הכיצד ניתן להביא אנרגיה של אחדות ותיקון כאשר הכוונה היא של הרס, להרוס את הדתות המונותאיסטיות??? לא מאמינה בדרך הזו.
הרעיון של השבת הניצוצות מהטומאה אינו מיועד לכל אדם, אלא לזה שבמדרגתו משיג השגה שלמה את מבנה וחוקיות הבריאה ויודע בידיעה גמורה היכן כלוא האור בחומר, בחושך, ובטומאה.
שבתי צבי ,יעקב פרנק וממשיכיו, בתחושתי ובחוויתי, לא היו ''איש אלוהים'' כפי שמר לייב מתאר, הם לא היו במדרגה הזו.והתוצאות היו טרגיות בדיוק מתוך כך.
כאשר אני פוגש את הטמא ומנסה להבקיע את האור מתוכו, כמו במחשבות זרות. הרי שזה עניין אחר והוא חלק מתהליך פנימי ורוחני שכל אדם עובר .
אך כאשר אדם מייצר טומאה מכוונת(דרך עבירות, גילוי עריות וכו'-וזו היא הדרך הפרנקיסטית ) , לא זו בלבד שלא גאל ולו במעט את העולם, אלא הוסיף בה עוד טומאה. וזה לא משנה באיזה אידיאולוגיה נעטוף את זה , לרוב זה ישרת את יצריו האפלים של האדם ואת תחלואיו הנפשיים.
יעקב פרנק ושבתאי צבי (לפחות בימיו האחרונים) לא גילמו בחוייתי קול אלוהים חיים, כי אם את קולה של נפש חולה ומיוסרת.
והדרך שמתמקדת בתיקון העולם ולא תיקון העצמי כראשית, לא מחלישה את האגו, אלא מזינה פנטזיות גרנדיוזיות של עוד משיח בפוטנציה...
ומעבר לכך, אם הניאו שבתאות אינה מתמקדת ביצירת הטומאה והתמרתה, הרי שאינני מבינה במה היא ממשיכה את השבתאות? ובמה היא שונה מהחסידות?, שמדברת על תפקיד הצדיק (אדם כאמור במדרגה רוחנית יתרה)המעלה מהטומאה את שברי הבריאה.
ובמה היא שונה מכל תהליך פנימי אחר, שמבקש לפגוש את החושך, לחוות אותו ומתוכו להבקיע את האור?
ואם הניאו שבתאות אינה מתמקדת ברובד העשייה הפיזית ומסתפקת ברובד המחשבה בלבד, אז מדוע יש חשיבות כה רבה להמרת הדת???
חוסר הדיוק, הסתירות, והרקע השבתאי והפרנקיסטי יוצרים בי תחושה קשה ששוב חוסר בשלות פנימית ורוחנית מובילה אנשים אל עיוורון במעטה של צלילות , חדשנות וקדושה.