תודה על כל מילה שכתבת

אנחנחו זומבים מרוב כאב של שנים ודורות של הדחקה.

אני לא מכיר את כתבי וילסון הנ''ל, אבל לא מפתיע שאדם שמשתייך לז'אנר הגורואים הפסאודו-אינטלקטואליים נוסח טרנס מקקנה, רובין שארמה, וקן ווילבר יוצא במתקפה ''אנטי-ממסדית'', כנגד האוטוריטה החינוכית בעלת הסמכות. האנשים האלו מתפרנסים מכתיבה לקהל הרחב על נושאים שאם הם היו צריכים להיבחן עליהם, הם היו נכשלים. תמיד קל לצייר את אלו שביקורתיים כלפיך מתוך ידע כחננות מאובנים חסרי דמיון ואת הבליל הפסאודו-קוואנטי-אלק-פילוסופי שלך כגאוניות.

סליחה על זה שאני קצת חוזר על תגובות קודמות אבל בכל מקרה;

מצד אחד אני מסכים שאינדיבידואליות זה דבר חשוב, אבל מצד שני גם ככה הקונפרמיזם.

בזמן שהאינדיבידואליות באה להציל אותנו מכפייה ולתת לנו חופש לחיות הקונפרמיזם בא להציל אותנו מחופש לחיות.

תחשוב על זה - מקום שבו כולם עושים את אותו דבר בדיוק כמו שאמרו להם ולא חושבים כלום בעצמם הוא דבר איום כמו שכל אחד שניצל מג'ונסטאון [לדוגמה] יכול להעיד.
אבל באותו זמן מקום שבו אנשים יכולים לעשות כל מה שהם רוצים הוא דבר איום, כמו שכל אחד שניצל מג'ונסטאון יכול להעיד.

סליחה על החפירה ועל כל הדומאות אבל בכל מקרה:

בזמן שיש אנשים כמו פו, לאבקראפט או קינג שמנסים להבין את הטבע האנושי ואיך כל אחד יגיב אם... יש גם אנשים כמו אנטון לה ויי שעושים את אותו דבר בצורה איומה.

ומעבר לזה, זה עוד הגנה שהקונפרמיזם מספק - אין וויכוח על זה שפו או לאבקראפט (הייתי מוסיף קינג אבל פה דווקא יש וויכוח..) הביאו תרומה גדולה לאנושות, אבל תראה איך הם גמרו בגללה ובגלל כל השאלות שהם שאלו. לפעמים אנשים סקרנים חיבים הגנה מעצמם ומכל השלאות שהם צריכים, משהו שיעסיק אותם מלשאול את השאלות ולהתחבט בהן עד שהם ישתגעו. כשבן אדם שוכב לבד בלילה ושומע משהו שהוא לא בטוח אם אלו חיפושיות מוות או שעון לפעים עדיף שהוא יחשוב שזה שעון גם אם אלו חיפושיות מוות.

אין וויכוח לגבי זה שהשגעון הוא מרום התבונה (כמו שהגדיר פו) אבל מתוך ארבעה תנאים גדולים שנכנסו לפרדס רק רבי עקיבא יצא בסדר, השאלה האם הפירות שהוא הביא משם שווים את הנפשות של שלושת האחרים זאת כבר שאלה גדולה מדי לבן אדם אנושי.

ובשורה התחתונה אחרי כל החפירה הגדולה הזאתי - כן, שני צדדים הם דבר חשוב, אבל העולם הוא לא שחור הלבן ובן אדם צריך ללמוד להיות בצד האפור של האינדיבידואליסט שיודע מתי הצדדים הרעים של האינדיבידואליזם מתחילים ומתי הצדדים הטובים של הקונפרמיזם נגמרים.

אכן מערכות החינוך והסביבה בד''כ מדכאות יצירתיות וחשיבה שונה. ישנן דרכים אחרות.

ומה אתה אומר על זה שחצי מהאנשים יותר חכמים מהאדם הממוצע?
שימוש חלש ב''טיעון'' לא מוצלח.

לצערי, רוברט אנטון ווילסון איננו בין המבריקים ביננו, ולמרות שמה שהוא אומר נכון, בסופו של דבר, הצורה בה הוא טוען ומציג את דבריו גורמים לזילות הנושא, וה''תיאוריות'' שפורחות אצלו חדשות לבקרים, כמו גם מספר הספרים שהוא מייצר, מטביעים את המסר הפשוט והנכון שהחברה גורמת לנו לעיוורון ומלבישה על עינינו פילולה שמבתירה את המציאות, וכך גורמת לסבל מיותר (כשכל סבל הוא אי-התאמה בין מה שאנחנו ''רואים'' או חושבים שצריך להיות ובין המציאות כפי שהיא, ולכן הוא בהגדרה מיותר. )

לאמר שכולם בעלי יכולות מנטליות שוות זה כמו להגיד שכולם שוים ביכולות גופניות.זה כמובן קישקוש בלבוש. אנחנו נולדים עם מטען גנטי נתון והמכסימום שניתן זה לא לחבל בו.באשר להוראה כמו בכל מקצוע יש בו התפלגות נורמלית ולכן חלק מהמורים נפלאים ומפתחים בתלמידיהם סקרנות, חשיבה ובעיקר חוש ביקורת מפותח. שאר המורים מוצלחים פחות במידה זו או אחרת.אם החברה תחליט שכדאי לה לשלם למורים משכורת של כדורגלן, דוגמגישה, או זנב סלבריטאי אחר נראה אחרת.

אני חושב שהבנתי את רוב מה שכתבת ויש לי השגה.
נראה לי שהמאמר לא מדבר על יצירתיות או על פתרון מיטבי לבעיה. אתה כותב על אפשרויות לפתרון ויוצא עם מסקנה שכל פתרון הוא פתרון זמני ובוודאי יהיו טובים ממנו. מקובל.
אבל הכותב מדבר על חינוך ועל חינוך במובן העמוק של המילה, לא במובן שמתפרש במערכת החינוך שלנו.
כאשד אנחנו מנסים ללמד איש או אישה להפעיל מערכת מסובכת ניתן ללמד אותם באחת משתי דרכים. בעוונותי התמחיתי בתאוריות של למידה. הדרך הראשונה היא לפרק את המשימה המסובכת למשימות משנה קטנות ויותר פשוטות. האדם לומד את משימות המשנה ואחרי שהוא מגיע למיומנות במשימות אנו מצרפים לו את המשימות ולאט לאט בונים את המשימה המסובכת. אחרי שהוא מכיר את המשימות הפשוטות הוא מתמודד בהצלחה עם המשימה המסובכת. הבעיה של השיטה הזו היא שצריך לפרק את המשימה המורכבת וגם לצפות עם אילו משימות יהיה הילד צריך להתמודד בהתבגרו.
השיטה השניה ללמד מישהו להפעיל משימה מסובכת ומורכבת היא לתת לו להתמודד עם כל המורכבות. לא לפרק, לא לעדן אלא לתת לאדם להתמודד בידיעה ברורה שבשלבים הראשונים זה יהיה מסובך וקשה. אבל עם הזמן האדם לומד (כנראה יותר לאט בשלב ראשון) ואחר כך הוא לומד להמציא את אסטרטגיות ההתמודדות בעצמו.
האלגורייה ברורה אני מקווה. הילד לומד איך להתמודד עם החיים. אפשר ללמד אותו להתמודד באסטרטגיה הקיימת. אותה המציאו מורים. שאפילו יהיהו המוכשרים ביותר (והם לא) עדיין הם מתקשים לחז\\ות את העתיד המשתנה. ואפשר ללמד אותם ליצור. להמציא לעצמם את האסטרטגייה המתאימה להם.
אישית אני חושב שהשניה טובה יותר.
המאמר אמנם דמגוגי ומשתמש בביטויים שהנייר או המסך עייפו ויגעו מהם. הייתי מעדיף דיון ברמה של התגובה שלך - שהוא גם יותר אינטיליגנטי וגם פחות מתלהם.
אתה מוזמן לכתוב
allon.k@gmail,com

אך מושפעת מגורמים נוספים דלא צויינו
למעט זאת הקומוניזם המנטלי ש 13 מדבר עלין דווקא יהיה עולם טוב יותר

החברה מעצבת אותנו לפי הצרכים הבסיסיים שלה. נכון שצריך אנשים שחושבים אחרת ואנחנו תמיד שמחים לחגוג את האינדיבידואליות שלהם. כולנו אוהבים לראות תכניות בהם אנשי מחשבים פורצי חזון עזבו את הרוורד ושינו את העולם אבל האמת היא שעל כל גאון כזה צריך אלפי כבשים צייתניות.
כשאלכסנדר גרהם בל המציא את הטלפון היה צריך מפעל שלם של אנשים שיבצעו בדיוק מה שהסרטוט שלו אומר. ראה ערך: הכנס כבל A לחריר C.

במפעל של פורד עמלו ענשים עשרות שנים בעודם מבצעים פעולה בסיסית אחת לאורך משמרות של 12 שעות!

אם כל אחד מהם היה אומר: למה אני צריך לעשות את מה שאומרים לי אז כנראה שלא היולנו לא רכבים, לא טלפון אלא הרבה מאד אוספים אומנות פוסט מודרניסטית.

נכון שמערכת החינוך הורידה כמה נקודות מהאי קיו של כל אחד, ומרמת האופק אליו היה מסוגל להגיע בגלל מגבלותיה ומוגבלותיה, אבל לצאת בהנחה שכולם גאונים, זו אמירה מטומטמת ושיקרית לא פחות.

יש מקומות בעולם, בעיקר העולם השלישי, שבהם ילדים לא לומדים בבית ספר וגם להורים אין הרבה זמן אליהם. האם הם מתקדמים יותר? יצירתיים יותר? משכילים? מצליחים?

בדיוק כמו כשהם מבוגרים, גם בקרב התינוקות יש מוכשרים יותר ויש פחות.
מאוד דמגוגי מהכותב לכתוב שכולם גאונים בפוטנציה, כי רוב העולם שאיננו גאון כלל ושקורא את כתביו לעולם לא יכחיש שבאופן תיאורטי הוא היה גאון בפוטנציה.
ועל הכותב כבר נאמר ''איסתרא בלגינא קיש קיש קריא''

אני ממעט לטקבק אבל הכותב הצליח להוציא אותי משלוותי. הכי קל לזלזל, לפסול, ולהכניס לקטגוריה מעט אנשים חכמים ומוכשרים ולפסול את כל השאר. אדרבה, אל תכתוב מאמרים תעשה מעשים תוכיח כמחנך בתיכון בלוד למשל, איך אפשר ליצור ילדים אחרים ''חכמים''כפי שאתה רוצה ואז אבוא בחפץ להקשיב לך עד אז שחרר אותנו ממאמריך חסרי התועלת ורבי הזלזול.

אם יש היום משהו שמנסה לעצב את דעת הקהל בכפיה ולמנוע כל חשיבה זה התקשורת!

You must be jokking...
Bill Gates copied and still copies anything under the sun!

שהכותב מתייחס לבעייה עמוקה אפילו עוד יותר ויש שיגידו אפילו , ''בעיה רוחנית''.

שאלה:
אם יש לך פתרון מוצלח לבעיה מסויימת שמטרידה את החברה , אולם ייתכן שישנו פתרון אף טוב ממנו , שניתן להגיע אליו רק עם זונחים את הראשון.
מהי האסטרטגיה הטובה ביותר כדי לפתור את הבעיה לטווח הארוך (וגם לטווח הקצר)?

תחשבו על זה גם מנקודת המבט של כל אלה שמשתמשים בפתרון הישן וכעת צריכים ''ללמוד'' להשתמש בפתרון החדש - סוג של בעיה חדשה משל עצמה.

לדעתי יש לבעיה הזו , שאני חושב שהיא סוג של פארדוקס שני פתרונות מקובלים (ושוב , לאו דווקא נכונים שניהם).

הפתרון הראשון , שהוא גם הפתרון של היבטים מסויימים של הדת אומר , שהדבקות בפתרון הראשון , ודבקות באופן עקרוני היא הצעד הנכון ולו מהטעם שהוא ''ידוע'' בתור הפתרון הנכון לבעיה - בדרך זו ניתן לפחות למנוע מכל אלו אשר עדיין מתקשים בבעיה להמשיך לסבול ולו על ידי ''חינוך'' - כלומר פשוט יידועם על התשובה הישנה והטובה.
כך לא רק שניתן להשיג פתרון (לפחות מסויים) לחלק מן הבעיות , אלא גם אחדות בידיעה שהידיעה עצמה משותפת והפתרונות אחידים וחוזרים על עצמם - סוג של ייקום פרדרמניסטי שבו הכל ידוע , הכל כתוב וכן הלאה.

אבל הבעיה האינטרגלית (ולא במובן הקן ווילברי) של הרעיון הזה היא שהוא מדכא כל אפשרות של חשיבה כי הפתרון הקיים הוא לאו דווקא הפתרון הטוב ביותר האפשרי - יותר מכך , במערכת ייחוס כזו , חשיבה כזו תיחשב ככפירה בעיקר וכפירה ככלל וכראיה רוב המדענים , אמנים וכו' החדשנים בתחומם אכן נחשבו בתחילה ככופרים.

הפתרון השני לבעיה הוא ההנחה שאנחנו מוגבלים לדרך ההבנה שלנו , כלומר שכל רעיון , כל פתרון לכל בעיה וככלל , ההכרה וההבנה עצמה הן ייצור זמני שהיה תלוי עד כה במגבלותינו אנו אולם מטבעו נתון לשינויים.

למעשה השינויים , שהם מילת המפתח כאן יכולים להתבסס רק על ''פתרונות גרועים למחצה'' ולפיכך למעשה לעולם לא תהיה ''תשובה נכונה'' לשום דבר , אלא רק תשובה יחסית , בהתאם לפתרון הגרוע הנוכחי והשדרוג שלו.

עולם כזה , שבו למעשה אין שום וודאות והקיום עצמו מקביל לפרשנות הקיום מציע מחד את האפשרות לשינוי ואבולוציה מתמידה אבל אינו מאפשר כל אפשרות של השוואה לינארית ביניהן - כלומר , אין טוב ורע , נכון ולא נכון וכו'.

אגב , הרישים הקדמונים קראו לפתרון הראשון בראמה וחשבו שהוא מייצג את הדרך בה אנחנו תופסים את העבר ולפתרון השני קראו שיווה וחשבו שהוא מייצג את איך שאנחנו תופסים את העתיד.

למעשה , ולסיכום , דרך ההסתכלות הזאת מייצגת את התפיסה שלנו את הזמן עצמו ולפיכך תהליכים והמיקום שלנו בין שתי התפיסות הללו מייצג את הדואליות של עצם התפיסה שלנו.

אני כאיש דתי ומאמין בקדוש ברוך-הוא חושב שכל מילה שלו חקוקה בסלע ונכונה להחרידאני כאיש מאמין שואל שאלות בתקוה לקבל תשובה אך התשובה תהיה תמיד מה שידעתי ולא מה שרציתי לשמוע כי לאמת יש תמיד יותר מתשובה אחת והאמת שלו היא לא האמת שלי כי האמת קשורה להבנה ולבינה שנתנה לכל אדם, ובקשר לטעות שלו שהבנתי שאי אפשר לשנות המציאות הזאת.

החברה והחוקיים קיימים בשביל להגן על הכלל מעצמם, מהטבע ומאחרים (לא כולם חסים על החי).
השיטה לוקחת בחשבון שלרוב תימחק התודעה - אבל המעט שיבלטו יקדמו את החברה כולה.האחרים זוכים לביטחון בתמורה לאי שאלה - מזכיר לך עקרונות שלך דת ??

התבוננות עצמית ומחאה חברתית וביקורות נוחות בעולם המערבי שמוגן בצבא . תנסה לעשות מדיטציה בגבעות הטרה בורה...

היא הבורות שלו וחוסר הרצון מצידו לשבור את הבורות הזו בתואנה שכל חומר שיקרא או יאגור יהיה חיקוי וחוסר מחשבה. כך באה למשל הטענה הכוללנית מאוד על כל הדתות גם היהדות בתוכה, שבה הדבר האחרון הוא ''דעה אחת בלבד''.
כמות המחלוקות, ה''שיטות'' והעניינים הלא-פתורים, שבנויים כולם על דרכי היסק והגיון אישי של יוצריהם,היא עצומה.

היא הבורות שלו וחוסר הרצון מצידו לשבור את הבורות הזו בתואנה שכל חומר שיקרא או יאגור יהיה חיקוי וחוסר מחשבה. כך באה למשל הטענה הכוללנית מאוד על כל הדתות גם היהדות בתוכה, שבה הדבר האחרון הוא ''דעה אחת בלבד''.
כמות המחלוקות, ה''שיטות'' והעניינים הלא-פתורים, שבנויים כולם על דרכי היסק והגיון אישי של יוצריהם,היא עצומה.

ורק בזכות זה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לחסוך חמישים שנה מהחיים של נסיונות כושלים.