• 2.

    כולנו ''רקמה אנושית אחת חיה''....מחוברים און ליין זה לזה

    ג'ודי קלע, 06/12/08 11:11

    יישר כוח בועז שהעלית והצפת את הנושא הזה בפריסמה כל כך פתוחה ומאפשרת חקירה.

    בהתחשב בעובדה שכולנו בתוך ''כפר גלובאלי'' באינטרנט העלית פה לדעתי חזון מאוד מאוד ריאלי בו יווצרו בעתיד יותר ויותר מעגלי ריפוי תומכים ברשת מתוך הצורך האנושי הכל כך
    לגיטימי להשתייכות והכרה.

    בגלל שבעצם מסכימה פה עם כל מילה לא אכביר מילים ורק אגיד :שאפו על המאמר.

    כולנו בסה''כ זקוקים להיות מחוברים ברשת של אהבה אחד לשני.

    הרבה טוב!

    ג'ודי קלע

  • 1.

    בועז יקירי

    עמית, 04/12/08 06:58

    שלום בועז.
    לרוב אני אוהב את הטורים שלך (נדמה לי שכתבת בעבר ב''חיים אחרים'' או במגזין דומה).
    אבל, הפעם אני חולק עליך מכל וכל.
    באופן אישי, נפגעתי בעבר עמוקות וקשות מיעוץ פסיכולוגי שגוי שניתן לי באינטרנט, על ידי פסיכולוגית רשומה בפנקס הפסיכולוגים, שלדעתי, עם כל העצב שבדבר, יש לשלול את רשיונה.
    אני רוצה שתבין את האבסורד - כדי להתמודד עם הנזק שאותה אישה, שכוונותיה היו דווקא טובות, אך הביאו אותי לגיהנום הפרטי שלי, אני נאלץ עד היום ליטול כדורים פסיכיאטרים, ועברתי טיפול ''לא וירטואלי'' ממושך.
    הכשל העיקרי במתן יעוץ פסיכולוגי דרך האינטרנט, כפי שאני רואה זאת, הוא בכך שאינך יודע דבר על המטופל: אינך יודע בודאות מה מינו, בן כמה הוא, כיצד הוא נראה, היכן הוא גר, האם יש לו לקויות פיזיות אוו אחרות, שאינן עוברות דרך האינטרנט, שיתכן אפילו שאינו מודע להן.
    תגיד לי אתה, בועז, נכון שזה לגמרי לא רציני
    לייעץ למטופל ערטילאי שכזה?.
    אני יוצא מכאן בקריאה לכל מיני פסיכולוגים המיתפתים לתת יעוץ דרך האינטרנט - just say no

    נ. ב.
    אני מניח שחלק מהקוראים יתקפו אותי, ויכתבו בצדק שגם לי יש חלק במצבי: הרי פניתי מרצוני לאותה פסיכולוגית באינטרנט. נכון. אמת ויציב. איני מפחית מחלקי ומהאחריות שלי למצבי. באותה תקופה
    נהגתי לא נכון, בדיעבד, כשפניתי ליעוץ כזה.
    אבל, וזה אבל ענקי, אני מעולם לא למדתי פסיכולוגיה, ולעומתי, אותה יועצת וירטואלית למדה שנים רבות על נפש האדם, צפונותיה, מסתוריה וסבכיה. היא הייתה אמורה, מתוקף נסיונה והשכלתה, לחזות את הקשיים, ולהבין את הקושי העצום, ולמעשה חוסר האפשרות המוחלט, לייעץ דרך האינטרנט.

    עד כאן, פרקתי מעלי את המשא הכבד הזה,
    ואת תובנותי על הנושא. ככתוב: ''על גבי חרשו החורשים''.
    זו הרגשה קצת משחררת, דומה להקלה שלאחר בכי מזכך.

    שלכם, עמית.

    (י.ד. הפסיכולוגית הנזכרת בדברי - אם תקראי אותם - למרות הכל, שמורה לך פינה חמה בליבי. אמנם הבאת אותי לתחתית של התחתית, אך כפי שציינתי, כוונותייך היו טובות, ורצונך לעזור היה אמיתי. חבל שהיישום היה מאד לא מוצלח, בלשון המעטה).

    • שלום עמית

      בועז שביט, 04/12/08 16:43

      שלום עמית. מאוד צר לי לשמוע על הפגיעה שעברת. אם זאת אני חושב שפגיעה כזו (ואני מכיר לצערי הרבה כאלה) עלולה להתרחש גם בטיפול רגיל. הנקודה היא לא המדיום אלא אופן השימוש בו. כל מה שכתבת לגבי ההכרות עם המטופל הוא מאוד נכון, ואני מאמין שצריך להתייחס לכך ברצינות. למשל ע''י מילוי של שאלונים, שיחת ''אינטייק'' טלפונית ועוד. ובנוסף לכך צריך להיות מיומנים בעבודה דרך הרשת, כי עצם היותו של מישהו מטפל טוב עוד לא הופכת אותו למטפל אינטרנטי טוב. עבור רבים איפשר האינטרנט את החוויה ההפוכה מזו שאתה מתאר, ובמקרים מסוימים הדרך הזו לתקשר הצילה נפשות ממש. אני שמח לדעת שמצאת דרך לשקם את הטראומה שעברת ע'' טיפול טוב ומתאים ומבין את הצורך שלך לחלוק את החוויה הזו ולהזהיר מפני הסכנות. ויחד עם זה אני חוזר על תפסיתי שהעניין הוא בהבנה של המדיום, הדרך הנכונה להשתמש בו והבנת המגבלות והיתרונות שלו. תודה על דבריך, בועז.