אין פה שום שקר. בעיקר שהאמא נרקיסיסטית והרסנית.

טוה יהיה לנתק את הקשר עם האמא החולה.

אם הבנות רואות את הדרך הנלוזה של האמא הנרקיסיסטית ומנסות לשפר, אז הן כן....

הרבה יותר טובות, שוות ומבורכות.

אמן, כו יהי רצון!!!!

היחסים מורכבים, אבל כאן עד לא לאהוב אחת את השנייה - המרחק רב.

חזון אחרית הימים - רק על מנת ל''שאוב'' עוד מטופלים...

כי אם אבי היה 'בדרך-יושר' וזה גרם לעוניי,
בחרתי 'אדם' שהיה 'שודד' ומביא מהר 'כסף'.
את בני הגדול חינכתי כמו שחנכו אותי, וזה גם לא טוב ,כי זה היה 'חינוך' מהבורות.
את השני גידלתי 'בחופש' מלא, לכן הולך עם חבריו לחפש מי הוא באמת.
שאימי הייתה כמה דקות לפני איבוד-הכרה, אמרה לי :'' תבאי עו''ד לשנות הירושה.''
אז לא ידעתי כי טעתה אימי בכתיבת הירושה.
לכן גם אומרת לכולם :'' חשוב לתת בחיים ולא בירושה.''
אז גם אם אימי ואבי היו רבים כול לילה ,אז אני הייתי 'טובה' במיטה בלילה שלא יהיה מריבות ליד ילדים,כי חיי היו בסבל מילדות ולא רציתי שיהיה לבניי אותו דבר.
שהבנתי גם סכנה להיות עם 'שודד' מיד 'התגרשתי' וגידלתי ילדי לבד.
מאז אני מחפשת מישהו שמתאים לי ולא כמו אבי ולא ההפך שיהיה 'באמצע'.
דפנה

יש דברים שואללה, נכון.
אבל יש דברים ש.. אחי סתום ת'פה.

והרסת רצח עם הקטע של המוות.. ביאס אותי.

אני בדיוק עוברת שלב בהתפתחות האישית שלי (ללא הדרכה מבחוץ- פשוט החיים הובילוני להתבונן פנימה ומאז אני מקפידה להתבונן לדבר להקשיב ולכוון את עצמי) מאז הפכתי אמא בעצמי (לפני15 שנה בדיוק) גיליתי את אמא שלי מחדש וכבר אז בתחילת האמהות שלי הבנתי שאני לא כל כך שונה ממנה ובמקום להשקיע מאמץ ואנרגיות בלהוכיח לעצמי ולסביבה שאני לא כמו אמא שלי החלטתי לאמץ את אמא שלי כמודל (והיו לה החסרונות שלה עדיין יש שתהייה בריאה-בהם אני נלחמת יום יום בעצמי כי אחרי ככלות הכל החסרונות שלה היו חלק בלתי נפרד ממה שהיא היתה ביום יום שלה- היא בסה''כ אמא טובה שהשקיעה את כל מרצה ואהבתה לילדייה הקדישה את חייה למעננו מתוך בחירה - אלא שהתעורהה אחרי שכולם כבר עזבו את הקן וגילתה שאין לה חיים משל עצמה לא פיתחה לעצמה תחביבים לא פיתחה לעצמה תחומי עניין מעבר למשפחה המצומצמת שלה ההבדל הוא שאני מנסה לפחות בכל
הנוגע לתחומי עניין אחרים לפתח ולדאוג לעצמי ליום שאחרי
התסכול שלה היום נובע מתחושת ההחמצה שלה כאילו אף אחד לא יודע להעריך אותה נכון או כמו שהיא מצפה ומכיוון שהיא עסוקה מדיי בלרחם על עצמה (מבלי להודות בכך כמובן) היא הפכה את כולנו אחראים לאומללותה מהשבמידה מסויימת מאוד נכון כיוון שאנחנו היינו סוג של השקעה בעוד לא עמדנו בציפיות

לפחות מבחינה מודעת אני מקווה לא להיכנס
למצב שלה אם כי אני מוצאת שגם לש אני נופלת לעיתים קרובות מדיי והבנות שלי טרם עזבו את הקן רק לפני מספר שעות כעסתי על בנותיי הגדולות שהן לא מעריכות מה שאני עושה בשבילן אחרי שקניתי להן חולצות שמידתן צרה עליהן- ברור שכעסתי על עצמי איך לא טרחתי לבדוק את המידה גם בעין ורק בתוית אבל משום מה החלטתי להאשים אותן בשטות הזו של לא יודעות להעריך


וואוו כמה אנחנו מורכבות...למה זה לא יכול להיות פשוט יותר וזהו? בשביל מה זה הכרחי כל הלבטים והתיסכולים וההשוואות האלה ?

אמא אחרת