לגישתי, המוח שלנו הוא כלי שרת נפלא העושה עבודה מדהימה עבורנו. אנחנו פשוט לא יודעים כיצד לכוון אותו כך שיפעל תמיד לטובתנו. נניח שיש לך פועל שמאד רוצה לשרת אותך היטב, לעשות עבורך את מה שאתה רוצה ולתרום למטרות שלך, אך המסרים שהוא קולט ממך הם הפוכים, דואליים, לא בהירים, בכלל לא ברור לו מה אתה כן רוצה ולאן
אתה רוצה להגיע. כך יוצא שהוא פועל כדי לממש ולאשש בדיוק את הדברים שאתה לא רוצה.
כדי לרתום את המוח לפעילות נכונה צריך לקחת אחריות על המסרים שמעבירים לו. יש דרכים רבות לכך, לא בהכרח צריך לשבת שעות במדיטציה,ואני בהחלט בעד מדיטציה, יש דרכים רבות לכך.
http://alternativli.co.il/gufnefesh/6.htm

אתה זה לא המוח גם\\ כל מה שנתפס יהיה בעינינו כאפעה

ואם המשפחה הייתה מחליטה לא להאמין ויוצאת, עוד לפני גמר המלחמה? יש רע ויש ניצול בעולם, זה לא אומר כלום לגבי מערכות הגוף. אני דווקא קראתי מאמר שמתאר איך כל התאים בגוף פועלים בהרמוניה מושלמת ומוכנים (מלשון פעולה, לא בהכרח רצון) להקריב את עצמם בעת הצורך. השיטה שלך לשחרור היא טובה במידה מסויימת, אבל אני מציעה להתחיל מדברים פשוטים יותר: לא להיות עבד לצרכנות- מה שיותר נוצץ יותר חזק יותר עשיר יותר טוב.. למשל. מהפחדים המזויפים שנוטעים בנו. אחר כך נעבוד על מה עושה לנו טוב, מה אמיתי...

ארז יקר, קראתי את מאמרך והוא בהחלט שם את האצבע על הנקודה הכואבת ביותר בחוויה האנושית - מצב המוח שלנו.
יש מורה ישראלי שמדבר על כך ואף נותן פתרונות ושמו שי טובלי.
נתיב שלם בתורתו מדבר על יצירת המוח החדש, הלא קונספטואלי, ללא דברים ישנים, ללא פחד. נתיב שמדבר על הפיכת מוחנו למוח חדש, יצירתי ופתוח.
רצ''ב לינק לאתר שלו
http://newsun.co.il/brainreasearch.php

ואיך אפשר לתאר את הפעילות ההכרתית המוחית כזללנית אנרגיה?

הגוף מייצר מספיק אנרגיה מכל בחינה אפשרית.

השימוש בה הוא בראש ובראשונה לצרכי הפעלה נכונה של התאים האפורים שתוביל לדרך נכונה.
וכדי למצוא מה היא הדרך הנכונה בכל סיטואציה וסיטואציה דרושה מודעות שכהווה הידוע היא תוצר פעולה מוחית הכרתית.
רק עם מודעות נכונה ניתן יהיה לפעול בדרך הנכונה לכל מצב ומצב.
ואם רוצים להבין אם המלחמות הן אמיתיות או רק בראש של כל אחד באופן סוביקטיבי - צריך בראש ובראשונה להפעיל את יכולת החשיבה (וזו כאמור פעולה הכרתית).

הסיפור על המשפחה היהודית באמת מאוד עצוב, רק שאין לו קשר לדוגמא של חשיבה הכרתית כלשהי. משום שניצול חזק את החלש קיים בהמון דרכים ומקומות, והוא מתאפשר כי לחזק יש עמדת כוח כלשהי (ולא חשוב באיזה תחום) על החלש. אין לזה קשר למה מתחולל לחלש בראש. במיקרה של המשפחה היהודית שנוצלה לא היתה להם כל גישה למקורות מידע אמינים ומהימנים. נקודה. שום דבר לא מעבר לזה. כמובן שהם פחדו לגשת למקומות מידע, והפחד שלהם לא היה שום דבר הזייתי שרק התחולל להם בראש, אלא המציאות לאשורה. המציאות הזו נמשכה גם שלא היתה מלחמה כי פיזית היה מי שמנע מהם גישה למקורות מידע מהימנים. אני לא רואה שום קשר בין דוגמא זו לבין סיפור תעתועים בדיוני שאנשים בונים לעצמם בראש וחיים לפיו.

ולמה יש אנשים שרודפים אחרי סיפורי אימה?
לא יודעת. אולי כי הם מזוכיסטים.
ובקטע הזה אולי כן יעזור להם להשקיע אנרגיה ולהפעיל את החשיבה ולנסות לנתב את עצמם למסלולים יותר פרודוקטיביים ופוריים שיובילו אותם למקום טוב יותר מאשר למלא את הראש בתרחישי אימה חסרי תוחלת.

''אם אין לך סיבה לדאוג אז אל תדאג''

הסוד הוא להיות במודעות ושליטה ולא להכנס למצב מדיטטיבי הזוי שבמסגרתו אין קאסאמים, גראדים, מחבלים ומלחמות... ממש גן-עדן לפסיכים - הללויה!

תלמיד - אני למדתי את הסוטרות במשך שנים רבות, ולמרות זאת יש עדיין הרבה נושאים שאני לא לגמרי מבין. בבקשה עזור לי.

מורה - אני אינני יודע קרוא וכתוב. בבקשה תקראי לי את האותיות ואולי אני אוכל להסביר לך את המשמעות שלהן.

תלמיד - אבל אתה אפילו לא יכול לזהות את האותיות, כיצד אם כן תוכל להבין את המשמעות?

מורה - לאמת אין כל קשר למילים. את האמת אנו יכולים לתאר כירח הבוהק בשמיים. את המילים, במקרה זה, אנו יכולים לתאר כאצבע. האצבע יכולה להצביע לכיוון של הירח, אך האצבע אינה הירח. על מנת לראות את הירח, עלינו להביט אל מעבר לאצבע.

המדיטציה ככלי להרגעת המיינד מחזק את הדואליות בגלל שהמיינד הופך פה לאוייב שיש להרגיעו. המיינד נחוץ לנו מאד כדי ללמוד ולקלוט מידע לעבדו לקונספטים לצורך ביצוע עבודה שיכלית. הבעיה היחידה עם המיינד היא שאנו נותנים לא ''סמכות החלטה'' מה שאינו מתאים לו כלל. המיינד מפחיד אותנו כי איבדנו את הקשר עם האינסטינקט והאינטואיציה וקשה לנו לתת להם את הסמכות הטיבעית לקבלת החלטות. מדיטציה תפקידה אינו להרגיע את המיינד אלא לאפשר לנו לא להזדהות איתה. זאת הסיבה לאכזבה של כותב המאמר כאשר אחרי מדיטציה הוא רואה שהמיינד ממשיך לפעול כמו קודם. החדשות הרעות: אין אפשרות להשתלט על המיינד לטווח ארוך. החדשות הטובות: אין צורך להשתלט על המיינד כלל.

מצד אחד אתה יוצא כנגד מה שאתה מכנה המוח הקונספטואלי אך מצד שני אתה כותב מאמר שלם מלא בקונספטים המובילים לקונספט האולטיבמטיבי, החוזר במאמריך פעמים רבות, המדבר על מדיטציה/שחרור/אי עשייה/אי שאיפה וכדומה.

מה שבעצם מוביל לקונספט שהאדם צריך קונספטים על מנת לנתב את חייו לאן שהוא (אחרת הוא פשוט נסחף בזרם) בין אם זה שאיפה להישגים או שאיפה לאי שאיפה. ללא הקונספט המנחה לא היית תופס את עצמך לפתע נסחף ולא היית יודע לכוונן את עצמך מחדש לנתיב הנכסף.

לסיום, גם הפיסקה האחרונה המתיימרת להיות הקונספט האולטימבטיבי היא עדיין קונספט היכול להתגלות ביום מן הימים כקונספט חלקי או מוטעה שכן המוח שניתן לנו הוא המכונה המופלאה והמשוכללת ביותר הקיימת על פני האדמה וכמו מחשב העל החזק והמשוכלל ביותר ללא התוכנה המתאימה הוא לא יותר מעוד גרוטאה.



.

תיאור השדא הוא נהדר וכמו שאנחנו זקוקים למזון אורגאני בכדי לחיות כך המוח זקוק למדיטציה בכדי לנשום ולחיות.

הפגם המתדולוגי במאמר הוא בדגש העודף שהוא שם על ההיבטים האיזוטריים של ההתייחסות הדה-קונסטרקטיבית לתוכן הפילומוגרפי עצמו ולא מתייחס להסברים פרסמוניים יותר שיוכלו להכיל גם גישות אפיגרפיות ופסאודו אפיגרפיות.
לכן, המאמר הזה הוא קשקוש.

The end of Zionism=Sholem

לעניות דעתי המשיכה לתכנים שליליים הוא נסיון של הגוףנפש להתמודד עם טראומות מהעבר (במובן הרחב של המילה טראומה), למצוא את הביטוי הסמלי שיאפשר למערכת כולה להשתחרר מפחד או כאב ישן. בגלל חוסר המודעות שלנו לתהליכים העדינים האלה, התוצאה של חשיפה לתכנים קשים היא בדרך כלל הפוכה - רה-טראומטיזציה, יצירה של טראומה חדשה על גבי זו הישנה, והגדלת המידה הכללית של הסבל. ועכשיו גם הטראומה החדשה מחפשת פורקן דרך חשיפה לתכנים קשים עוד יותר.... והמעגל ממשיך. זו אחת המחלות הבולטות של התרבות המערבית בעיניי.

ובעצם מביא את הפרדוקס: אם אני לא חושב איך אני יודע זאת, כי ברגע שהמודעות לזה שאני לא חושב קיימת
אזי אני חושב...
רק ברגע ההתעוררות אני יכול לקיים משהו שהוא גם לחשוב וגם לא לחשוב.
משהו כמו התעוררות מחלום, אני גם שם וגם רואה את עצמי מהצד.
שבת שלום.

ארז יקר, כאשר אתה מתאר את המצב התודעתי הקונספטואלי ככזה המשתלט ,אגרסיבי וכפייתי ,הרי שגם אתה משמר איזו דואליות של טוב ורע, נכון ולא נכון, בריא ולא בריא ונופל באותה המלכודת בדיוק.
יש מצבי תודעה שונים(ואני ממש לא מסכימה עם הנפרדות שאתה מציג בתוך המערכת הפנימית בה המוח נפרד מהעצמי ודואג רק לעצמו) והלימוד האמיתי הוא איך לנוע ביניהם ממקום של בחירה ודיוק מתבקש .

A famous saying by Descartes has brought to the attnetion of the world that the only thing we can know about the world is our existance. But if I think not, am I not? Meaning, maybe the reason we cannot stop thinking is because then we would stop existing.
If you do believe in the brain/mind duality, then probably meditation, by way of detaching yourself from the outside world, will quite the stressing brain and calm the mind. However, is it really possible to exclude the world completely? Perception is a passive action, and we cannot stop ourselves from perception completely. Therefore, the next best thing we can do is look for a relaxing perception rather then a fearful perception.
And may I just say, I am not a horror fan at all, so your generalising theory on the brain trying to scare all humans is not true.