירת הקירות ביני לאחר והמסת חומות האגו השולט.
המסת האגו שלך אדון מגד לא כל כך מטרידה אותי. הבעיה היא שדעות כמו שלך מעודדות העלמת עין מקורבנות בחברה, שהרי הם מביאים את זה על עצמם. דעות כמו שלך מעודדות התעלמות מבעיות של ניצול, עוני וסבל מכיוון שאותן נשמות ''בחרו'' בזה.
גישת הניו אייג' הזו שלך מעודדת נסיגה מעניין באחר ובנסיבות של חייו, שהרי אין לשיטתך שום סיבה לעסוק בכך- הרי זו אשמתו. נושאים כמו צדק חברתי ודיכוי אינם נושאים לדיון מכיוון שהמדוכאים הם האשמים. גישתך אדון מגד היא גישה אליטיסטית של אדם שמעמדו החברתי (כגבר לבן למשל) והזכויות שאיתן הוא נולד (כגבר לבן למשל) שקופות בשבילו והוא אינו מסוגל לראותן.

שליטים ועבדים עד ליום הזה!

לא אומר שאם יש לך מחשבה שסויימת מצד הייצר-זה אתה ,זה רק צד אחד בשיווי המשקל.לעניין התגובה לילדים מכים:איזה הוא גיבור-הכובש את ייצרו! אם זה מגיע מחינוך נכון ולא מפחד חיצוני זה הנצחון האמיתי-לנצח את הייצר הרע שלי (לשמור על כבודי וכו'')ולא את האדם השני..תמיד יבואו נוספים וינסו אותך שוב..החוכמה היא לבטל את הרע ולא להגרר אליו.כמובן אנו לא יפי נפש ואם יש סכנה או עניין להגנה עצמית צריך בהחלט להגיב אך זו גן מצווה מוסרית (שמירת הגוף שלך)ולא ניצחון חיצוני כי אז אין סוף לדבר..

''אינני יודע אם הבעיה היא בכך שרוב האוכלוסייה פשוט אינה בשלה עדיין ללקיחת אחריות מהסוג שאני מציע, או שאני לא הצלחתי להבהיר את דברי.'' אז זהו, שהצלחת להבהיר את דבריך, בהחלט הצלחת. מה שבהכרח משאיר לנו את האפשרות השנייה: אנחנו,רוב האוכלוסייה,איננו בשלים ואיננו מפותחים דיה על מנת לקבל ולעשות שימוש בכלים המזהירים שאתה, ברוב גאונותך, מציע לנו.אתה מבין, זה לא אתה זה אנחנו. ואם עולה בנו התנגדות איתנה נוכח מה שאתה מציע זה רק משום שהטחת את האמת המזוקקת בפנינו ואנחנו, קופים שכמותינו, לא מוכנים בשלב זה של האבולוציה המקרטעת שלנו להכיר ולהכיל את האמת הזאת.
אבל תגיד,יכול להיות שקיימת איפשהו במרחב הקיומי שלך, כאדם וכמטפל, האפשרות שאתה טועה, פשוט טועה? זה מהפכני מה שאני מציעה כאן,אני יודעת, מהפכני אפילו יותר ממה שאתה מציע בשני המאמרים האחרונים. ובכל זאת... אתה יודע... טעינו, טועים, טעות... כל זה... אתה בודק את עצמך מדי פעם? מאוד פשוט לנפנף במונח ''אחריות'', זה נשמע טוב כשמדובר בריפוי. אך מה לגבי האחריות המוסרית שלך כמטפל? בן אדם תתעורר, אתה יהיר. אתה באמת באמת יהיר.

אנשים שעברו התעללות או טראומה כלשהי נעים על הרצף איפשהו בין תחושת קורבניות לתחושת אשמה גדולה כי הם מרגישים שהם לוקחים אחריות על מה שקרה, למה לחזור שוב פעם לדיכוטומיה הזו, שבה האדם שעברה עליו הטראומה רק הוא קיים, כל שאר האנשים, כולל האנשים שפגעו בו, הם רק דמויות דו-מימדיות שמשפיעות על הקורבן? כולנו תלויים אחד בשני, אפילו ילד בהורים מתעללים תלוי בהוריו והוריו תלויים בו. במערכות יחסים שבהן יש טראומה וניצול יש אפשרות להפסיק לחשוב על המצד מנקודת המבט הדיכוטומית הזו של קורבניות-אשמה ופשוט, למרות שזה הכי לא פשוט בעולם, פשוט... ללמוד לאט לאט לסלוח לאחרים על הפגיעה, ולקבל את הכאב שבחיים, ולא לשנוא ולנשום עמוק ולהמשיך הלאה.
אני לא קורבן של אף אחד ואני לא לוקח אחריות על שום דבר שלא באחריותי.

ואני כבר חשבתי בהתחלה שאתה סתם מסלף את פרנקל, עכשיו אני מבין שאתה סתם מסלף את המציאות.

אנשים שחוו טראומה, ואפילו הינם בוגרים, דווקא נוטים לקחת על עצמם יותר מדי אחריות, מהסיבה הפשוטה שאם הם אחראים למה שקרה אז בכל זאת יש להם שליטה על עולמם, ובכך הם נמנעים מהחוויה הקשה ביותר בלהיות קורבן - חוסר השליטה וחוסר האונים.

טיפול שיעודד אותם לקחת אפילו עוד אחריות על כך שפגעו בהם? יצאת מדעתך.

כמו ילדות רבות אחרות,מצאתי עצמי בגיל 12, נאנסת שוב ושוב ע''י (במקרה שלי) המורה לג'ודו.השפעות נרחבות וארוכות טווח היו לארועים האלה על חיי. נקודת מפנה בחיי התחוללה ברגע בו קלטתי את החלק שלי - לא במובן של אשמה אלא במובן של אחריות.

אני מזמינה אותך, מי שעברו ארועים מסוג זה, להניח בצד (אפילו רק לכמה דקות, ואח''כ לקחת אותם בחזרה) את הרגשות, הדעות, המחשבות וכל מה שכבר אתם יודעים (משום שמהידוע לא יצמח שום דבר חדש) ולהסתכל על הכל אחרת. את יכולה לאמץ, ולו רק לכמה דקות, את מה שמציע לך אמיתי מגד
ואי אפשר לדעת, אולי תמצאי את עצמך חופשיה!

-תבנית מושגית שאין לה קיום אמיתי -מקייתי ביירון ולצטטו מבלי להבין את הקבלה הפשוטה של מה שיש ומה שבאחריות הזולת גם כאשר מטען הDNA הוא 50%, או ,להביא ממקורת האדויטה בה אין שניות וכוליות התופעה היא המנגנון הקיים היחיד,שוב, מבלי לציין שריבוא סיבות,גורמים,מערכות התלויות אהדדי וחוסר חוקיות ,מתקיימים בה בעת בעת ביצוע הרוע -ואונס זהו רוע לשמו-[מהרוע אתה מתעלם.]-זה אינו מעשה חכם.
יש לתת לאנשים החופש ,ראשית ,להבין מניין באו,מה משמעם ומקומם בעולם,רק אז יובן מקום הזולת,שגיאותיו הרצחניות ,המרעות והפוגעניות בזולת וייפקד לקולא ולסליחה ,מקומם היחסי של רוצחים,אנסים וכיו''ב פסולת אנושית.
כל עוד האדם/אישה אינם מבינים את אפסותם שהיא לכשעצמה מופלאה ומשחררת מנטילת אחריות מיותרת ל''מעשיהם''
-כמובן ,כל עוד אינם פוגעים בזולתם,- מטבע היותם מי שהם[יש הפוגעים וגם עליהם לעבוד להבין זאת-]-
אין הבנה ,שחרור והתעלות מהם.

אדון אמתי, בנית תאורייה מטופשת ועתה כדי להצדיק אותה, ויתרה מזאת לעשותה הגיונית בעיני אחרים, אתה ממשיך שוב ושוב לנסות ללהטט ולהפוך בה רק בסוגי סמנטיקה שונים ומשונים שסותרים את עצמם- כלומר הקורבנות לא אשמים - מחד, אבל מאידך - הם נתנו את הסכמתם להתעללות ושיתפו פעולה עם ביצועה.
קודם כל לא צריך לעבור התעללות מינית בשביל שאי צדק יקומם אותך. תודה לאל רוב אוכלוסיית העולם לא עוברת את זה. שנית - פעם אחת ולתמיד - לילד קטן אין שום חלק או אחריות בכל סוג של התעללות בו !!!! וכלל זה נכון אם נולדת בעולם השלישי ולקחו אותך להיות עבד בגיל הילדות - מכרו אותך לתעשיית המין בתיאלנד, או לתעשיית היהלומים באפריקה, או פועל שחור בהודו ורשימת הילדים עבדים של העולם ארוכה (ארוכה מידי ושחורה מידי)וכוללת כל פעולה של סירסור וסחר מכר בילדים קטנים באשר הם. זה נכון גם להתעללויות מכל סוג שהן ביניהן התעללות מינית שאתה מתעקש להיתפש אליה, אבל במהותה היא לא שונה בכל התעללות בקטין חסר ישע. אתה שופט שוב ושוב ילד קטן כפי שאתה שופט מבוגר !!!!!
אתה מצפה ממנו שיעשה משהו אם הוא נתקל בעיוות חברתי מכל סוג שהוא.
לילד קטן אין את היכולת המחשבתית לפעול כבוגר. אין לו את היכולת לראות אם קיימות אפשרויות פעולה שונות ואחרות. הוא נתון ומתוחם בעולם קטן וצר של הילדות. אין לו חשיבה מרחבית (עם יכולת ניתוח אנליטית של דרכי פעולה שונות ומגוונות) ולכן אין לו יכולת פעולה מרחבית ורבת היקף. הוא נולד לעולם שנשלט על ידי חוקי מבוגרים ומתנתב בו לאט לאט. הניתוב לוקח שנים. שנים רבות. בכת FLDS של ג'ף וורן דווח על אונס של תינוקות החל מגיל שבועיים !!! שבועיים !!! האם אתה חושב שיום אחד תינוק כזה יצטרך לשבת אצל מטפל כלשהו ולהגיד שרפלקס היניקה (שקיים אצל כל תינוק בעולם אצל כל היונקים בעולם) הוא החלק שלו בהתעללות שהוא עבר? ולהודות בחלקו הוא כתינוק מתנשא וצדקני? אתה מצפה מילדים קטנים שלא יכחישו את מיניותם? אדון מגד - לילדים אין מיניות !!!! עד גיל ההתבגרות הורמוני המין לא פעילים וילד או ילדה קטנים לא משדקים מיניות !!! כמו שהם לא משדרים תפקיד ילד -עבד או תפקיד קח אותי והתעלל בי כי אני חסר ישע. הראייה של ילד כייצור מיני היא בעיני המתבונן הבוגר ובעיניו בלבד. כמו העובדה שניתן לקחת ילדים ולמכור אותם ולסחור בהם. זו לא מציאות אוביקטיבית כלשהי. אלא מציאות שמוכתבת על ידי ראייה מסולפת, פגומה ומעוותת של הבוגר החזק.

הסיפורים שהבאת כאן לא משכנעים במאומה שהתאורייה הנלוזה והעקלקלה שבנית היא נכונה. ומסתבר שילד קטן שחוטף מכות לא הופך בהכרח לשמאלני אלא למניפולטור לא קטן...

לאמיתי תודה.
אתה ממשיך להאיר את חיינו באמת פשוטה.
טוב שאתה מזכיר לנו כל פעם מחדש את רצוננו האמיתי.

קודם כל, כל הכבוד על החשיפה, אתה הרבה יותר חי ומעניין כאשר אתה מביא קצת יותר אינטימיות מעולמך האישי, מי יודע, אולי הטור הזה הוא עוד דרך שלך להרביץ חזרה למי שצריך...

לגבי הנושא, נדמה לי שצריך להזהר מהכללות, יש מי שצריך ללמוד להרביץ חזרה ויש מי שצריך ללמוד לסלוח.ולפעמים זה מזיק לסלוח לפני שהכעס עולה לפני השטח בצורה בריאה.

האדם הוא יצור סתגלני והוא יעשה מה שצריך על מנת לשרוד, אפילו אם זה אומר לבחור בניצול על גבי בידוד או סכנת חיים.
זה לא אומר שהבחירה שלו הייתה בחירה חופשית אלא יותר כמו ברירת מחדל ועל כן ברוב המקרים האחריות שלו מבוטלת.
זה כמו להגיד שלהולכים לתאי הגזים הייתה אחריות למותם מפני שהם הניעו את רגליהם לכיוון המקלחות כאשר הורו להם לעשות כן.

על כן, הסליחה לעצמך על הבחירה שעשית, למרות ההשלכות שבדבר היא זו שתאפשר בסופו של דבר את הריפוי.

בשביל להרגיש שיש לכם שליטה אתם חייבים להמציא עוד שטות..
מקווה שנאנסות או נאנסים לא יקראו את הטור הנוראי הזה וירגישו אשמים..
זה שלך אין טראומה כי הוא לא היה אלים לא מצדיק את הגישה שלך כי אין לך מושג מה זה אומר כשהתוקפים אלימים. נמאס לי מגיבובי השטויות וזה מזכיר לי את תלבשי צנוע כי את מגרה את האנסים ..
להאשים ילדות תמימות ולהכניס להן רגשות נוראיות בראש...
מי אתה מי שמך ובאיזו זכות נתנו לך לפרסם את הטור הזה?
יש כל מיני דיעות אז אולי בעלי המדור יתנו פה פתחון פה לכאלו שחושבים שמותר לרצוח ולמצדדים באלימות ולכאלו שחושבים שלאשה אין זכויות ולכן מותר למכור אותה?
אוף נמאסתם עם כל הדיעות שאתם נותנים להן להשמע.
יש דברים שאסור להם להיות מפורסמים.
את הראיון עם הרוצח צינזרתם? צנזרו גם את הטור הזה ויפה שעה אחת קודם.

אני לא בטוחה שאני מסכימה עם מה שכתבת.
ממחשבה על הילדות שלי, שבה עברתי התעללות קשה, אני לא חושבת שהיתה לי שליטה במצב. אם זכור לי נכון מהמחקרים והספרות הפסיכולוגית, זה מה שגורם לתסמונת דחק פוסט טראומטית. תחושת היעדר השליטה וחוסר האונים. כך שמבחינה מעשית לא היתה לי שליטה ולכן גם לא אחריות. יכלתי לבחור לברוח מהבית ואז לחיות ברחוב בלי לדעת איך אמצא אוכל ופחדתי לעשות את זה, האם זה אומר שבחרתי שיתעללו בי? ממש לא.
בדיעבד ואחרי שנים רבות של כעס למדתי לנהל מערכת יחסים מתונה וסובלנית יותר עם הוריי. אני מקבלת אותם כפי שהם. ולא כועסת עליהם כי בסופו של דבר הם חסרי אונים.הם לא היו אלימים מתוך בחירה חופשית או מודעות עצמית, אלא כי התעללו בהם, והם לא השכילו להתנהג אחרת. אבל לא הייתי אומרת שאני לוקחת אחריות על החלק שלי. כי אני לא אקח אחריות על מידת האלימות של אחרים. אני לוקחת אחריות על מידת הכעס או הסליחה שלי-עצמי. אבל לא אקח אחריות על מעשיהם של אחרים. כי זו כבר האחריות שלהם.

זה במקרה מתוך ''memoirs'' של אבא אבן .אמי דוגלת שטראומת החיים par excellence : זה איבוד הנעורים . ''אני לא מצטערת על השטויות שעשיתי בחיי !! ,אני רק בוכה שאיני יכולה לחזור עליהן שוב .
.................................................................................................................There is ,I remember a fine thought by the ancient Greeks: ''At times,a psychological breakdown,can be the breakthrough of yr life'' i Κατά καιρούς, ένα μέντιουμ κατανομή μπορεί να είναι η πρόοδος της ζωής σας .This said ,if we work our own trauma residue,we may together , change the lead into gold,moving our hearts forward for a proper awakening

הרעיון הזה נובע מהאמונה בטאבו הקדוש של קשרי משפחה. אבל אין דבר כזה- קדוש. אם אתה סולח לאדם שפגע בך - גם אם הוא קרוב משפחה-ובכלל מסכים להמצא איתו בקשר אתה רק מגביר את הכעס והכאב של הילד/ה ואת בעייתו/ה.

כדאי שסו''פ תוותרו על הניסיון לשכנוע הרוחניקי המטופש הזה - קשרי בשר ודם אינם קדושים ואינם צריכים להתקבל בכל מחיר, במיוחד לא כשהדם הזה מורעל והבשר הזה רקוב.

שום טוב לא יצא מזה. לפעמים צריך לחתוך. להתנתק. לדעתי ומניסיוני רק ככה הסיכוי להבריא אפשרי.האחריות היא רק של המתעלל, לא של הנשמה הטהורה שהסכימה שיתעלללו בה פשוט כי לא היתה לה כל ברירה. בגילאים צעירים מאוד כל שיפוט ובחירה שלנו אינם רלוונטים ואינם עצמאיים ולכן אין לנו עליהם אחריות.

חברתך לא הייתה צריכה לוותר ''על השליטה והעצמאות המוגזמים שהפגינה''. למה שתוותר? כולי תקווה שלא יעצת לאותה חברה לעשות כך.
מצטערת, אחרי נקודה זו כבר לא המשכתי לקרוא.

יפה שאתה מבין שאיננו אחראים למעשי הורינו, אבל שיש לנו בו חלק ועליו אנו צריכים לקחת אחריות. ברור שאנו חלק מזה. הרי היינו שם, לריקוד טנגו צריך שניים! מה זה עוזר לשחרור?

אמיתי, אינך רחוק מלהיות מובן, אתה רחוק מלהיות צודק. החוויה האישית שלך באמת מינורית ולא תבין לעולם את האחרים. נקודה.

מה שעולה פה בגדול זה הרעיון שאנחנו כבר נולדים עם עוצמה חזקה שבד''כ לא מנותבת למקומות הנכונים ואז נוצרים חסימות ורגשות אשם. כשאנו בוגרים אנו שוכחים את העוצמה הפראית והחזקה שאיתה נולדנו ומה שאנחנו זוכרים זה רק שפגעו בנו ושאנו קורבנות. במהלך ההתבגרות שלנו (הפיסית) אנחנו שוכחים את המהות הראשונית שלנו ומתנתקים ממנה ומעדיפים לזכור רק את החלקים הקורבניים והחלשים ולכן נוצרת טראומה.

כמו תמיד תענוג לקרוא את הדברים שלך...