אבל בלעדיה לא תתכן התפתחות.
אני נדרשת כאן לרמות דיוק, שספק אם ניתן בטוקבק לדון בו, אבל אנסה להסביר.
פסיכולוגיה מנסה להציף ולהעלות אל המודע, הנעות, תחושות, מחשבות, לשיים, להגדיר אותם, ואז ליצור התייחסות לגביהם.
במסגרת הזו באים אל הפועל המטופל המטפל אמונותיהם ודעותיהם ומיגבלותיהם.
כאשר במסגרת המיגבלות רובו של הלא ידוע, גדול מן הידוע, והמטפל יכול להתייחס אל מה שמובא בפניו עם שיקלולו ממקצועניותו.
בתרפיה קבוצתית נכנס גורם נוסף למוגבלות הזו והיא הדינמיקה הקבוצתית, שאם קראת את הספר הזבוב, יכולת להחשף לכוחה ולעיוותים שהיא עלולה ליצור.
מאחר ומלאכתי בהתפתחות, אני מבחינה בניואנסים שהם מתחת לפני השטח, וכאשר אני מצביעה על חוסר דיוק אין הכוונה לראיית שחור/לבן אלא גם במסגרות שמדברות על התפתחות כביכול, היכן נמצא עקב אכילס שלהם. או האם הוא מתאים/לא מתאים עבורי.
ולהלן הדוגמאות:
האם כליהודיה, שנושאת גנים התפתחותיים מסויימים, מתאימה שיטת התפתחות שמיועדת לעם אחר, למשל בודהיזם. (אני לא דתיה, אל תקפצו), אין זה מבטל את השיטה, אבל מעמיד אותה בספק כרלוונטית לגבי.
דוגמא קונקרטית מן המאמר: האם מרגיש לי נכון להיות בקבוצה שמעשנים בה בזמן השיעור, ושיורדים בה על אחת הלומדות. התשובה היא לא נחרץ. כי דיוק בלימוד לא יכול להיות באווירה של חוסר דיוק. (ועדיין לא נכנסתי למקום ערכי של לעשן בשעות הפנאי, אלא בשיעור, ולא התכוונתי לסיגריות)

מניסיוני, למרות המגמתיות של הכתבה, עולות תהיות רבות באשר לשיטה, ולא אחשוף אותן כאן.
גם אם השיטה מעניקה תובנות פסיכולוגיות, עדיין מודעות אינה כוח פריצה, אפשר לטחון שנים אצל פסיכולוג ולעשות אותם מעשי אהבלות פעם אחר פעם, למרות הידיעה והמודעות.
וזה שהשיטה פופולרית אצל סלבס, דווקא מדליקה לי את כל הנורות האדומות.

צר לי אם מי אשר פסיכולוגיה קרובה לליבו ולכיסו ראה בכך שלילה של השיטה. ברמות נמוכות של תיקונים היא משיגה תוצאות.
ברמות קשות של תיקונים, אין היא מועילה למרות התובנות שהושגו בממון רב.

מס' פעמים אנשים שנחשפו לשיטה הציעו לי לנסות ולמרות שמלל כן מדבר אלי ומרתק אותי, פשוט באופן קפריזי משהו דחיתי זאת כל פעם מחדש, אבל קראתי מעט על השיטה מאפייניה ומוריה.
ובהקשר לדברייך על התאמה בין האדם לבין הדרך בה מתפתחים רוחנית, לילי רוזנפלד, בספרה: התודעה; הדרכים להתפתחותה, מציינת ''שדרכה של הקבלה היא הדרך המתאימה ביותר ליהודים'', למרות שהיא מביאה דרכים רבות ושונות, שבחלקן היא גם התנסתה, כגון אנתרופוסופיה, בודהיזם, סיינטולוגיה ועוד.
ועדיין אני לא פוסלת את השיטה...
דרך אגב מי כתב את הספר ''הזבוב'' שעליו כתבת? (את לא מתכוונת ל''בעל זבוב'' של המינגווי נכון?)

ובאשר לשיטה שמתאימה ליהודים, אי אפשר לדון בה, בלי להסביר, כך שעדיף להשאיר פתוח, מאשר חלקי.
:)

בטיפול רוחני המטרה העליונה היא השגת הטוב ברמות הכלליות החל מבריאות תקינה וכלה בנפש סקרנית ותוססת, האמצעים לכך רבים ומגוונים ומותאמים לכל מקרה ולגופו של עניין, אין אמצעי יחידי , האמצעי הניקרא פסיכולוגיה אם מועיל יבוצע בו שימוש, כמובן שלא ניתן להרחיב במסגרת זו וכמענה לכתבה רדודה ושיטחית הנותנת מענה להמון ע''מ שירגיש שהוא רם מעל אותם ''טמבלים'' .

המקום האישי שלי הלומד וזה חשוב כדי לאפשר קבלה עצמית, קבלת היש, קבלת ההבנה האישית היחסית, וקבלת חלקים נוספים לאיזון ושוב איזון. גם הכתיבה של החלקים ושל העבודה האישית היא כלי המאפשר את הבנת המקום האישי. לפעמים כשישבתי עם ימימה, היו רגעים שהיא היתה כל כך דקה, כל כך עדינה, כל כך נדירה בפשטותה שאי אפשר היה שלא לאהוב אותה. יהי זכרך ברוך. אמן.