אם הכל אחד, אז מה מונע מאיתנו להתרפק דווקא על נקודה אחת באחדות הזאת? הרי בכל החלקים שלה בחיים לא נוכל לגעת. אז למה לא לגעת במה שזמין ולמה להתחשב באי אלו הגבלות מוסריות?
ועוד שאלה שמשום מה כולם מתנהגים כאילו כבר ענו עליה: מאין לנו מלכתחילה בכלל שהכל אחד? זה נשמע מעניין ומדברים על זה הרבה, אבל זה מבוסס?

כל הכבוד על יכולת הכתיבה בצורה ברורה ולא מתנשאת או מבבלתת למרות שהנושא אינו קל בכלל. תודה לך

קשה לי עם המשפט שלך:''כי ''הכל אלוקים פרושו שהכל קדוש במדה שווה,הכל טוב במדה שווה הכל יפה במדה שווה,הכל אמת במדה שווה והמשמעות
שהכל חסר משמעות במדה שווה.ו''הכל אלוקים'' אינו לוגיולא מעשי.
התאור הנכון הוא ש:''כבודו מלא עולם''
לפרש זאת כ''הכל אלוקים'' אינו מדויק, ומכן ששרשרת ההקשים שלך שלעיל אינה רלוונטית, ותופסת ילדותית משהו את התמונה.
''אין עוד מלבדו''...

הכתבה מצוינת!
יש לי הרגשה שאתה כותב ומביע דעה ללא סימוכין לוגים או ציטטות מדויקות, דבר שמביא להרבה ''דעות'' שלא בהכרח כוללות את כל הידע העצום התאולוגי שעליו אתה מנסה להתפרס. זה מעניין מאד, אך לא בהכרח ''נכון''
אשמח אם להבא (בשבילי?) צמצם את הקביעות לנושאים המדוברים בלבד ואשמח אם תרשום במקום בולט שאלו דעות ע''ס ידע אישי בלבד...
ככות = Suchness
תודה מראש.

אלהים, אהבה וניצול מיני - וואו! חשבתי שהענין הוא להשתחרר מסטיגמות ע''י התבוננות פנימית והקרנה כלפי חוץ מתוך איחוד שבין סובייקט לאובייקט. באותה סיטואציה אתה מוותר על אלוהים וניצול מיני או אחר לא נימצא בעולם שלך.

מעניין ואפילו ניתן להבנה בלתי נתפסת הקוראת לזרימה בכל תפיסת מציאות באשר היא למעברים ממציאות למציאות מחוץ למציאות וראוי בתוכה הואיל ואין קיום מחוץ למציאות אך יש אין סוף מציאות

מעניין ואפילו ניתן להבנה בלתי נתפסת הקוראת לזרימה בכל תפיסת מציאות באשר היא למעברים ממציאות למציאות מחוץ למציאות וראוי בתוכה הואיל ואין קיום מחוץ למציאות אך יש אין סוף מציאות

על, קיימים או שהם קיימים רק אצלי במיינד.
נניח שאני רואה אשה נאה האם יש לי אליה ATTACHMENT, כמובן שלא, אני יכול לראות להסתכל ולהתפעל וכשהיא נעלמת מעבר לפינה הפסקתי לחשוב עליה היא לא קיימת בתודעתי יותר, היא לא קיימת בעולמי. לעומת זאת, בוא נחשוב על החברה שלי (אין לי אבל נניח). אליה הקשר קיים גם כשאני לא רואה אותה גם כשהיא יכולה להיות בטיול בחו''ל או במיטה אם מישהו אחר. כלומר הקשר אליה והימצואותה בעולמי תלוי בי לחלוטין. אני יכול להתמלא רגשות ומחשבות ממינים שונים על אודות חברתי בין שהיא אתי ובין שהיא בעבודה מפלטרטטת עם הבוס. מרכזיותה והשפעתה עלי ועל חיי הם כתוצאה מהמחשבות שאני מכיל או מרשה למיינד שלי לעסוק. העולם שלי ושלה למעשה כולו או לנוחיות כמה קוראים, ברובו מוכל רק אצלי במיינד. נניח שאני והיא נפרדים ויש לי חברה חדשה, הקודמת נעלמת לחלוטין מעולמי, ושוב עולמי עם חברתי החדשה קיים רק במיינד שלי. כך שלדבר על מציאות כמו שיש משהוא שקיים מחוץ למיינד שלי זה לא מדוייק. כנ''ל לגבי אותו אחד אותו אלוהים אותו ברהמן אטמן, הריקות, הם לא קיימים בשום מקום מלבד בפוטנצייה של המיינד שלי. אין שתי מציאות, יש רק מציאות אחת ויש את המיינד המסוגל או לא לתפוס אותם.

טוב כדי לא להאריך, אסכם במשפט קצר שקראתי.

אשה - הבעל רואה בה אוביקט לשעשוע מיני הבת רואה בה אם תומכת ומשען ועזרה, אמה רואה בה שהיא אוהבת ודואגת, והנמר את ארוחת הערב שלו.
בתאבון...

היי תומר, אתה כותב:
''הניסיון להישאר אלוהי, אחד, מוחלט, הוא למעשה לא יותר מאשר סממן של עצירות רוחנית. ועצירות זה דבר מעיק...''

מה שאתה מתאר הוא נכון אבל לא משום שהאלוהי הוא משעמם, אלא משום שכאשר ה''אני'' מנסה לקחת עליו בעלות וחוזר למרכז התמונה, נוצרת ''עצירות רוחנית מעיקה'' כי האלוהי הופך להיות משני.כעת כאשר מתגלה הניגוד העצום בין המצב האגואיסטי ל''מצב האלוהי'', האגו נלחם על חייו ומגן על עצמו בכל דרך אפשרית, גם ע''י הטענה ש''הכל אחד'', ושגם לאגו יש מקום. זה מקום בהחלט לא נעים להיות בו,
הרבה מחפשים רוחניים חווים זאת, במיוחד כאלה עם שכל חריף ואינטלקטואלי.

הקריאה מבהירה שלפחות ברובד המחשבתי אתה מכיל אמיתות נסתרות. אני מאחל לך ומקווה בשבילך שאמיתות אלו קיימות אצלך גם בשאר הרבדים.
תודה רבה על המילים הנכונות ששוב מזכירות את מה שתמיד ידענו.

יש שני צדדים למטבע, והם תמיד הולכים ביחד, יד ביד. צד אחד זו הריקות, ההעדר הקיום העצמי... במובן הזה אפשר לומר שהריקות של כל הדברים והתופעות היא אחת, היא אותו הדבר, הריקות שלי ושלך ושל כלב ושל עץ ושל סמסרה ונירוונה היא אותה הריקות. *** אבל *** (ויכול מאד להיות שפה זה הלך לאיבוד בחלק מהמסורות) וזה אבל מאד חשוב, אבל, זה לא אומר שסמסרה שווה לנירוונה, אחד מלא סבל ואחד הוא רק אושר. וזה בגלל הצד השני של המטבע, הקארמה. מצד אחד ריקות , העדר קיום עצמי מצד שני קיים, ממשי ומתפקד, כהשלכה מנטלית, קארמה שמבשילה.
הצורה היא ריקה, הריקות היא צורה, הריקות אינה נפרדת מן הצורה ואף הצורה אינה נפרדת מן הריקות.
הדברים ריקים מקיום עצמי אבל זה לא אומר שהם לא קיימים ומתפקדים. אפשר לומר שמזל גדול שהדברים ריקים כי רק ככה אפשר להגיע להארה, בגלל שהדברים ריקים, אני יכול להתחיל ליצור את הקארמה שתכפה עליי בעתיד להשליך עולם של אושר ועונג.
שבת שלום

ואמרו נשאל את זרנסתם כי המה הבכיר בינהם ואמר להם ומה כי רציתם ומה שאלתכם ממני כי עסוק אנוכי במידטצייה ואין בי הרצון להפסיקה, כי הגעותי רחוק עד למאד וחפץ אני לשוב שמה ואמרו לו היכה זה כל הארץ כבודו ואין בלעדו והוא גם אחד, כי רואים וחשים אנו ברבים והרבה אנשים ונשים וחיות וחפצים ומקומות והמה רבים ומושכים עד למאד ללכת שמה ולבוא אצלה והזיווג מושכנו עד מאד וראינו כי בשניים התענוג כי רב ופעמים טריסם עוצמתו ותענוגו רבים ואין אנו רואים את האחד כי אם את הרבים.

ואמר במשל הענה ומהר וקצר, ושמעון הלך מזרחה כי רצונו לראות את הנסתר ועייף וזה אחרי שתי ימים ולילה אחד ונשכב ושם ראשו על תרמילו ונרדם כי עייף היה וחלם, ובחלומו מלך אדיר הוא ושרים ויועצים ומפקדי צבא באים אליו וסרים לפקודתו והוא ביד רמה פוקד ומצווה וכולם סרים ומבצעים את דברו מייד והוא שופט ופוקד וישן וקם וחי בארמונו המפואר וכל עדת יועציו הרבים ובאו אליו מקורבי ואנשי פרסום ושווק ותקשורת שמאלנית כי מעידן דינה תקשורת עוברת משמאלי לשמאלי ואין ימני אוחד בה אפילו איטר מאומן הוא...ואמרו לו נאמר ורצוי לך לשאת אישה ויפה היה מייד בעניו והוציא הוראה ובאו כל הבנות היפות והבתוליות במראה ודרש שאין הכרח במעש כי היכה ימצא בתולה אמתית בתקופה מתירנית זו של מכנס הנמוך לחלציים ולחולצה צמודה המה מאד לשד, ובאו רבות ויפות ולובשות המעט שבמעט למען הראות יחודם וכישרונם וחוכמתם והיתה אחת שרה שיפתה בעיניו ומבטה מבטיח ומסתורי ותמים וגופה יפה עד למאד בעיניו וחולצתה דקה וממראה את תוכה ויפה בעניו פעמיים ורצה לבוא בתוכה ולקחה לאישה, ובנה לה חדרים ושם לה משרתים רבים וגברים רבים וסריסים המה ואמרה לו וכי לא תבטח בי ואהבה מאד ואת משחקה בלילה איתו ונעתר לה והרשה גם לא סריסים בין שומריה ומצאה יפים וחטובים שבאו מברטיני כי שלחתם לאחר שחפצה באחר, ובנה מעבר סודי ביותר לבוא לחדרה בלי ידעתה ולהתבונן ולדעת והיא הבטיחה לו כי אימונים רק לו כי מספקה עד למאד ונאנקת מעוצת בואו בתוכה. ובא בלילה לבחון וראה שניים עימה במיטתה והיא מחזיקה ומשחקת בהם ושלשתם נאנקים ונאנחים והוא ליבו כי כואב ברח לחדרו כברק ולא יכל לדונה למיתה כי אהבה עד למאד וגם ילדים הביאה לו, והלך בלילה הבא לבדקה שוב ושמע שיחתה עם השר הראשי איש סודו ואמונו כאב ראה אותו ששנהם ערומים ודנים בילדיו כילדהם והבין שרמו רומה והלך לחדרו ובכה ובכה כי גם באימון הגו'דו נפל וליבו מר וילדיו האהבים אינם ילדיו ושרה שאוהב עד למאד בוגדת בו וליבו מר עליו ושום מדלייה לא תשמחו וחשב לקפוץ מהצוק והתעורר והנה אשתו רבקה ממול קוראת לו שמעון שמעון לחפשך יצאתי כי אהבתיך והנה ראובן ויצחק בניך שחזרו מהרכבת לחיפה שנפגשה בחדרה שיצאה שעה אחריה ושמח ולא ידע ליבו ואז נזכר בבגידת שרה אשתו ובילדיו שלא שלו המה ולא ידע החלום אז הוא עכשיו האם לבכות או לצחק ונשא פניו השמימה ואמר שלום עם סורייה כי נאמין.

זוהי דרך מהרבה שבילים מאף מקום לשום דבר(ניהיליסם)....ברוסיה האליטית ,ניהיליסט הוא אחד אשר כופר בקיום כל דבר חוץ מטלסטויי 2) בעל הפונדק היה אמור לשאול :מדוע הרגליים פונות לבית האלוהים ?
הוא הזמין תשובה לא הולמת .סבי נוהג לספר שאלוהים הינו מעגל והמרכז באף מקום וההיקף בכל מקום
3) על אודות ZEN : עד כמה שהכרתי זאת על בשרי ,זוהי התרחשות של מזוג זהב ןצואה ,כל עוד לא הבנת כלום זה זהב ! אחרי שהבנת הכל זה צואה

כל כך יפה הסברת את הנושא! ממש פדגוגי.ממש בנית יפה יפה, נאה נאה, בהיר מאוד כך שכל ילד יכול להבין את הדבר הכל כך פשוט ויסודישבלעדיו הכל בלבלה. ישר כוח תומר. הייתי רוצה להכיר לך את הבת שלי...

שלום,
לפי ידיעתי יש בבודהיזם ארבע אסכולות, כך שהצגה של עמדה כבודהיסטית סביר שתחטא לחלק מהן. בפרט, דרך האמצע מסבירה שהכל אחד בזה שהכל ריק מטבע עצמי, כלומר הכל הוא השלכה שלנו, שנקבעת לפי הקרמה, ולכן מוסריות כל כך חשובה למי שרוצה לא לסבול. וזאת גם הכוונה שהכול הוא אשליה - נראה כקיים מצד עצמו, אבל באמת השלכה.
כל טוב.

נראה תומר שאתה יותר עסוק בתפיסות הרוחניות שלך או של אחרים.אם זה אולי מתוך פחד או חוסר חוכמה.אין לרוחניות שום קשר אם התפיסות שלך על רעיונות שלך או אחרים על האמת.זה נראה שאתה יותר עסוק בתרגול פוזה של חוקר רוחני (אחלה עם זה מה שאתה רוצה!).אבל רוחניות אמיתית פשוט חופשיה גם מזה.לאדם רוחני אמיתי אין צורך להגדיר את האמת הוא פשוט חי אותה.איך אפשר לדעת?...
רוחניות אמיתית תשחרר אותך מהקופסא .אחרת פשוט תשאיר אותך בקופסא של האגו (לפעמים קופסא של זהב!).תהנה אם אתה לא משקר לעצמך
לגבי האמת.( או ההפך)...תפיסות על האמת לא יובילו לאמת וגם לא יוכלו להבין אותה או לנתח אותה!.פשוט בזבוז זמן!.האמת יותר נפלאה פשוטה וזמינה ובלתי מוגבלת רק לניסוחים ''רוחניים''!.

אבל אחלא חומר! - אחת מהכתבות הטובות שלך תומר!
יום טוב

באמת יפה מאוד!

הריי בסופו של דבר איננו יודעים דבר.
וכל מסקנה, עמדה או נקודת מבט כלפיי המציאות תהיה קוטבית וקיצונית, ורק העדר הידיעה הינו המציאות מתוכה אנו מביטים.
והריי אנחנו כל הזמן רוצים לברוח מחוסר הידיעה שלנו, מן ההעדר שלנו עצמנו, אל הזדהות זו או אחרת עם עמדה או נקודת מבט זו או אחרת, כדיי להמשיך ולנסות ליצור זהות דמיונית זו או אחרת...רק כדיי לא לפגוש את האמת, את ההעדר של עצמנו, רק כדיי לא למות כדמיון בתוך המציאות שהיא השלמות.
ואף עמדה לא תגיד את זה...ולא נדע לעולם..ובהעדר ידיעה נעדר גם זה הרוצה לדעת.

ויחשוב מנטלית על ברהמן. כלוצר המציאות האמתית בשבילו היא רק מחשבה או דימיון.

כאשר רמת התודעה מתעלה, המציאות האמתית מתחילה להחוות ואינה בגדר מנפולוצייה או הרהורים מנטליים או התפתלויות מחשבה.

כאשר אדם מתנהג לא לםי הכללים שנקבעו על ידי מורים שהתנסים באמת, אין סיכוי שרמת תודעתו תתפתח, ולגביו האמת תשאר תמיד מניפולצייה מחשבתית. שישמע עליה רק בעיתונים או בספרים אולם לעולם לא יחווה אותה.