ואנחנו לא חברים שלהם, אז הם אוהבים רצח?

ומאו חשב את עצמו לאלוהים

והיא השתלמה :)
מאמר מעולה
שיהיה יום סובלני 8)

אשר בה האנשים מכלילם את כול האהבה האלוקית הזאת לזולת, ואת הפנמת המוסר עד הסוף;
אבל איך תיחיה ואיך תנהג עם הרוח האלטרואיסטית הזאת בחברה דורסנית כשלנו, שבה כול דאלים גבר, ושבה נותני הטון עצמם המנהיגים אותנו לוקחים מאיתנו האזרחים הקטנים בשביל להגדיל את רווחתם הפרטית שגם כך אינה קטנה?..
ןמה תעשה עם רוח הסובלנות הזאת כאשר יגיעו אליך הפצמ''רים, הסקאדים, הפיגועים המתאבדים, גנבי הרכוש וכול אילו שחושבים שהכול כשר כדי לקבל את מבוקשם ?..
בבקשה, מישהו מיפי הנפש הדגולים יכול לענות לי ?..
או שמא צריך להנחיל את האמור בכתבה לאילו שבאמת ''רעך'' שזה די מעט ולא לכלל הציבור ?...
ואז ישאלו שוב יפי הנפש אם אתה עושה סלקציה אז איפה הסובלנות האמיתית שהיא היא ברוח הכתבה ואם יש סייגים אז כבר מה נכון ואיך צריך לנהוג ?

אם בא לכם לשמור על הניקיון ברחובות אז תעשו כן ואם אתם רואים בן אדם מלכלך אז תקבלו אותו גם כן, ואולי אפילו תתעלו ותנקו אחריו, אל תשנאו אותו או תחשבו שאתם טובים ממנו.

כל העניין הוא להיפרד מן האגו ולהפסיק לחשוב שכולם צריכים להיות כמוכם. מה שעובר לכם בראש, האידיאלים, הערכים, הרעיונות, האמונות והדיעות הנו חסר משמעות מחוצה לכם. אין שום אינדיקציה שאת היקום זה ממש מעניין אם אתם צמחוניים, בשריים או טבעוניים.
תחשבו שלפרח כחול היתה דיעה משלו כנגד פרח בצבע אדום? או בזמן של סופה למשל, העצים עומדים איתן ברוח, הם ממשיכים להיות הם, הם משרתים את המהות שלשמה הם בעולם הזה, הם השינוי אותו הם רוצים בעולם ואם עץ אחד נופל אז כל השאר ממשיכים לעמוד, אף אחד לא לוקח את זה באופן אישי והעצים מקבלים את גורלם, מר או מתוק ככל שיהיה.

לנו בני האדם לעומת זאת, קשה לקבל שינויים וכל מה ששונה מאיתנו אנחנו מנסים לשנות בכח. זה כמובן לא אומר שאי אפשר לנסות לשנות, הרי הפוטנציאל שלנו גדול משל עצים ורעיונות יצירתיים יתקבלו בברכה אבל הבעייה מתחילה כאשר אנחנו שונאים את מה שאנחנו מנסים לשנות. אין צורך לשנוא נהג של רכב שמזהם את הסביבה אבל בהחלט ייתכן ותרגישו צורך לדווח עליו למשרד התחבורה שיאלץ אותו לתקן את הפגם ואם משרד התחבורה לא עזר אז אפשר ללמוד לחיות עם זה, נטירת טינה כלפי הנהג לא תוביל אתכם לשום מקום, לא תשנה אף אחד ואף יותר מכך, תגביר את תחושת האומללות, הקורבנות ותחושת החוסר אונים הנלווית כאשר אנחנו כועסים על מישהו או נוטרים כלפיו טינה.

אז מה זה קשור ל''ואהבת לרעך כמוך''? לפי דעתי זה אמור להיות ההיפך, ''ואהבת לעצמך כרעך''. אנחנו כל כך שונאים את עצמינו כך שבמקום לקחת אחריות אנחנו נושאים באשמה והרי אף אחד לא אוהב להיות אשם כך שאנחנו משליכים את דמותינו על האחר לדוגמא, אם גבר רוצה להתגרש מאישתו (או ההיפך) אז בהרבה מקרים הוא פשוט יחפש סיבה לריב במקום להודות שהוא לא רוצה להיות עם אישתו ולגמור את זה יפה. דברים באים והולכים בעולם באופן טבעי ואנחנו תמיד מרגישים אשמה בשינוי ונוטים להפיל את זה על האחר או בדוגמא של התופים, במקום שנודה במגבלה שלנו שזה אנחנו שמוטרדים מהתופים, אנחנו מאשימים את האחר שהוא מטריד אותנו. הכאב, העצב, הפחד או הטרדה זה הכל נמצא אצלינו, אין דבר כזה לא יכולים כי עם אקדח מכוון לרקה אנחנו יכולים לעשות הכל.

:-)

the whole story of the chinese politics and history is the use of power and violence to enforce false harmony on people.
the cruelty they use to rich this cunfucian¨so called harmony can be enbelieveable, even in modern times, even these days.
the whole cunfucian philosofy, like the chinese people and countires, is shallow and dangerous.

הוא גרסת הפרווה (גרסת הלייט) של ''ואהבת לרעך כמוך''...

הכלל של ואהבת לרעך כמוך כולל גם את ''אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך'' וגם סובלנות ולמען האמת עוד הרבה יותר!

יום טוב

כתבה יפה מאוד
טל כהן, סילוטק

סובלנות כלולה בתוך ''מה ששנוא...'' וצדק הילל כשאמר שכל השאר פרשנות מה שלא אומר שאסור לפרש או שלא מועיל לפרש.
שנית הסובלנות הכרחית פי שבע למנקה המדרגות חסר האונים. אלו שחשים חסרי אונים, אם הם לא מטפחים סובלנות, בסופו של דבר יתפרצו באלימות קיצונית ולעיתים רצחנית בעוד שבעלי הכוח חסרי הסובלנות פשוט מפעילים סנקציות שמדכאות באיבן את הפעולות שלא נוחות להם.
גם אם היא לא באה לביטוי חיצוני, חוסר הסובלנות מלבה שינאה. כך שטוב לכולם לחיות לאור אותו הכלל שכולל בתוכו גם סובלנות .