ג'אייפור העיר הוורודה , והנסיעה היתה אמורה להיות באוטובוס מפואר , אוטובוס תיירים , ישבנו באוטובוס מקרטע , ואח"כ העבירו אותנו לתא הנהג עם עוד מס' גברים הודים . שאחד מהם כל הזמן ניסה למזמז את החברה שלי מתחת לשמיכה .
גם כן חוויה , שלפוכית מלאה עד כדי כאב .
ועצירה במקום חשוך ואפלולי עשיית פיפי בתעלה בצד הדרך ליד האוטובוס.

מצד שני, באופן יחסי לאוכלוסיה, אצלנו נספים בכביש הרבה יותר.

נוסעים מדלהי לדראמסלה באוטובוס לילה ממוזג בדרגשי שינה נוחים להפליא ישנים כל הלילה ומתעוררים בבוקר בגן עדן. מי שהמציא את הודו המסוייטת זה אנשים שלא יודעים להסתדר ולא יודעים להנות

לנסוע נסיעות מתישות, בתנאים של עולם שלישי, לחטוף ווירוסים ומחלות מעיים, להתבוסס בחרא (תרתי משמע), להיות דבוקים לכל מני חלכאים ונדכאים, ועוד לקרוא לזה "טיול"?
אם אני רוצה עולם שלישי אני יכולה לנסוע כאן לעזה, זה יותר קרוב!
מה החוויה בדיוק? להרגיש עשירים באופן יחסי? נעלים? מתקדמים על חשבון האומללים בהודו?
הרי אפילו סמים ניתן למצוא במקומות תרבותיים יותר (שמכילים גם את מוזיאון אנה פרנק), אז מה הביג דיל? למה לרדת להררי הטינופת ועוד לחשוב שזה כיף?