אני רוצה להמשיך בדיון.
כתבתי את זה כאן על קריאה בקלפים כיוון שהעלת את המאמר החשוב הזה. לדעתי מה שכתבתי נכון גם לגבי תחומים טיפוליים. אני באה גם מהתחום הטיפולי.
כמה נקודות לגבי מה שכתבת -
- לא אמרתי שאי אפשר לספר - אלא שיש צורך בידוע הלקוח וקבלת רשות על כך.
-כתבת על הבאת דברים כקוריוז וזה מזכיר לי נקודה נוספת - האם נכון לספר דברים מהפגישה - (לא כאלו שמאפשרים זיהוי) כסיפור של קוריוז או למשל של 'התפארות' או 'משהו מצחיק' או סתם 'סיפור טוב' או 'סיפור וואו'. כלומר אם מספרים משהו שלא לשם למידה ( וההנחה שלי היא- שזה נעשה מבלי לאפשר זיהוי) אלא כסוג של 'רכילות', האם גם זה מתקבל בעייניך.
- לגבי רפואה - לא חשבתי על זה. ככה על המקום נראה לי ששם יש פחות חשיפה זה לא האדם מביא את עצמו לדיון. אני אחשוב על זה.
לדעתי הכלל הוא שאתה יכול להשתמש בחומר של המטופל - על פי בחירתו.

- אתה כותב על בעלות - וכאילו זה מילה של איזה משהו סגור. לא הרחבתי בעניין קודם - זה מעבר לבעלות. זה יחודיות פרטית פנימית עמוקה של אדם שלא באה לידי ביטוי כלאחר יד או בהרבה מקומות - אלא דוקא בשל הסטינג- לכן אם מעוניינים להשתמש בה למטרות לימוד צריכים לקבל רשות. המילה 'להשתמש' מאוד חשובה.
זה שאתה שומר על פרטיות - זה שמירה על פרטיות במישור אחד. לפרטיות- ולזהות יש עוד מישורים - כמו שאתה יודע - ולא צריך עבורם שם פרטי או משפחה.

ותוספת:
זה לא אותו דבר אבל דומה לזה: שלא קוראים קלפים או כל דבר אחר לאנשים שלא בקשו או הסכימו לזה.