בסיומה של שנה, שבה הבעת את מחשבותיך ודעותיך, באופן שנראה לך נכון, החלטתי להביע את שלי. באיזה שהוא שלב הפסקתי לקרוא את מאמריך. אותה תפיסה יהירה, המקבעת את האלוהים כפי שהוא נחווה במחשבותיך, קוממה והרגיזה אותי. אותו רעיון להוריד את האלוהות לאדמה, נחווה כבר במוחם של קבלני מגדל בבל, ולא בדיוק הצליח להם. אינני סבורה, שניתן לקרוא את התנ''ך כפשוטו, אבל אני בהחלט סבורה, שבמאגר ההתנסות הקדום, אם היו אנשים אחרים, היינו מקבלים תורה אחרת. הרוח האלוהית הביעה עצמה דרך המוגבלות האנושית, ולעיתים היא היתה תלוית זמן ומקום. אני מאחלת לך, שתאמץ מעט יותר צניעות בפרשנויותיך.

מי שטוען שלא-שיבדוק את יהדותו או את השקר שהוא כוכר לעצמו.את הדיבר הראשון נתן השם לכל ישראל כולל לנשמות העתידות לבוא לעולם,ולכן מה שנימסר ע''י השם בעצמו-לא נישכך לעולם.גם מי שחונך בקיבוץ-ברגע של אמת קורא קריאת שמע אוטומאטית מבלי שחונך לכך-זו כל האמת.

כך שאלוהים לא גילה את הצד הזה שבו רק מאוחר יותר. מה דעתך על כך?

נהגתי לקרוא כל שבוע את הטור שלך, ומיותר לציין שנהנתי והחכמתי מאוד, אך תמיד עמדה לנגד עיניי דמות של אדם בוגר יותר,מהדמות הצעירה (והנאה) אשר בתמונה.

היא התפתחות הזהות וההזדהות שלנו עם מה שנדמה לנו כאלוהי
מצד אחד,
ומצד שני זו אבולוציה ודרישה להתמקדות בהתפתחות התודעתית שלנו.
פני האל שיקוף של התודעה האנושית מצד אחד והכוונת התפתחותה מצד
שני.
השיקוף האלהי בתוך התודעה שלנו הוא למעשה הכוונת הנשמה הכוונת אור התודעה וכוח התהוות החיים.
התבוננות בפשט דומה להתבוננות בכיסא והתיחסות אך ורק לצורתו החיצונית כפי שהיא נקלטת בחושים שלנו, התבוננות מעמיקה ונרחבת ביותר אל הכיסא מעלה שאלות
רבות לגבי למשל ההרכב המולקולרי שלו, יצורו ועיצובו על ידי אדם, מוצאו מעץ שגדל ביער מהמפץ הגדול וכו,

ההתבוננות המעמיקה בפשט, זהו הדיאלוג האמיתי שמאפשר את האבולוציה האמיתית של התודעה. זהו שיח מעמיק על טבעה של המציאות אותה אנחנו חיים.
לכן התיחסות אקדמאית ישרה לאופיו של האל כפי שהוא מתואר ומצויר על ידי כותב המקרא היא מוגבלת. שיחה על טבעה האמיתי של המציאות כפי שחכמי ישראל תיארו,
כולל חכמת הקבלה שבעצם כתיבתה היא קפיצה אבולוציונית של תפיסת התודעה את המציאות, התורה הנקראת עץ חיים היא מאתגרת ומחייה את התודעה האנושית והשיח האנושי הדיאלוג של האדם עם זהותו.

ולכן כל מה שכתוב ומתואר שם מכוון את האדם להתפתחות נשמתו ובניה של תודעה מוסרית, בו האדם עובר מיצור אגוצנטרי לישות אלטרואיטית ובה שדה ראית המציאות שלו מתרחבת , שלא לדבר על אוצר המילים הנרחב,
בעשרה מאמרות נברא העולם בדיבור באותיות במילים, האותיות הללו עשרים ושתים מרכיבות את הפלא הזה הנקרא תורה ומעשירות את התודעה האנושית בגוונים אין סופיים.

התורה היא תורת הכוונות. קרח נכשל בכוונותיו, הוא העלה טענה אמיתית האלהיות והקדושה נמצאת בכל אדם. האמנם? אולי הוא דרש בכוונה שיקרית לרשת את מנהיגות ובכך ליצור מציאות מנותקת מהוויה של קדושה, מציאות קורח היא מציאות של היום ובה בני אדם בעלי ממון וכוח מרוקנים את המשאבים הכלכלים של הארץ בה הם חיים, אין להם שום אחריות ציבורית. עשיר כקורח לא ? ומי היה עומד בפיתוי של מנהלי הבנקים הבכירים בארצות הברית שלקחו לעצמם בונוסים אדירים ומטרית הזהב שהגנה עליהם במקרים שהם גורמים להפסדים, אז גם לנכס את הקדושה וכוח האלוהות לעצמם הם רוצים, כדי שיהיו הם לאלהים?

מציאות התורה מחוברת לנשמה שלנו ולמציאות אותה אנחנו חיים. האלהים הוא חי ומנווט אותנו לפי זמננו
מפתיע עד כמה הנפש האנושית מתפרקת ליסודות משתנה לאור מצבים קיצוניים. כשבסיס השפע נלקח ממנה.
האדם לומד יתר טוב דרך הקושי דרך ההתמודדות דרך הסבל. וחבל שכדי שבני ישראל יתמקדו בהתפתחות התודעה שלהם ולא יזדווגו בוקר וערב עם בנות מואב, כדי שבני ישראל לא יאבדו את הזהות שלהם מול פסלונים מאבן ועץ ויאמינו שהם יורידו להם גשם, כדי שבני ישראל לא ישכחו את כוח החיים שפועם בהם
צריך היה לזעזע את היסודות שלהם לערער את בסיס השפע מהם. משה נלחם להחדיר להם את התובנה והזיכרון של הזהות האמיתית והעליונה שלהם, וכן הכרת התודה. התחרות על התודעה הייתה קשה והדרך מייסרת, הגרעין שהאמין יסד את הדת היהודית ועוצמתה הדהדה ושרדה עד לימים המתקדמים שלנו, ובאלו הימים ממש אנחנו עדים ועדיין מתיחסים ליסודות הרוחניים שלנו ולזהות הרוחנית שלנו בפרשת השבוע. איזו עוצמה. וכבמובן כותבים ומדברים באותה השפה שפת הקדש.
המציאות חזקה יותר מכל אבחנה אקדמאית אוביקטיבית, מתוך ההתחברות וההתבוננות במציאות הזו
אנחנו חיבים לאבחן את המקורות שלנו את היסודות הרוחניים שלנו

האלהים הוא לא מושלם או מושלם, האלהים הוא מעבר להגדרה האנושית, לכן הוא לא מעליו לא מתחתיו,
אנחנו מגודרים במילים בדברים, אותם הכלים בהם נברא העולם שלנו לכן המילים הם הגבולות
ומעברם חי ומחיינו האלהים. וזאת הברכה.

מאד נהניתי לקרוא את הכתיבה הבהירה שלך. היא קירבה אותי לנושאים הללו דווקא בגלל שכתבת ממקום מאד נקי ללא דעות קדומות ועם מעט מאד אגו.
תודה, חזור בקרוב.

תודה

לכל אורך התורה החל מן הנפילים ששכבו עם בנות האדם אותו מאבק בין שני כוחות מנוגדים, האלוהים והנחש בגן עדן, דיבור האלוהים ביחס לבריאת האדם בלשון רבים ,העשן הרעש והברקים על הר סיני , מלאכים עולים ויורדים בסולם יעקב ,עלית אליהו השמימה במרכבות של אש , תאוריו של יחזקאל וכיו''ב היש ספק בכלל שהאלוהים אותו עובדים מחזיקי הדת הינו ישות פיזית מפותחת, אין זה שולל את קיומו של הכח העליון ,אך אלוהי ישראל ושאר הדתות מזכיר במראהו ובתכונותיו את האדם עצמו ,אשר לתוכניתו ומטרתו את זאת קשה מאד לדעת ,אין לשלול את המוסר והמידות שזה הנחיל לנו אך אנו עצמינו עשינו את העבודה מתוך הכרה פנימית במושג של טוב אליו רובינו שואפים.

לכל אורך התורה החל מן הנפילים ששכבו עם בנות האדם אותו מאבק בין שני כוחות מנוגדים, האלוהים והנחש בגן עדן, דיבור האלוהים ביחס לבריאת האדם בלשון רבים ,העשן הרעש והברקים על הר סיני , מלאכים עולים ויורדים בסולם יעקב ,עלית אליהו השמימה במרכבות של אש , תאוריו של יחזקאל וכיו''ב היש ספק בכלל שהאלוהים אותו עובדים מחזיקי הדת הינו ישות פיזית מפותחת, אין זה שולל את קיומו של הכח העליון ,אך אלוהי ישראל ושאר הדתות מזכיר במראהו ובתכונותיו את האדם עצמו ,אשר לתוכניתו ומטרתו את זאת קשה מאד לדעת ,אין לשלול את המוסר והמידות שזה הנחיל לנו אך אנו עצמינו עשינו את העבודה מתוך הכרה פנימית במושג של טוב אליו רובינו שואפים.

אני נוהגת לקרא את הטור שלך ונהנית ממנו מאוד. הצגת ללא כחל וסרק תהיות העולות במחשבתי ועוד רבות אחרות באופן מקבל וסולח - וזה מאוד מעודד ומפרה.

בעיני אין רע בחשיבה יצירתית ועצמאית שיש בה עקביות ותמיהה כנה לנוכח המציאות - ובטח שאין בה כפירה.

אז פשוט תודה על מה שנתת :)

היו היה רב שדרש כל שבת .התחיל בפרשת שבוע וגמר אי שם.כמובן שלא היה אחד בקהל המתפללים שהבין אותו ולא משנה מה היתה רמתם רובם אקדמאים מרגה גבוהה.לא משנה על מה דרש הרב בלתי מובן לחלוטין.וכך נמשך הסיפור במשך שנים אד ששבת אחת לאחר התפילה מופיע בחור צעיר בוגר תיכון לפני הצבא עדיין ומכריז .היום הבנתי מה דרש הרב .כמובן כלם קפצו עליו ושאלו נו מה דרש הרב וענה הבחור בפשטות שום דבר. המאמר כל כך מבולבל סתם בלבול מח ולכן משימה בלתי אפשרית לקבוע באם בעל המאמר כופר או לא.