קוהלת אומר על הכל ''הבל''
בודהא אומר על החיים ''סבל''.
אבל אני גבר.
ותקפצו לי על האבר ידיכאוניים בחצי הקבר.

בודה הבין לפני 2500 שנה כי העולם הוא שינו נצחי, אין דבר קבוע כלומר אין אלוהים כמו שהיהדות טוענת. גם אהבת האמת האדם בודה נשגב
הרבה מעל לרבנים שמשקרים ושונאים כל מי שאיננו בכת שלהם

למי , למה , ולאיזו מטרה היה נושא עיניו?
בואו נודה על המוגמר
אנחנו יודעים הכל
אנחנו שמענו הכל
אנחנו יודעים טוב מכולם.

כל אשר יאמר אחרת , הוא בסך הכל בעל אינטרס , וכאלה , כאמור , אנחנו לא אוהבים.

ישראל 2008 , הארה.קום

מדוע להנמיך ולדבר כך על דרכים של אחרים, יש לכבד את כל בני האדם ואת כל הדרכים שלהם כל עוד הם לא פוגעים באף אחד, ואהבת לרעך כמוך.
אם מישהו מצא שדרך הבודהיזם הוא יכול להפחית את סבלו ויחד עם זאת לעשות תרגול רוחני שמקדם אותו, מה רע? המטרה הרחבה יותר של הבודהיזם, שנקרא מהיינה בודהיזם. היא להגיע להארה למען כל ברואים, אני אלמד איך מחסלים את הסבל ומשיגים כל אושר ואז אני אלמד ואביא את כל הברואים לשם. זוהי הבודהיצ'יטה, רצון עז להגיע להארה למען שאני אוכל לעזור לכולם. זה לא נכון להגיד שהבודהיזם מכוון לרווחה אישית מצומצמת. למען האמת מדובר על רווחה כל כך רחבה שמכלילה את כל היצורים החיים בלי הבדל של דת מין גזע , כולל כל סוגי בע''ח עד הנמלה הכי קטנה שבגינה שלי. לכולם מגיע אושר ואף אחד לא צריך לסבול.

התגובה היחידה שיש לי לומר להם ''דברו בשם עצמכם!''

אמת ויציב - שופנהאואר אכן היה קרוב בהשקפתו לבודהיזם, אבל היה מי שהיה קרוב ממנו - והיה מאבותיו הרוחניים - הלא הוא ברוך בנדיקט שפינוזה. הוא הרבה יותר קרוב ממנו, וגם לא נפל במלכודת ה''רצון'' או כל גורם בלעשי אחר, ורק דיבר על הדרך - הלא היא דרך ההתבוננות בדברים הפרטיים, הלא היא ההתבוננות הבודהיסטית בטוהרתה.

קודם כל תודה על ההארות, ואתה כמובן צודק בנוגע למרכזיות של ההתבוננות ביופי ובאמנות, כמו גם התפיסה הנוצרית, בתפיסת עולמו של שופנהאואר. עם זאת, במסגרת של כתבה, אני מוגבל במקום, ולכן לא יכולתי להתייחס לכל האספקטים של הגותו של שופנהאואר, וניסיתי לתחום את עצמי לאלו שיש להם נגיעה ומקבילה בתפיסה הבודהיסטית.

בנוגע לכך שציינת ששופנהאואר כן מוצא בסוף גאולה רק רציתי לציין כי שבעוד שבטקסט שהתפרסם פה מופיע המשפט:

''כאשר אנו מגיעים לדון בסוגית הפתרון לבעית הסבל, העניינים קצת מסתבכים, אבל רק קצת. הבודהה הצהיר מפורשות כי קיימת דרך המאפשרת לאדם להחלץ מהסבל (האמת האצילה השלישית של הבודהיזם) אך תורתו של שופנהאואר אינה מאפשרת לאדם מוצא.''

זהו משפט שלאחר עריכה של המערכת. המשפט המקורי שאני כתבתי היה:

כאשר אנו מגיעים לדון בסוגית הפתרון לבעית הסבל, העניינים קצת מסתבכים, אבל רק קצת. כך, בעוד שהבודהה הצהיר מפורשות כי קיימת דרך המאפשרת לאדם להחלץ מהסבל (האמת האצילה השלישית של הבודהיזם) על פניו תורתו של שופנהאואר אינה מאפשרת לאדם מוצא מרודנות הסבל, זאת מכיוון שעל פי שופנהאואר כל מה שקיים הוא ביטוי של ''הרצון'', זאת בשעה ש''רצון'' פירושו סבל. ועם זאת, שופנהאואר בכל זאת מצליח לתאר מצב בו האדם יכול להחלץ מהסבל, גם אם רק באופן זמני.

כפי שאפשר לשם לב, הביטוי ''על פניו'' הושמט בגרסה שעברה עריכה ואולי מכאן מקור הבלבול.

תודה.

ארז.

והיא לא רק אצל ה''גאון'' - הוא המתבונן באידיאות - אלא גם ובעיקר אצל מה שהגדיר כ''קדוש''. הדרך לגאולה היא בהבנה - בהמשך לכתוב במאמר - שלא רק החיים, אלא גם המוות, הינם אשליה. לכן:
לא יהיה לו חשוב כשהמוות יגיע והוא יקבל אותו בשלווה, הוא מצליח להתעלות מעל גלגל החיים והמוות ולחדור אל משהו שהוא מעבר למעגל הסבל של הרצון. (ראה: חלק רביעי ב''העולם כרצון וכדימוי). כמו-כן, המאמר מתעלם מנקץ חשובה מאוד: התפיסה של שופנהאואר שונה מהבודהיזם בכך שהוא הציב את ההתבוננות ביופי ובאמנות כמרכז (המוזיקה, כך טען, היא חיקוי הרצון הקוסמי), כמו גם המסורת הנוצרית שטעונה מאוד בכתביו.

החופשית, שנאמר: '' אין שכל אין דאגות''

פסוק זה מסתיר בחובו את ההבדל המכריע בין החשיבה המערבית והחשיבה המזרחית, הבודהיסטית:
''אין'' יכול להפוך ל''אני''. בניה מחדש ותיקון של הרצון, ולא, בשום פנים ואופן לא ויתור עליו, כפי שסובר בטעות נוראית הבודהיזם,
הרואה רק את ה''אין'', הריקנות הטפלה,
ולא את ה''אני'',
העיקר המגיח משם ומתחדש שוב ושוב,
וזהו סודם הגדול של צדיקי ישראל הגדולים, שעולמם נברא מחדש תמיד , מתוקף קרבתם למעיינות הישועה, בורא העולם.

האם מישהו יכול להסביר... למה היא אצילה? האם זה בגלל שבודהה אמר אותה או בגלל שהיא עוזרת לנו אם נעשה אותה ונפעל על פיה?