אני אישית מעריך שקט ודממה יותר מכל בני האדם שאני מכיר, אך להגיע למצב פסיכוטי של להאשים את הצילוזציה בחתרנות זה כבר מגוחך.צילויזציה היא מושג, ה-ל-ו אי אפשר להאשים מושגים ב''פשעים''. התאוריה שלי היא שהמהירות והאינטנסיביות שהחיים מתנהלים בעידן המודרני יוצר לחצים עצומים על בני האדם ,שככל הנראה הרבה מהם לא מסוגלים להתמודד עם עומסים ולחצים אלו וישנה קריסת מערכות שהתוצאה שלה היא להרגיש נרדף על ידי מושג או להתעלל בילדים שלך או לרצוח אנשים תמימים וכולי וכולי

לשתיקה תפקיד חשוב מאוד בהתבוננות.
לעיתים היא בעלת ערך גם כאמצעי תקשורת.
יחד עם זאת ביחסים בינאישיים יש מצבים שבהם המעבר לשתיקה מתבוננת או להתבוננות שותקת מצריך הסבר;בבסיס המעבר עשויים להיות פרטי פרטים שאם איננו יודעים אותם, אנו עלולים לפרש את השתיקה ככפסיביות אגרסיבית.

מאמר ארוך ומסורבל בשבחה של השתיקה.

מעניין שכל כך הרבה מילים נדרשות בשביל להביע רעיון שמסתכם ב-
''עדיף שתקדישו קצת יותר זמן להתבוננות בשמיים וקצת פחות זמן לזיוני מוח''.

לא הכרתי עד היום את ג'ון זרזאן, ועל כך תודה. ממש יפה לראות סקירה של גישת הפילוסופיה המערבית לדורותיה לשאלת השתיקה או הדממה, אבל מדהים שפילוסוף בן זמננו מסוגל להתעלם מתרומתה וגישתה של הרוח המזרחית לשתיקה ולדממה - הרי כל מאמציה להביא את האדם לכיוון ההבנה הטרום-שפתית, ולשם כך נבנו תיאוריות ותורות, וחשוב מכך - שיטות מעשיות להבנה ותרגול. כמובן שאם כאן ישנו רק קטע ובמקום אחר הוא מתייחס לכך - התנצלותי נתונה מראש.
וראה גם:
http://www.efipaz.com/WATTS/index.html