- 26.
- 25.
- 24.
אפרת, 24/11/08 08:14
- 23.
תודה אמיתי, הייתי זקוקה לתזכורת הזו
ליה, 06/11/08 23:47
- 22.
- 21.
לאמיתי, כקוראת ותיקה של מאמריך, רציתי לציין כי תרמת רבות
תודה!, 28/10/08 06:31
להתעוררותי ולהתפתחותי הרוחנית. כן נזקף לזכותך סגנון הכתיבה שמשתדל להיות בהיר ומובן לכל ולא רק ליודעי ח''ן.
בעקבות מאמרך האחרון עלו בי מספר שאלות:
הגדרת שני סוגי עבודה הבאים לידי ביטוי ב''אוקטבות'' של גודג'ייף.
לגבי טקסטים בכלל ושלך בפרט, לאן אתה משייך אותם: לחומר, רוח, שניהם, או תלוי במטרת העל שלהם?
כי הרי עבודה אינטלקטואלית נותנת תוצאות מוחשיות בצורת טקסט כתוב, או ציון ששואפים איליו בבחינה למשל, או הכרה ציבורית, פרסום ועוד.
שנית, ציינת עד כמה מתסכלת ההבנה ש''איזו מין עבודה זו העבודה הרוחנית הפנימית, שלעולם איננו מצליחים לראות את מימושה החומרי'' וכשמוענקת לנו מתנה מ''החסד'' (האל?), איאפשר להחזיק בה. האם אין דרך כלשהיא ל''מתקדמים'' לשחזר מה הביא אותנו לידי כך שקיבלנו מתנה?
שלישית, בהנחה שרצוי לקרב ילדים ולהעביר להם חלק מהתרגילים הרוחניים שהזכרת, עד כמה זה יתרום להם ואיך הדבר צריך להיעשות אצלם. הרי בכל זאת ילדים הם בעלי נסיון חיים קצר והם ''מקולקלים'' פחות מב''א מבוגרים בעולם.
רביעית, כחובבת ''שופינג'' רוחני וירטואלי, לקחתי על עצמי את המשימה להתבונן בדפוס ההתנהגות שלי יחד עם זכירה של העצמי (להבנתי, הכוונה היא להיות כנה עם עצמי ככל האפשר).
פעמים מספר חוויתי ''התמוססות'', בעיקר ברחוב סואן, או בהמולה שגרתית, כאילו אני משילה את גופי ומתמזגת עם הסובב אותי: אנשים ועצמים. וברגע שזה הבהיל אותי התנערתי מכך באחת.
שאלתי, האם התיאור הזה נכון לגבי מושג ה''התמוססות'' שאתה מכוון איליו? ואם כן, איך מגיעים לרגע של אושר עילאי כזה ועדיין שומרים על איזון נפשי. בכל זאת אני בדיעה, שמישהו צריך למשוך בחוטים ולהחזיק במושכות חייו, האם זה שמור לאגו?-
אמתי מגד, 28/10/08 13:33
קודם כל תודה לך על הפידבק. זה חשוב לי ומשמח אותי מאוד לשמוע שאנשים נעזרים במה שאני כותב.
שאלת כאן שאלות רבות. האמת היא שלכל אחת מהשאלות מגיע מאמר נפרד. אז אני אתחיל בלענות בקצרה למה שאפשר כאן, במסגרת המקום והזמן.
את צודקת. ישנן בהחלט משימות בחיינו שיש בהן גם קוטבה עולה וגם אוקטבה יורדת בו זמנית. כל עבודת אומנות אמיתית היא כזו. אנחנו בו זמנית יוצרים משהו בחומר וכמו כן מתפתחים דרכה. כלומר, רוב האומנים אינם מודעים לכך ואינם מחפשים זאת. אבל אומנים שנמצאים על הנתיב הרוחני יודעים זאת. עצם העיסוק באומנות הוא סוג של מדיטציה עבורם ודרכו הם מתפתחים. ההבדל הוא שבעיסוק באומנות כדרך להתפתחות התוצאה באמת אינה משנה דבר. כמו ציירי מנדלות במזרח הרחוק. הם יכולים לעבוד שעות על מנדלה בחול ואז, כשסיימו, לפרק אותה לגמרי. העניין הוא בעבודה הפנימית שנעשיית תוך כדי. ולעיתים גם נשארת תוצאה. לעיתים היא יכולה גם להיות מדהימה.
לגבי היכולת לשחזר את ההצלחות שלנו. זה די טריקי. אכן ישנה למידה תוך כדי ההתקדמות. ויש בהחלט מקום לאינטיליגנציה שלנו ללמוד משהו, להפנים, כדי להשתמש בהמשך. אבל גם שם, אנחנו צריכים לאפשר לאינטיליגנציה לעשות את עבודתה ללא ההתערבות שלנו. כן, יש למידה מהניסיון, אבל אנחנו לא עסוקים בלמידה הזו. אנחנו מזיזים את עצמנו הצידה, והלמידה מהניסון מתבצעת כביכול מעצמה. ללא ההתערבות שלנו וללא הנסיון שלנו לשחזר. הניסיונות האקטיביים לשחזר תמיד נכשלים.
לגבי ילדים: זה באמת עניין למאמר שלם. בקצרה, אינני חושב שאנחנו מכינים או יכולים להכין או אמורים להכין את ילדינו לעבודה רוחנית. להפך. התפקיד שלנו כהורים הוא לעזור להם ליצור אישיות בריאה ומתפקדת. זה התפקיד שלנו. התפתחות רוחנית היא עניין של בחירה שיכולה להיעשות באמת רק על ידי האינדיבידואל, ובגיל שהוא כבר בוגר מספיק כדי לקחת אחריות על עצמו ועל הדרך שלו. זה אינו התפקיד שלנו כהורים.
ולגבי שאלת ההתמוססות. קשה לי לדעת מה בדיוק קרה לך אבל בהחלט ייתכן שחווית התמוססות של האגו באותם רגעים.
ואכן זה מוזר ויכול גם להבהיל.
בדיוק בשל זה אני מדבר כל כך הרבה על הצורך לבנות בתוכנו משהו יציב. לייצב את המהות שלנו. רק כשהיא הופכת יציבה מספיק אנחנו יכולים להישען עליה. ורק כשיש לנו באמת משהו להישען עליו, אפשר להרפות ולתת לאגו להתמוסס בלי פחד.
אנשים שהאגו שלהם התמוסס לפני שבנו משהו יציב אחר בתוכם, לעיתים נכנסים לחרדה עצומה. לעיתים הם חווים זאת כמחלת נפש. לזה קוראים בספרות ''משבר רוחני''. וצריך לעזור להם כדי לבנות בתוכם משהו יציב.
תודה ולהתראות
אמתי
-
- 20.
אחת, 24/10/08 11:00
מילים של מורה אמיתי דומים לזרעים הנפתחים בתהליך, על כן ראויות להישמע עלידי כל תלמיד בכל עת על אחת כמה וכמה אם יש בהן עבורו נחמה , הבנות מידיות ככל שיהיהו אינן עוצרות את ההליכה בתהליך הבלתי נמנע , עם כי נדמה לי שהמאמץ מועד לשפוט וליצור תחושה מלאכותית של חשיבות ומדרג ,
אנו נדרשים לכנות ואומץ הלב , התכוננות ועבודה, איך המאמץ הוא אם האשליה, המביא לאובדן כוחות מיותרים ומעיד על חוסר דיוק .
- 19.
who am i, 23/10/08 20:02
What is the Way?
Q: What is the Way and how must it be followed?
A: What sort of THING do you suppose the Way to be, that you should wish to FOLLOW it?
Q: What instructions have the Masters everywhere given for dhyana-practice and the study of the Dharma?
A: Words used to attract the dull of wit are not to be relied on.
Q: If those teachings were meant for the dull-witted, I have yet to hear what Dharma has been taught to those of really high capacity.
A: If they are really men of high capacity, where could they find people to follow? If they seek from within themselves, they will find nothing tangible; how much less can they find a Dharma worthy of their attention elsewhere! Do not look to what is called the Dharma by preachers, for what sort of Dharma could that be?
Q: If that is so, should we not seek for anything at all?
A: By conceding this, you would save yourself a lot of mental effort.
Q: But in this way everything would be eliminated. There cannot just be nothing.
A: Who called it nothing? Who was this fellow? But you wanted to SEEK for something.
Q: Since there is no need to seek, why do you also say that not everything is eliminated?
A: Not to seek is to rest tranquil. Who told you to eliminate anything? Look at the void in front of your eyes. How can you produce it or eliminate it?
Q: If I could reach this Dharma, would it be like the void?
A: Morning and night I have explained to you that the Void is both One and Manifold. I said this as a temporary expedient, but you are building up concepts from it.
Q: Do you mean that we should not form concepts as human beings normally do?
A: I have not prevented you; but concepts are related to the senses; and, when feeling takes place, wisdom is shut out.
Q: Then should we avoid any feeling in relation to the Dharma?
A: Where no feeling arises, who can say that you are right?
Q: Why do you speak as though I was mistaken in all the questions I have asked Your Reverence?
A: You are a man who doesn't understand what is said to him. What is all this about being mistaken?
- 18.
פרד''ס, 23/10/08 11:56
אמתי היקר,
זה זמן מה אני נוהג להיכנס לכתבות הניו אייג' כדי לצחוק צחוק בריא מגיבובי ההבלים שבד''כ מועלים כאן, כפי שאמר מולה נאסר-א-דין היקר, ''בא לסדר את הגבות ועקר את העיניים''
נחמד למצוא תלמיד אמיתי של גורדייף האיש
הצצתי בכתבות הקודמות שלך ואין ספק שאתה
מבין את ג. וגם מסביר אותו בדררך ייחודית שאינה חוזרת על הדברים אך אינה חוטאת למקור
למרות שכל מה שכתבת כאן הוא 'נצנוצי אמת'
יש מימד ישיר, לא עבודתי ולא מושג במאמץ בדרך למקום שכולנו הולכים אליו
בברכה
- 17.
תמיר, 22/10/08 18:15
כמו כל דבר בחיים צריך לתרגל, תרגול הדבר יוצר מיומנות המאפשרת לדבר להיות חלק בלתי נפרד מהמתרגל.
כל אדם הפוסע במסע החיים, צריך להיות מודע לעובדה בסיסית כי הרגל הופך לטבע.
הארה קיימת בכל דבר, בכל מעשה, בכל מחשבה, בכל רגע. הדבר הוא התוצאה, תוצאה מודעת ושלמה היוצרת מציאות מושלמת ולא פריכה. כל דבר הקיימ במציאות החיים מבקש מודעות (בשביל זה הוא קיים) כל דבר הקיים במציאות החיים יש לו ממשות ויש בו חיות.
הארה היא רק מילה אטומה המנסה להסביר את חוסר האונים, המוגבלות הקיימת בבני אדם.
אל תאחזו ברצון להיות מוארים (כל מואר משקף חלק אחד במרחב האין סופי) תהיו מה שאתם בשלמות.
אל תצפו לרגע בו מורה רוחני זה או אחר יאומר לכם כי אתם מוארים, אין צורך בכך!!! היו מודעים להיותכם שלמים ומושלמים, היו מודעים כי אין כמוכם ולעולם לא יהיה, גלו את הסגולות הקיימות בכם ואפשרו להם להיות, להיות בפשטות, בצניעות ובאהבה. -
- 16.
c, 22/10/08 03:37
- 15.
אתה מדבר בכתבה על להמשיך מול לנסות
dori, 22/10/08 01:00
- 14.
לא בכוחי ובעוצם ידי השגתי את הדבר
עופר, 21/10/08 13:54
- 13.
רחל בנימין, 21/10/08 12:08
מזמן לא קראתי מאמר כל כך אמיתי הוא ענה לי על כלכך הרבה שאלות אבל הכניס אותי לסימן שאלה ?באחד התקשורים שלו נישאלה שאלה ''אני מבצע את כל הפעולות שאתה מדבר עליהם כדי להגיע לשלווה לבריאות להכרת עצמי וכול'ואין תוצאות ''התשובה של קריון הייתה בגלל שאתה כל הזמן מנסה ולא באמת עושה וזה בהחלט נוגד את הדברים שציינתה שיש ניסיון בחומר ויש ניסיון ברוח יתר הדברים במאמר נשמעים אמיתיים ואני מתחברת אליהם
- 12.
- 11.
חני, 21/10/08 08:27
- 10.
- 9.
- 8.
אוולין, 21/10/08 01:16
בדיוק ביום כיפור הגעתי לפרק המפורט של אוקטבות בספר של אוספנסקי,אולי בגלל הצום ואולי לא, אבל איבדתי כיוון לגמרי. מאז לא נגעתי בספר. אולי תכתוב מאמר יותר מפורט על האוקטבות או שחייבים ללמוד את זה בבית ספר מסויים? עכשיו בקשר לתירגול. אצלי אין משהו קבוע.קודם כל אני לא זוכרת כל יום לעשות. וכשאני ניזכרת אז פעם זה מדיטציה,פעם ריקוד,פעם שחזור של יום קודם,פעם תרגיל ראשון של שטיינר.אבל כמו שהצעת לי בפעם אחרונה אני חוגגת את רגעי החסד.והם קורים לא בזמן של תרגול,אלא בחיי יום יום.השאלה עם החגיגה הזאת והדבר הזה הHAI הזה,זה החסד,ולהקשיב לרגע הזה ומתוך הHAI לעשות דברים האם זה נכון?
והמאמץ איך שאני רואה אותו הוא ביום יום ולא רק בלעשות תירגול.
מתוך כל הבלגן הזה למצוא את השקט הזה ומשם לפעול. ככה לי זה נראה ומרגיש.זה המאמץ שלי.
מצטערת שלא יכולתי לעזור בסדנא ובהצלחה!!!
- 7.
אני דווקא מאמין בגישה אחרת המחברת בין המאמץ לתוצאה
אור בן ארי, 21/10/08 00:57
באידיש זה נשמע: ''איף יו בילד איט, איט וויל כאמ'' (לקוח מתוך הסרט שדה החלומות) השאלה היא מה אדם בונה, עד כמה למה ואיך?
מעבר לכך אני חושב שכמו בדרך כלל אתה מנסה לשלב תפיסות רבות ושונות לידי תבשיל אחד מאוזן ומקיף ובעיני איכשהו הפיוז'ן הזה יוצא סלט.
לבסוף אני חושב שעשית עוול לרעיון האוקטאבות בהצגה השלילית-רדודה של האוקטאבות היורדות. שני סוגי האוקטבות חשובים, חיוניים ורוחנים לא פחות, רק הכיוון שלהן שונה. כל דבר גאוני משלב בין השניים והדוגמאות לכך הן רבות: אמנות, אדריכלות, ספרות, מנהיגות, יצירה, כתיבה, תפילה וכך הלאה וכך הלאה...
- 6.
אורי, 20/10/08 20:15
- 5.
לא יעזור כלום, מאמץ מרחיק מהתעוררות
יוסף.ש. צפון, 20/10/08 18:41
זה מאד פשוט, אם מישהו צריך להתאמץ, מי הוא זה, מי זה ''אנחנו'' צריכים להתאמץ? אין כזה יצור שנקרא ''אני'' זו המצאה מתוחכמת של המיינד. בהתעוררות מתפוגג האני. הוא היה רק ראי כדי לראות את מי שזה באמת. תודעה צלולה שהחיים משתקפים בה ללא כל שיפוט.
אמתי מחפש ריגושים בעבודה הרוחנית. אבל זה שהתעורר אינו זקוק לריגושים ולהתרגשויות בצורה של כל מיני התנסויות. יש פשוט שקט מלא מבפנים כשהסערה ממשיכה בחוץ (בחוץ זה כולל את הגוף והמיינד).
האם אמתי מגד יוכל לוותר על הדבר הקשה ביותר שעומד מול התלמיד הרוחני? האם יוותר על הפיתוי של הנחש (עץ הדעת)?
אין מאמץ כי אין מי שיתאמץ. הכל נעשה בצורה ספונטנית דרך הגוף. לקבל זאת ללא התנגדות זאת התעוררות., ומי מתעורר? אין כזה ''אחד'' יש רק פשוט התנסות של שחרור מוחלט.-
אור בן ארי, 21/10/08 00:06
-
יוסף.ש. צפון, 21/10/08 06:07
המטרה (אם היתה) של התגובה היתה להראות בדיוק ההיפך. שאין דרך כלל ועל כן אין דרך יחידה. אין טכניקה ואין גורו. ןאם זה לא ברןר בכתוב, אז בעתיד יכתבו דברים יותר ברורים. כדאי להיות עירני ולא לשים תשומת לב לסגנון (שיכול להיות מעניין, בוטה, יהיר וכדומה), אלא לנסות להבין את המהות. אין כמובן במילים שנכתבו כל יכולת לתאר את המהות הזו, המטרה רק לשים אור על הדבר האמיתי שלא ניתן לתיאור.המיינד לא יבין את זה לעולם, תפקידו להתל בנו, אבל ''הוא'' לא שייך לנו, הוא מחוץ למתבונן.-
איך אתה יודע שתפקיד המיינד להתל בנו? אתה אחראי על המיינד שלנו? (ל''ת)לדעתי המיינד שלנו רציני ורחוק מהיתול כזקן מטיטול, 21/10/08 08:27
-
אני חושב שגם בתוגבה זו המיינד שלך מהתל בך
אור בן ארי, 22/10/08 07:58
-
-
-
מתאמצת, 22/10/08 13:09
-
- 4.
- 3.
ניר, 20/10/08 17:32
- 2.
מניין לך ש''החסד מוכן ללמד אותנו ולעבוד איתנו רק אם אנחנו באמת רציניים
שאלה לאמיתי, 20/10/08 17:16
- 1.
א, 20/10/08 14:35
-
תרגול הוא רק חלק מהעבודה הרוחנית
תומר, 20/10/08 17:20
-
לילי, 24/11/08 15:13
-