שאין לנו שליטה על התודעה.
בכל מקרה , אני חושב שהמינוח ''שליטה'' פחות רלוונטי בהקשר זה. אולי המונח ''הזדהות יותר רלוונטי.
יותר מכך , אני די משוכנע (מההתנסויות היומיומיות שלי) שאנחנו בתכלית לא מעוניינים בשליטה על התודעה.
נשמע מוזר נכון?
אבל זה בדיוק איך שזה מרגיש לי.
כאילו השליטה על הפעולה , על התפיסה ובההקשר הרחב יותר , על ההכרה , יפיגו את המימד של הקסם של הבלתי נשלט שאנחנו כל כך תלויים בו.
לדעתי זה הרבה יותר רחב מכך.
זה קשור לצורך שלנו להזדהות עם משהו רחב יותר , כדי שההשלכות של הפעולות שלנו יפתיעו אותנו , ירגשו אותנו , ובעיקר , יהיו בלתי צפויות.
תחשבו על זה , אם הייתם שולטים על הביטוי שלכם , אל הדימוי , על הפעולה (קארמה) וההקשר , יש בכך מימד של פחד מהמקום הצפוי לא? כאילו הייתם צפים בתוך ההקשר היחידי שאתם מבינים. כמו כלא מזהב.
למעשה , זה בדיוק מה שזה , רק שזה אולי , אחד הדימויים המפחידים ביותר שאנחנו מסוגלים להעלות על הכרתנו. זו הסיבה לדואליות של התודעה עצמה.
צד אחד יוצר , צד שני מושפע , צד אחד אובייקטיבי , צד שני סובייקטיבי , צד אחד צופה ממרחק , צד שני מזוהה.
זה המשחק הזה בין ההפכים הללו שיוצר את הרנדומליות שאנחנו כל כך מקדשים , זו שאנחנו חושבים שמקשרת אותנו להקשר הרחב יותר - כמו ההשלכות של הפעולות שלנו , של החשיבה שלנו , המשמעות שלנו כאינדיוידואליים (אגו) והביטוי הבלתי תלוי שלנו (איך שאנחנו משתמעים החוצה).
תחשבו על זה.
לו הייתה לכם אפשרות לשלוט בכל היבט של המציאות שלכם , האם הייתם רוצים בכך?