- 36.
קשקוש מפוייס, לא נורא תנסה עוד פעם.
מיידנק, 24/05/09 01:51
פיוס זה דבר אחד אבל לשזור את הקונספט בדברי הבל? או שמא סתם קהות?
''אך תמיד כן הייתה שם בחירה. ילדים קטנים משתפים פעולה, באופן כזה או אחר, עם ההתעללות שלהם. הם שותקים. אינם מוציאים את הסוד. מסכימים לקבל יחס מועדף. והם עושים את כל אלה כיוון שהם פשוט רוצים להיות אהובים ושייכים. הם לא בורחים מהבית או לא מגלים את שקרה ליועצת בית הספר כיוון שאינם רוצים שהמשפחה שלהם תתפרק. כיוון שהם רוצים לשרוד ולקבל את מעט האהבה שהם עדיין יכולים לקבל בדרך זו''.
- 35.
בבקשה לקרוא: מגד "לא מתעלם מהעובדה
tia200 , 08/02/09 00:34
שהורים רבים לא היו מסוגלים להעביר ולו טיפה של אהבה לילדים שלהם, אבל טוען בחריצות ובנחרצות: "אני גם יכול להמשיך ולומר בפה מלא שחוסר הקבלה שלנו את הורינו הוא שמכווץ אותנו וסוגר בפנינו את האפשרות להיות מוזנים על ידם."
ואני שואלת אותך, מגד, ובבקשה תענה לי:
נניח שהטראומה שלך היא שבנך נהרג במלחמה שאינך תומך בה כלל.
האם בפשטות תאמר : זה כואב לי.
האם תאמר בפשטות לממונים על המדינה: אני משאיר לכם, פוליטיקאים של מדינת ישראל, את ההתמודדות עם תוצאות מעשיך.
האם תאמר בפשטות, אחרי השבעה, או אחרי טיפול קצר מועד: אני לוקח אחריות מלאה על החלק שלי, גם אם הוא קטן שבקטנים.
האם תהרהר לעומק ב" "אני לוקח ממך (המדינה)בדיוק את מה שנתת ושאתה (הפוליטיקאים, לאורך הדורות) יכול לתת לי. לא יותר ולא פחות". או שהחרון על שבנך נהרג עבור פוליטיקאים תאבי כוח יזעזע את כל עולמך?
אולי תאמר "אני כל כל מתגעגע אליה (המדינה שאהבת פעם)? כדי להרגיש את הצורך שלך לחיות במדינה אהובה. אומנם אז תכנס לויכוח עם המציאות אבל אתה כבר הבנת נפלא ש:"אך אני חושב שכיום אנו בשלים כבר לתפיסת עולם טיפולית מורכבת יותר. כזו שיכולה להכיל פרדוקסים. כזו שיכולה להכיל מורכבויות. שאינה ששה לחד צדדיות. שמכבדת את הפנים השונים והמגוונים של הקיום האנושי."
ולבסוף: האם תברך על גורלך?
ולסיום: אולי אינך יודע שטראומות מעצם מהותן ומשמעותן הן חוויות קשות של חוסר אמון באנשים שסמכנו עליהם, וכפי שאתה עצמך כותב - ההורים שלנו, שכחת שלילד יש בעולמו מעט מאוד אופציות - רק אמא אחת ורק אבא אחד. לא הרבה לעומת מבוגרים שיודעים משהו על המציאות.
שכחת לחלוטין שלילד או ילדה אין את היכולת שיש לבוגר כמוך להתגבר בפשטות ובטיפול קצר טווח, שאולי אתה תצליח לעשות אחרי מות בנך במלחמה שלפי דעתך מיותרת לחלוטין. הורים רבים חוו חוויה של מות ילדיהן במלחמות ישראל שלדעתם היו מיותרות (מיותרות אחרי מות יקירהם או גם לפני מותם). האם גם להם תיתן את הטיפול הפשוט שלך? וגם אם כן - הבורות שלך לגבי נפש של ילד - זועקת באטימותה.
מתוך 5 העקרונות הטיפוליים לא מצאתי שום קשר הגיוני לגינוי שלך את הרעיון: "קיומן של תופעות כגון אלימות במשפחה והתעללות מינית מוסבר על ידי גישות אלה בהבדלי הכוח המגדריים בין גברים ונשים בחברתנו. טיפול פסיכותרפויטי, על פי הגישות המקובלות היום, חייב גם לכלול העצמה נשית והתנגדות אקטיבית כנגד הכוחנות הגברית. נשים וילדים שחוו או חווים התעללות ואלימות נשלחים על ידי המטפלים, ניתן לומר, בחזרה למשפחותיהם ולחברה כדי להילחם על מקומם ומעמדם." אם אני ממשיכה באנלוגיה של טראומה עם מוות ילד במלחמה, אז אני מסיקה מדבריך דבר אחד: אתה כהורה תגיד תודה למדינה על מוות בנך.
אודה לך אם תענה לי באופן הוגן על דברי.
בתודה מראש
- 34.
מגד מנופף בסיסמאות ולא יודע על מה הוא מדבר
מי שעברה התעללות, 23/12/08 02:21
- 33.
- 32.
שיטת ה''סומאטיק אקספריינס'' משלבת גם רוח וגם טיפול
נענע, 20/12/08 14:00
כתבה חשובה. הגישה אכן משקפת השפעות של גישות רוחניות , מבודהיזם ועד קייטי ביירון, אך חסר בה משהו מהפסיכותרפיה, אני תוהה אם הכותב הוא פסיכולוג מוסמך. שיטת ה SOMATIC EXPERIENCING גם היא לא מתווכחת עם המציאות, מאפשרת להכיר במתנות שהחיים נותנים לנו והכוחות שיש לנו גם אחרי טראומה, אך זאת מתוך כבוד לפגיעות ולנזק שנגרם למטופל וגם לחוסר האונים שלו בסיטואציה, שזה מה שמגד לא נותן לו די מקום. חוסר אונים יכול להיות אובייקטיבי או תחושה סובייקטיבית, אך עדיין תקף . ממליצה על טיפול ב ''סומאטיק'' שגם הוא קצר וממוקד יחסית.
- 31.
אבי, 10/12/08 11:30
- 30.
- 29.
אמיתי מגד מדבר על ילדים שבגרו והפכו למבוגרים בעלי מודעות ושליטה עצמית (ל''ת)
תשתחררו מרגשות שליליים., 09/12/08 18:11
- 28.
קרוסלה, 09/12/08 14:30
-
- 27.
ההגזמה בחשיבות ההורים יוצרת בעצמה בעיות
גלי, 09/12/08 11:46
ההורים הם הפטנט הכי טוב ליצירת משפחה, אבל במקרים רבים מדי הם לא ממלאים את תפקידם כראוי, לפעמים הם נעדרים, לפעמים הם מתעללים או מזניחים או סתם לא מוצלחים. בגלל ההגזמה המיתולוגית של אבא אמא, אנשים שלא זכו לאגדה המקובלת של אבא ואמא סובלים בגלל שהם חושבים שהם היו ראויים למשפחה חיובית. אנשים שאיבדו אב או אם אבל זכו למשפחה חמה ותומכת ירגישו תמיד כי יש בתוכם איזשהו חור שחור וזה באשמת החברה. חשוב יותר למצוא תחליף משפחה בצורות שונות, גם כחברים, גם כקהילה,או ליצור בעצמם משפחה חיובית כתיקון למה שהם קיבלו ולראות בזה משהו נורמטיבי.ואם נשארו בהם עוד שאריות של מרירות למצוא דרך להשלים עם זה כמו שמשלימים עם כל דבר. -
- 26.
אם אני מבינה נכון: אמיתי מגד הוא מתרגל רוחני
לא?..., 09/12/08 11:18
- 25.
אם אני מבינה נכון: אמיתי מגד הוא מתרגל רוחני
לא?..., 09/12/08 11:17
-
סליחה, אבל זה לא קשור לפילוסופיה ולניו אייג'קרוסלה, 09/12/08 14:41
-
- 24.
אברהם, 08/12/08 19:28
- 23.
- 22.
- 21.
- 20.
איילת, 08/12/08 12:07
- 19.
יש במאמר הזה מיש מש בין פסיכולוגיה לניו אייג' וערכים חברתיים
גלי, 08/12/08 10:45
נכון שיש הרבה בעיות בפסיכולוגיה והרבה מטופלים יוצאים מאוכזבים
אבל מה שעשה כאן הכותב הוא ערבב דברים שונים ומשונים או שהוא לא הציג את הדברים כראוי.
אי אפשר לבטל במחי יד את הפסיכולוגיה ולקרוא לה חושך, אי אפשר לבטל רעיונות של חופש האינדיבידואל ששינו לגמרי את תפיסת האדם את עצמו ואת הנזק שנגרם מהדת והפטריאכליות.
עם זאת חלק מהדברים נכונים רק שהם הוצגו בהכללה במקום לראות בהם תרומה לרעיונות קיימים ולתיקון כל מיני חסרונות בפסיכולוגיה.
החילוניות באמת נוטה להתעלם מהצורך בשייכות רוחנית, משפחתית, דתית, וכך הלאה. הבעיה היא שהמסגרות האלו ניצלו לרעה את מי שהיה לו פחות כוח או את מי שבאמת התחשב בזולת. הפיתרון הוא לא להאשים את עצמך (פעם שלישית, אחרי השההורים והחברה ואתה עצמך האשימו אותך) אלא לראות את הקשרים לפחות ברמת הנשמה, לנסות בסוף התהליך לראות את הזולת בחמלה ולא בכעס, אבל אפשר גם להתנתק פיזית בלי להמשיך עוד פעם להתמודד עם המתעלל וגם בלב לחוש אהבה לפחות ברמת הנשמה.
אפשר להכיר בדואליות הזאת של צורך באהבה ומצד שני צורך בניתוק ולא לשכנע את המטופל שהוא כן אוהב כשהוא לא, או לשכנע אותו שהוא צריך להתנתק כשהוא לא מרגיש שהוא רוצה.
אפשר גם ללמוד להשלים עם המציאות ולראות גם את הדברים החיוביים, גם במציאות שלילית לגמרי, אבל לא לעשות את זה בצדקנות ובהטפת מוסר.
- 18.
אור, 08/12/08 09:33
- 17.
אמיתי שלום, עדיין לא קראתי בעיון את מאמרך שכבר זכה למתקפה פראית
אודה לך אם תבהיר את הפרדוקס שהצגתי. קוראת אותך., 08/12/08 09:15
אך מה שקפץ מול עיני זו הנחת העבודה שלך שהיא הבסיס לדיון של כולנו: ''אני מקווה שתסכימו איתי שאדם שתופס את המציאות כפי שהיא יותר שפוי מאדם שמתווכח איתה.'' בעוד שהנחת העובדה של הפסיכולוגיה, המערבית היא: שאנשים בריאים בנפשם הם אנשים השוגים באשליות, כלומר אופטימיים ובלשון הניו אייג' בעלי חשיבה חיובית, גם אם החשיבה הזו חסרת בסיס מציאותי.
לעומתם אנשים דיכאוניים הם אנשים הנוטים להיות רציונאליים וריאליסטיים יותר.-
אמתי מגד, 08/12/08 23:13
אדם דיכאוני רחוק מלהפגש עם המציאות כפי שהיא. הוא עסוק בוויכוח אין סופי עימה. למעשה הדיכאון שלו הוא בדיוק הביטוי לוויכוח הזה עם המציאות. אם לא היה מתווכח, לא היה דיכאוני.
להיות שפוי באמת משמעו להיות מוכן להפגש עם המציאות כפי שהיא. אין זו כלל עמדה פסיבית. מתוך המפגש הזה עם המציאות כפי שהיא אדם יכול לבחור לפעול כך או אחרת, או כלל לא לפעול. אך משנפגש עם המציאות כפי שהיא, הבחירה שלו תהיה מדויקת הרבה יותר ומתואמת.-
קרוסלה, 09/12/08 14:38
-
-
- 16.
כל טיפול שהוא נבחן במידת התוצאה שלו. הראו לי אנשים שעברו טיפול
התוצאות צריכות להיות חיוביות בכל המישורים., 08/12/08 09:01
-
כדי לעבור טיפול מוצלח צריך ללכת למטפל מוסמכך, 08/12/08 10:06
-
אתה צודק, אך תעודות הסמכה זה לא מספיק צריך בנוסף התאמה בין מטפל מטופל. (ל''ת)
ויכולות אישיותיות נוספות, 08/12/08 16:14
-
-
- 15.
אריאלה ר., 08/12/08 01:56
אינני מחסידיה הנלהבים של הפסיכותרפיה מסיבה אחת מרכזית:הפסיכותרפיה כשיטה מתעלמת מקיומה של הנשמה על רבדיה השונים ולא לוקחת בחשבון את נוכחותה של זו כחלק אינטגרלי מנפשו של האדם.או במילים אחרות:כן,לתפישתי הפסיכותרפיה רחוקה מלהיות ''מושלמת'',רחוקה כמו המרחק מבודהא לפרויד.אולם,אם יורשה לי לרגע,אדון ''מטפל'' כותב המאמר - הבורות שצועקת מתוך המאמר הזה היא מחרישת אזניים.(עברתי לרגע על הכתוב בניסיון לצטט ולהביא דוגמאות לבורות המקוממת הזאת אבל אין טעם להתחיל עם זה - היריעה ככ קצרה מלהכיל).הפסיכותרפיה מנקודות מבט מסוימות היא אולי ''פסה'',אבל מה ש''פסה'' יותר מזה הוא הטרנד המאוס להעמיד אותה באופן גורף כמשהו שהוא חסר תועלת,שלא לומר - מזיק. זה שגוי,זה מעוות וזה חסר אחריות כשזה מגיע מפיו של אדם המניח את עצמו תחת הגדרת ''מטפל''. עכשיו,מילא...אם היה ניתן במאמר הזה קצה של אלטרנטיבה שפויה וראויה להתמודדות עם טראומה או כל דבר אחר הייתי מעניקה ברצון את פעולת הסניגוריה על הפסיכותרפיה לפסיכותרפיסטים עצמם ולמטופליהם. אלא שהאלטרנטיבה שמדוברת כאן מתוך עמדה פסבדו מפותחת היא שטחית להחריד,שלא לומר - מסוכנת! זה הניו אייג במראהו הגרוטסקי -זה שאומר לך ''תחשוב חיובי'' שלוש דקות אחרי שאבא שלך נהרג,זה שקורא לך לשנן מנטרות של אהבה בדיוק ברגע שבו הסכין עושה את חצי הסיבוב בתוך הלב שלך.ולא,אין מקום ואין זמן לתהליכים. בעצם יש,אבל חודש גג,אולי שנה,מעבר לזה זה מיושן.עזוב אותך מתהליכים,יש עקרונות.5 עקרונות.הנה,קח,תתחיל לעבוד.ומהר!
כמטפלת ''אלטרנטיבית'' לא נותר לי אלא להתכווץ נוכח המאמר הזה ולקוות שכותב המאמר ירד מהעץ הגבוה לחפש את ליבו.-
זו פרשנות מאוד קיצונית על המאמר ואת רואה מהירהורי ליבך ומשליכה את
ואם להיות ריאליים: יש פוליטיזציה של הפסיכותראפיה., 08/12/08 08:57
-
האלטרנטיבה שמדוברת כאן מתוך עמדה פסבדו מפותחת היא שטחית להחריד,שלא לומ
קרוסלה, 09/12/08 14:36
-
-
- 14.
שלימאזל, 07/12/08 23:54
מזעזע ומקומם כל פעם מחדש לקרוא תובנות חיים כל כך מעוותות ומסולפות תפישה. בקשר לסעיף 3 - פעם אחת ולתמיד : ילדים קטנים לעולם לא משתפים פעולה עם המתעלל ! לעולם לא !!! זה שאין להם היכולת, הידע, והכלים להתמודד עם עולם המבוגרים האכזר לא הופך אותם למשתפי פעולה. כל פסיכולוג התפתחותי יסביר לך בדיוק איך אצל ילד קטן ההכרה, המודעות, ויכולת החשיבה, הם דבר שמתפתח עם השנים. זה לא משהו מולד. ולכן לילד קטן אין את היכולת להתנגד למבוגר אלים ולכן אסור בתכלית האיסור לשפוט התנהגות של ילדים קטנים כפי ששופטים מבוגרים !!!
זה שילד שהתעללו בו לא בורח זה כי אין לו לאן לברוח. עולמו מתוחם וצר והוא לא מסוגל לראייה מרחבית של קשת האפשרויות לפתרון בעיות העומדות בפניו. הוא גם לא יתלונן אצל המחנכת או אצל כל בוגר אחר אחרי שאמות הסיפים של ביתו-מיבצרו קרסו. כל האלטרנטיבות שמציע הכותב (אמתי מגד) הן כולן לא אופציות לפתרון המצוקה שעומדת בפניו של ילד קטן שהוא תלוי הורים וחסר ישע. ואם יש אי אלו אומללים שתוך כדי טיפול הסכימו ''לראות'' את החלק שלהם במה שקרה זה אומר דבר אחד בלבד - שהם שוב הפכו לקורבנות מסכנים והפעם בידיו של מטפל שרלטן ושרוט שעיוות להם את תפישת המציאות לרמה כזו שהם מודים במה שהם לא עשו ואין להם כל חלק בו.
וכמו כן מזעזע לא פחות לראות חריצת דין נלוזה שטוענת ש ''שפיות נפשית היא היכולת לראות את המציאות כפי שהיא ולהפסיק להתווכח עמה''. (ציטוט מהכתבה). האם אנשים בשואה היו אמורים להפסיק להתווכח עם המציאות? או בגולאג-ים של סטלין? או אלו שבנו את חומת סין? או אצל בני כת הטמאים בהודו? או...ואפשר להעריך בפירוט לאורך כל ההיסטוריה האנושית את המצבים בהם המציאות היתה בלתי נסבלת והשפויים היו דווקא אלו שיצאו נגדה (התווכחו איתה) ולא אלו שהשלימו עם העיוות הקלקול והסילוף.
פסיכותראפיה זה דבר נפלא שכל אחד רצוי לו שיטעם ממנו. כמו הרבה תרפיות אחרות. ומשך הזמן הוא דבר אישי ולא משהו שאפשר לכתוב עליו כללים גורפים לכלל האוכלוסייה.-
אני לא מבינה איך מפרסמים דבר כזה בכלל.
קרוסלה, 09/12/08 14:35
-
אלף, 09/12/08 19:29
מה שהוא כותב קשור לפרקטיקה, אין פה נסיון לכתוב פילוסופיה ובפרקטיקה המון מטופלים שעברו התעללות גם מאשימים את עצמם בדיוק באותם הדברים שאמתי כתב בכתבה (שלא ברחו, ששיתפו פעולה, ועוד,) ולכן אמתי מציע לקבל את האשמות הללו ולסלוח לעצמם! הסליחה (גם סליחה עצמית וגם כלפי התוקף) היא דרך מופלאה ורבת עוצמה להשתחרר מהטראומות ומהתחלואים שרודפים את הקורבנות שנים רבות לאחר המעשים שנעשו. הדרך היחידה לפתרון היא סליחה עמוקה והתחלה חדשה הלאה לחיים בלי רגשות אשמה ובלי שנאה.
לא נראה לי שאמתי מגד ניסה כאן לשפוט את הקורבנות חס וחלילה ואמירה כזו היא ממש דמגוגיה מרושעת.
-
- 13.
ענת ת''א, 07/12/08 23:22
נכנסתי לאתר. דווקא שם עושה חשק.
אבל לאמיתי מגד לא אבוא לטיפול. אני לא אוהבת שמישהו מנסה לקדם את עצמו על חשבון שלילת האחר. זה גובל בגיחוך. יש היום כ''כ הרבה סוגי פסיכותראפיה שכל ההכללה שמר מגד עושה היא בבחינת הכללה גסה.
2 הפסקאות הראשונות בעייתיות ביותר. לדוגמא-אדם, שחצי ממשפחתו נפגעה או נהרגה בפיגוע, אין לו תפיסת מציאות מעוותת. הוא עלול להיות בדיכאון. נקודה. הטיפול לא ימציא לו מציאות אחרת אבל יעזור לו למצוא פשר ותקווה. מטפל בשיטה ביהייביוריסטית- קוגניטיבית יעשה זאת בדרך אחת, ומטפל אקזיסטנציאליסט יעשה זאת בדרך אחרת וכו' וכו'.
מעבר לזה, מטפלים, ממגוון שיטות, לא בהכרח יחשבו שצריך טיפול ארוך בהתעללות מינית. הם יבדקו מה מצב המטופל, מה התפקוד שלו, עד כמה כבר אולי עיבד את ההתעללות, מה היתה מע' התמיכה שלו וכו'.
שוב, אין לי מושג מדוע בחר מר מגד לנפנף שיטות טיפול אחרות. פשוט יכול היה לכתוב את האמת הטיפולית שלו.
ואולי הוא צריך לשכנע את עצמו?...-
אני דווקא חושבת שלבקר שיטות טיפוליות שזכו להכרה ממסדית שמרנית ולשאול (ל''ת)
שאלות, זו דרך לקדש את חופש החשיבה ולא לכבול אותה., 08/12/08 09:20
-
ענת ת''א, 08/12/08 14:34
-
ממש ממש לא. לדוגמא: ''אינני מבקש לזרוק כאן את התינוק יחד עם המים
:), 08/12/08 16:11
-
-
-
- 12.
''אני לוקח אחריות מלאה על החלק שלי''
., 07/12/08 21:53
-
- 11.
איזבל, 07/12/08 21:30
לפי ה''מטפל המלומד'' ,כל מי שלא התעללו בו החמיץ שיעור חשוב של לקבל את גורלו בברכה. כבר מזמן היה צריך לעבור חוק הפסיכותרפיה ששרלטנים מסוגו של אמתי מגד יפסיקו להמשיך והתעלל באנשים פגועים עד עמקי נשמתם. להגיד לאדם שהתעללו בו כשהיה קטין שהוא שתף פעולה או נהנה מתשומץ הלב-זוהי התעללות שהיא בבחינת הוספת חטא על פשע.-
באמת חבל שלו עצמו לא היתה הזכות לחוות התעללות. בעעעע.
קרוסלה, 09/12/08 14:33
-
- 10.
אודי חמודי, 07/12/08 20:21
מאמרו של אמתי מעלה נקודות ראויות לדיון. אך פיסקה אחת קוממה אותי ''לקבל את הגורל (וגם אם הוא היה קשור בהתעללות) בברכה''. לקבל את הגורל- כן! וכי אפשר אחרת? אבל מדוע בברכה? זוהי במידה רבה תפיסה נוצרית רומנטית. האם עלי לברך על הפגיעה שאותו רשע פגע בי? מספיק לקבל את הגורל -גם אותו לא קל לקבל! אין צורך לברך על כך!
- 9.
- 8.
טוב שהכתובה מפורסמת במדור הראוי לה - ניו-אייג
בובליל המבולבל, 07/12/08 18:21
לא רציני ואין לי כוח אפילו לכתוב למה.
מי שהולך למטפלים אחרים שמציעים טיפולים מהירים ישלם מחיר כבד ביותר - והוא מחיר השטחיות.
אין קיצורי דרך- כמו שלוקח זמן לגדול לתוך סיבוכי הנפש - זה בדיוק הזמן הדרוש לקלף את השכבות ולהתשחרר מהם.
פסיכולוגיה זה תחום נרחב שמוקשעים בו שנים של ניסיון מחקרים ותוצאות,
כל שאר הטיפולים זה עניין של רייטינג\\זבנג וגמרנו,
ואל תבלבלו לי את המוח.
- 7.
עוד הפעם - קואצינג - 5 כללים והכל יהיה בסדר
משה, 07/12/08 18:17
- 6.
- 5.
- 4.
אמנם ניסוח בהיר מאוד, ומנומס, אך לגוף העניין לא משכנע
מרדכי היהודי, 07/12/08 12:18
ראשית, אינני מסכים אם נקודת הפתיחה שהשפוי הוא זה שמקבל את המציאות ולא מתווכח איתה.אמנם לפעמים זה נכו.האם למשל אישה מוכה צריכה להסכים למכות או להתווכח עם המציאות הזו?
המחבר יוצא כנגד הפסיכותרפיה, בטענה שזו מחייבת טיפול ארוך, אבל לא ברור כיצד הגישה שלו מקצרת את הדרך - האם בכך שהוא מנסח 5 אמירות שמטופל צריך להיות מסוגל לומר? השאלה היא כמה זמן לוקח למטפל להביא מטופל לומר דברים אלה מתוך הכרה והבנה עמוקים שלהם.
המחבר כותב שהפסיכותרפיה לא יכולה שלא לראות תופעות מתוך הפרספקטיקה המקובלת באותה תקופה ובתרבות. האם המחבר יכול?
נקודה נוספת: הנ''ל אומר שאנו בשלים היום לתפיסת עולם מורכבת יותר, אבל מציע תפיסה מאוד פשטנית של 5 אמירות.
כדי להשתכנע, הייתי שמח לקבל פרטים נוספים על הדרך שהביא את הכותב למסקנות שלו.
- 3.
- 2.
נרקיס, 07/12/08 11:52
-
-
אלף, 09/12/08 19:31
-
-
-
- 1.
איזה כיף לפתוח את השבוע עם כתבה כזו
ניר, 07/12/08 10:47
-