יט וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כ כִּי-אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי. כא וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ: כִּי יָדַעְתִּי אֶת-יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי.
הפסוקים המדהימים הללו, הם תאורו המדויק של טבע המין האנושי. כל התורה הזו היא שירת הנשמה.
ביטוי למפת הנפש האנושית, האופן שהנפש האנושית פועלת במרחב התודעה, בעולם שבו הזמן קצוב, החומר והצורה, התודעה מובנים מאליהם, כל כל מובנים מאליהם שאנחנו מפסיקים להתיחס אליהם ובכך לקיים אותם. כמו האויר התודעה קיימת בנו ומסביבנו, בלתי מורגשת בחושים העבים שלנו. הרי מי מתיחס לאויר?
כל השאיפות האנושיות, והכוונה לא רק לפעולה הפיזית של לקיחת אויר לראות, משחר ההסטוריה האנושית, מצטמצמים לכוח, לקניין, לחומר, לאגו. מבלי להתחשב ולחשוב (אותה המילה) על אותם יסודות אלמנטריים בסיסים שהם הם המאפשרים לנו ולתודעה שלנו להתקיים ולחיות
אותם הדברים הנזילים שנמצאים בשפע: האויר, המים, האדמה, בני משפחה, חברים, בני אדם, מחשבות רגשות
הזמן, המזון. כן אותם דברים משעממים בנאלים, השפע, ארץ זבת החלב ודבש, החיים עצמם ומה לעשות, על השפע הזה על הבנאליות הזו אנחנו חייבים מחויבים לברך. בוקר בוקר ערב ערב, זהו האתגר האנושי פרוייקט עצום וחשוב, להחיות את המוכר הידוע, להזכר בו ולשמור עליו.
הפסוקים הללו, הם תאורו המדיוק של הנפש האנושית שנזכרת בשפע רק כשהוא חסר. עד היום האנושות מזלזלת במשאבים הבסיסים יסודים כל כל לקיומה ולחייה. הפסוקים הללו באים להעיר את האדם אל המציאות האמיתית, הפסוקים הללו הם רלוונטים מכיוון שהאלוהים הוא הוא השפע השופע מסביבנו, בצורה כל כך מאוזנת וללא הפרעה, עד כדי כך שאין לנו צורך לקרוא לו, זהו השפע הקיים ללא שום מאמץ, המים הזורמים, האויר, הגוף הבריא, האדמה היפה, האהבה, הילדים שלנו. האלהים האחרים הם השכחה הזהום של אותו השפע הבזבוז שלהם, ההפרדות מהם, ההצמדות למוצרי הכלום, לצורות שאין בהם חיים ותוכן.