יש רגעים שאני מתחברת למשהו ''אחר הזה'' בזמן אמת אך האגו מתחיל להשתולל,ובדרך כלל לקלקל את כל מה שאני בונה,איך האישיות יכולה לעזור ברגעים כאלה. הם אמורים איך שהוא לתמוך אחד בשני לא?

האם אתה נטול אגו?? האם אתה כותב מתוך התנסות ?? האם אתה מרגיש את המרכזים האנגטיים שלך ?

מדהים, ונכון לגמרי

אמיתי , כיף לקרוא אותך כשאתה מצטט את ג' , כבר הרבה זמן שלא שמעתי עבודה מעניינת בעברית.

ובקשר לחלק האחרון של הכתבה , צריך לקחת בחשבון שבעולמנו , עם כל הצרות והחרדה שמילה זו לעיתים מזמנת אחריה , אין ערך נומינלי למהות וחוסר ההגדרה או האבחנה המובנית שלה , יכולה אפילו להיות בעייתית.

רוצה לאמר בעצם , שלענק , או לאני הקולקטיבי , אין יכולת לחבר אותך , כמהות , (לפי התבניות של היום) לקבוצות המאורגנות בחברה לפי האישיות ולכן , דווקא המהותי , מוצא עצמו חסר קבוצה/ייצוג - מבחינה רוחנית זה אולי משחרר אבל מבחינה פרקטית מציאותית זה יכול להיות בעייתי מאוד.

כיתה של מתבגרים בתיכון, למשל, או מישהי שעובדת עם ציבור גדול של אנשים. כי עם כל ההינהונן והקבלה שלי את דבריך תוך כדי קריאה, הכל אמור להיות ישים ומתורגם למעשים
בחיי היום יום, לא?

האם אני צריכה להבין מדבריך שככל שאני מחוברת למהות שבי ומתמידה איתה, זה יקרין על הבעיות שאתקל בהן בשטח והן יפתרו כבמטה קסם? (עם קצת עזרה מהמיינד, כמובן)?

''אך כל אלה מילים גדולות ועצומות. אולי אפילו מייאשות. כי החוויות שתיארתי כאן אינן נגישות עבור רובנו, רוב הזמן. וצריך להתחיל מהיכן שהוא.''
או לחילופין...
אלה רק מילים, אין מילים גדולות ועצומות, המיינד (אגו, עצמי מזוייף, איך שבא לכם) עושה אותן כאלה, החוויות נגישות עבור כולנו כל הזמן ואין שום קושי להגיע אליהן.. ההפך.. הקושי הוא להפסיק לנסות להגיע אליהן.. אין צורך להשקיע שום מאמץ.. זה פשוט ויתור אחד גדול על הכל :-).. ואין ממש איפה להתחיל חוץ מעכשיו.. כי אין ממש משהו אחר בנמצא.. אין קושי.. אין אתגרים, אין ייאוש.. אלה הכל המצאות של ''האני'' הזה שמגד מדבר עליו בחוכמה גדולה.. וגם המשמעות של המילים מתפוררת לדק ברגע שמוותרים :-)

''אך כל אלה מילים גדולות ועצומות. אולי אפילו מייאשות. כי החוויות שתיארתי כאן אינן נגישות עבור רובנו, רוב הזמן. וצריך להתחיל מהיכן שהוא.''
או לחילופין...
אלה רק מילים, אין מילים גדולות ועצומות, המיינד (אגו, עצמי מזוייף, איך שבא לכם) עושה אותן כאלה, החוויות נגישות עבור כולנו כל הזמן ואין שום קושי להגיע אליהן.. ההפך.. הקושי הוא להפסיק לנסות להגיע אליהן.. אין צורך להשקיע שום מאמץ.. זה פשוט ויתור אחד גדול על הכל :-).. ואין ממש איפה להתחיל חוץ מעכשיו.. כי אין ממש משהו אחר בנמצא.. אין קושי.. אין אתגרים, אין ייאוש.. אלה הכל המצאות של ''האני'' הזה שמגד מדבר עליו בחוכמה גדולה.. וגם המשמעות של המילים מתפוררת לדק ברגע שמוותרים :-)

As to performing the six paramitas and vast numbers of similar practices, or gaining merits as countless as the sands of the Ganges, since your are fundamentally complete in every respect, you should not try to supplement that perfection by such meaningless practices. When there is occasion for them perform them; and when the occasion is passed, remain quiescent . If you are not absolutely convinced that the Mind is the Buddha, and if you are attached to forms, practices and meritorious performances, your way of thinking is false and quite incompatible with the Way. The Mind is the Buddha, nor are there any other Buddhas or any other mind. It is bright and spotless as the void, having no form or appearance whatever.

קבוצות ותנועות גורדייף ישראל
www.gurdjieffwork-movements.co.il

הידעת שהקבלה מדברת בדיוק על אותו הדבר, על נשמה ככלי קיבול שעלינו לפתח על מנת להשיג חיי נצח?
כל זה אפשרי רק כאשר אנחנו לחלוטין אוהבים ומרוצים מעצמינו, כאשר זה קורה אז היצר הרע מותמר באהבה אלוהית ונוצרת נשמה ודבר זה מתאפשר כאשר אנחנו באמת מכירים את עצמינו ובאמת כנים עם עצמינו ואיך אפשר להיות באמת כנים עם עצמינו? רק כאשר אנחנו מבינים שכל מה שאנחנו אומרים על העולם אנחנו בעצם אומרים על עצמינו.
שנה טובה וגמר חתימה טובה
גולן

על דבריך מעוררי ההשראה והחוכמה, על הנתינה והשיתןף. אני לומד ממך הרבה, וכמו כל לימוד אמיתי ומשמעותי- לומד בעיקר על עצמי. יואל בלום

היהדות טוענת כי אין מצב של חוסר מחשבה טוטאלי ואפילו לשבריר של רגע.יש בכוח האדם שני סוגים של יצרים:טוב ורע-השאלה רק מי מנהיג את האדם,ומהו טוב או רע?-הצד הטוב נובע מחמשת חלקי הנשמה,שחלקם קרוב יותר לגוף החומרי ואף מחייה אותו.הצד הרע נובע מחומריות הגוף(רע=רצון עצמי)ויש לו מן יתרון כי הוא מגיע עם לידת האדם,כאשר הנשמה מתבטאת באדם לפי גילו ומעשיו...ולכן שורש המילה טבע היא מלשון לטבוע,אם אדם לא מתאמץ לעבוד על הצד הנישמתי שלו באופן טבעי הוא טובע בעולם הגשמי.כאשר לאדם יש מחשבה רעה הוא יכול וצריך לדחות אותה ע''י הכנסת מחשבה אחרת,שום דימיון או ריקנות לא יובילו אותו אל האמת,אלא אם ילמד תורה ויקיים מצוות-שזה הקריטריון היחיד לטוב או רע אמיתי ולא מדומה וריגעי.בנוסף טוענת היהדות כי זו מלחמה אין סופית כיוון שככל שאדם מתעלה רוחנית-היצר הרע גדל עימו,בכדי לשמור על עיקרון הבחירה בעולם הזה...ואין מצב של נקודה סופית של הארה או שאר דימיונות-אלא הגברת הרוח על החומר ויחד עם זאת ניסיונות יותר קשים ו/או דקים לפי מעלתו הנוכחית.שום דרך ''רוחנית'' מלבד התורה לא תועיל ליהודי,אלא רק תפתח עוד את האגו הרוחני בלבד.אמנם גם לגוי יש איסור בעיסוק שיקרי-אך אצלו הנזק פחות בהרבה,כמו גם תחושת החיסרון של האמת לאמיתה.

לא נדרש כל רצון במצב ההתעוררות.זאת מהות ההתעוררות. ברגע שהאגו לא נחוץ יותר ישנה ידיעה שהעשייה עוברת דרכנו, שהגוף והמיינד מבצעים את התוכנית האלוהית ולא ''אנחנו''. אין שם כל רצון, אין בחירה חופשית, אין ''עבודה'' כי אין ''מי'' שיעבוד, אין ''מי'' שירצה, הכל נעלם ונשארת הוויה טהורה שמתבוננת בגוף ובמיינד ללא שיפוט, ללא רצון לשנות דבר, ללא צורך לבחור. פשוט להתענג על מה שיש.

אתמול איך שאני נוסע הביתה, ובדיוק מרוקן את המאפרה לכביש – כי זה היה הרצון האמיתי שלי, עקף אותי איזה ערסוואט. ישר התחברתי למהות הפנימית ולמצב האמיתי שלי.
עקפתי אותו מצד שמאל, חתכתי אותו, חסמתי אותו , ואז ניגשתי לו למכונית והכנסתי לו בראש עם מחבט הבייסבול (שקבוע אצלי במושב האחורי – להגנה עצמית כמובן). שילמד שלא עוקפים אנשים שהשקיעו את הזמן והמרץ שלהם בהתחברות לרצון האמיתי.
בשביל להרגע, נכנסתי לבית קפה. היתה שם איזה כוסית, אמרתי לה: ''תביאי לי קפה חזק עם שניים צוקר''. היא הביאה לי
אותה בקפה אבל לא מספיק חזק. אז קיללתי את האים-אים-אימא שלה, עשיתי גרפס כי בדיוק זה התחבר לי לרצון האמיתי שלי, והלכתי בלי לשלם. למה אני לא פרייר של אף אחד, אני יש לי אני פנימי חזק. ורק לו ולרצון האמיתי שלי אני נשמע.
הגעתי הביתה. בדרך הרמתי זבל שעף ברוח וזרקתי אותו לגינה של השכנים. שיחנקו. למה מה? למה מי? למה מה מי מו? זה היה הרצון האמיתי שלי באותו רגע.
איך שאני נכנס הביתה, אשתי התחילה לנדנד לי ולהציק במה נשמע? ואיך היה בעבודה? אמרתי לה : עזבי אותי באמאש'ך מזיבולים מותני אישיות. וגם כי הראש היה תפוש לי במחשבות על ההיא מהקפה, ולא רציתי שיתערבבו לי המחשבות האמיתיות בכאלו מותני תרבות שכופה את עצמה.
למדתי שצריך לרוקן את המחשבות. ואיך שאני מרוקן מחשבות ומגיע לחוף הנכסף של הנו-מיינד ומתחבר לבראשיתיות של הרצון הטהור – גדל והתפתח אצלי החבר האמיתי שלי. המהות הצרופה שלי.
אז במסגרת הוויה-חוויה של לחיות את הרגע, באתי לכופף את הכוניפה בבית.

היא מה זה תפשה עליי עצבים והעיפה אותי ממנה. כי היא לא מפותחת כמוני ואצלה מה ששולט זה הסלילים והקלטות שהכניסה לה החברה ולא הרצון הפנימי שלה. ככה זה, זוגתי שתחייה, כולה השפעות חיצוניות של הפמניסטיות האלו ינעל רבאק עליהן, שמשטיפות לה את המוח ברצונות לא אמיתיים ולא שלה, אומרות לה תלכי על פור-פליי וכאלו מן סיסמאות של
עשייה לא ספונטאנית.

ואני היום כבר הסתכסכתי מספיק עם הבוס
וכל הפריירים בעבודה. לא בראש שלי היה עוד פעם צעקות ואמייאת כאלו. מתוסכל מכל התפיחות של כל מיני רצונות אמיתיים שלא מימשו את ה''אני'' הפנימי והאמיתי הטהור שלהם, יצאתי לרחוב. נמאס לי מהאשליות של האני שמנהלות את חיי. עברתי ליד חנות מחשבים – פרצתי לקחתי אחד. עברתי ליד קונדיטוריה – שברתי להם את החלון ולקחתי לי עוגה מה זה
טעימה חבל על הזמן. לקחתי פלאפל מהדוכן ולא שילמתי, למה שמו לי יותר מידי טחינה מדוללת במים – יענו טחינה בלי מהות פנימית. נסעתי לים, שחיתי קצת והתחברתי לעצמי בלי ההתניות החברתיות המאוסות והמעיקות וזרקתי את הקליפות של הבננות והניילונים של הפלאפל וגם של הסופר בחוף. שפרשתי את המגבת עף לאיזה מעפנה אחת חול לעיניים, היא התחילה ליילל שם. ואני אמרתי לה שיאאללה יאאללה די עם הזהות הבדויה הזו של דמות הקורבן הנצחי. כולה חול בעיניים. ובכלל זו לא היא, זה האגו שלה שמדבר לה מהיללות. אני בחייים שלי ראיתי
כבר דברים גרועים מאלו. היא אמרה לי ''חוליגן'' ואני אמרתי לה שהיא כולה שבוייה בדימויים חברתיים ועבד צייתן לחוקי החברה. שתצא מזה. שתלמד ממני – מחובר לרצון האמיתי כל הזמן ולאורך כל הדרך.

אמתי יקר
נראה לי חבל שאתה יוצר תחושה של מאמץ ושל דרך. זה נותן המון מקום לתקווה ועוד כיוון ל''משחק''. יותר מכך, מי מודע לשקט הזה? האם השקט שאתה מדבר עליו איננו עוד ביטוי? אתה יוצר ''מקום'' שאליו צריך להגיע- השקט, הדממה ויוצר תחושה שיש משהו לא בסדר עם הפטפוט של המינד- וזה כמובן, נותן עוד עבודה....
גמר חתימה טובה

בלעדיו היינו DESOLVING לתוך האוקיינוס של התודעה .

ההזדהות היא מנגנון פרימיטיבי מאד מאד בסיסי והשרדותי .

בדרך אל האדם המקורי דרך ה''מרכזים'' שדברת עליהם .

האני שנותר הוא אני שהקול המדבר דרכו הוא קולו של היקום .
מערכת היחסים בין האני המקורי ליקום או לתודעה , היא שהאני המקורי קיים כחלק בלתי נפרד מהיקום ושהיקום קיים כחלק בלתי נפרד מהאני .

האבחנה שעשית היא מאד מאד קוהרנטית , וזה משמח :)

האני האמיתי גם אינו אישיות , הוא מרקם עדין של זרימת התודעה הקיומית דרך המבנה הדינמי והמשתנה של האני האמיתי . או דרך ה''צורה'' האנרגטית שהאני האמיתי נמצא בה כרגע .

האני האמיתי ריק מאגו , והוא הדבר היחידי שאין שום צורך לתחזק [ כמו האגו למשל ] , כי הוא האני הטבעי שלנו :)

לגבי נשמה לאלו שזכו בו ... האני האמיתי קיים בכל אחד , אין לו צורך להיווצר ,
יש להכיר אותו לחוש אותו להיות רגיש אליו ולאפשר לו להיות , גם בריק , אם אתה הצופה ואינך מת , האני האמיתי חי ונושם כאן , בגוף , הרווח של הנשמה אכן מגיע , לפחות לי , במאמצים כבירים , אבל לאחרים הוא יכול לבוא בהתפרצות ספונטנית של מנוחה ,
בסופו של דבר הוא מגיע ללא כל מאמץ ,
כאשר אנו נפגשים עם העצמי האמיתי שלנו
מתפתחת מודעות לכך שאנו מתמזגים כחלק מהתודעה , שזה ביתנו .

המרכז הרגשי , הלב שלי , שלנו , מתרחב ,
והוא מכיל הכל ומתרחב לגודלו של היקום

תודה לך על התזכורת
אולי אחזור לטבול שם שוב יום אחד , מי יודע

באהבה רבה,
מיטרה

להפוך את האגו לשטן המודרני וליצור תהליך חדש של אגו - זה המדכא את האגו השטני ע''י הכרה בעצמי האמיתי, ביעוד האלוהי שאינו אגו שטני

אתה פשוט קורא מחשבות...
זה לא קל ליסום!!! עם כל הכבוד אנחנו חיים בין האנשים ולא באי בודד,לשקט הזה צריך זמן ותרגול ,ואיך חיים היום יום? איך מתיחסים לאנשים שמוצאים אותך מדעתך ,כשאין זמן להתכנסות פנימית צריך להגיב אי אפשר לא לעשות כלום כי צריך לעבוד!!! יש לך טיפ עבורי?תודה

כי הכי טוב זה הכי יקר.

מה זה השטויות האלו ?
ללא נשמה אין חיים.

מה אמיתי בו? ועל פי מה הוא נבנה?