שלום בועז.
לרוב אני אוהב את הטורים שלך (נדמה לי שכתבת בעבר ב''חיים אחרים'' או במגזין דומה).
אבל, הפעם אני חולק עליך מכל וכל.
באופן אישי, נפגעתי בעבר עמוקות וקשות מיעוץ פסיכולוגי שגוי שניתן לי באינטרנט, על ידי פסיכולוגית רשומה בפנקס הפסיכולוגים, שלדעתי, עם כל העצב שבדבר, יש לשלול את רשיונה.
אני רוצה שתבין את האבסורד - כדי להתמודד עם הנזק שאותה אישה, שכוונותיה היו דווקא טובות, אך הביאו אותי לגיהנום הפרטי שלי, אני נאלץ עד היום ליטול כדורים פסיכיאטרים, ועברתי טיפול ''לא וירטואלי'' ממושך.
הכשל העיקרי במתן יעוץ פסיכולוגי דרך האינטרנט, כפי שאני רואה זאת, הוא בכך שאינך יודע דבר על המטופל: אינך יודע בודאות מה מינו, בן כמה הוא, כיצד הוא נראה, היכן הוא גר, האם יש לו לקויות פיזיות אוו אחרות, שאינן עוברות דרך האינטרנט, שיתכן אפילו שאינו מודע להן.
תגיד לי אתה, בועז, נכון שזה לגמרי לא רציני
לייעץ למטופל ערטילאי שכזה?.
אני יוצא מכאן בקריאה לכל מיני פסיכולוגים המיתפתים לתת יעוץ דרך האינטרנט - just say no
נ. ב.
אני מניח שחלק מהקוראים יתקפו אותי, ויכתבו בצדק שגם לי יש חלק במצבי: הרי פניתי מרצוני לאותה פסיכולוגית באינטרנט. נכון. אמת ויציב. איני מפחית מחלקי ומהאחריות שלי למצבי. באותה תקופה
נהגתי לא נכון, בדיעבד, כשפניתי ליעוץ כזה.
אבל, וזה אבל ענקי, אני מעולם לא למדתי פסיכולוגיה, ולעומתי, אותה יועצת וירטואלית למדה שנים רבות על נפש האדם, צפונותיה, מסתוריה וסבכיה. היא הייתה אמורה, מתוקף נסיונה והשכלתה, לחזות את הקשיים, ולהבין את הקושי העצום, ולמעשה חוסר האפשרות המוחלט, לייעץ דרך האינטרנט.
עד כאן, פרקתי מעלי את המשא הכבד הזה,
ואת תובנותי על הנושא. ככתוב: ''על גבי חרשו החורשים''.
זו הרגשה קצת משחררת, דומה להקלה שלאחר בכי מזכך.
שלכם, עמית.
(י.ד. הפסיכולוגית הנזכרת בדברי - אם תקראי אותם - למרות הכל, שמורה לך פינה חמה בליבי. אמנם הבאת אותי לתחתית של התחתית, אך כפי שציינתי, כוונותייך היו טובות, ורצונך לעזור היה אמיתי. חבל שהיישום היה מאד לא מוצלח, בלשון המעטה).