בתור מי שבילה במזרח כשנה מחייו, יש לי תחושה שהמסע במזרח ובכלל הוא מין שיעור מתמשך בסבלנות. בעולם המערבי אנחנו רגילים לרוץ ולמהר ולהתקדם קדימה, כאילו שיש משהו הנמצא שם, קדימה מלבד השיש... המזרח מלמד שהכל במילא חיי סמסרה - סבל יומיומי- בדרך להארה או לגלגול הבא. מושג הזמן נמתח אל הנצח ולכן העכשיו אינו משנה מאום, רק הגלגול הבא משנה וגם הוא עוד שלב בדרך להארה המקווה. אז שיעור נעים...

נשמע שעברתם סרט סרט!
העיקר הבריאות :)
תכלס, בסופו של יום ובסופו של טיול, הדברים האלה נשארים כחוויות מעשירות, ואפילו בזה עוד תיזכרו בערגה מתישהו :)
נזכרתי שבסוף הטרק של פון היל הגענו מאוחר מידי לבני, כולם חזרו במונית (שהייתה יקרה בטירוף) ואני התעקשתי לחזור באוטובוס- במקום 8 שעות נסיעה שזה אמור לקחת, זה לקח כמעט 16 שעות, וגם המלון בבני היה אחד מהגרועים ביותר שיצא לי לראות בטיול (וזה אומר הרבה).
שלא לדבר על ארוחת הבוקר :)

בשנה שעברה סיימתי טרק בהימליה ונקלעתי לשביתה פוליטית. עוכבנו 10 ימים, שילמנו מאות דולרים על תחבורה. הפכנו עולמות למצוא כספומט ואפילו האוכל בפוקרה החל להיגמר. התחבאנו משוטרים ברחובות קטמנדו, נסגרנו בגטו של תיירים בטמל וחווינו את הפגנות המקומיים.. ועדיים זו היתה חויה כשאר חוויות הטיול, ואני אמליץ לכם למרות המצב הפוליטי המעורער לא לוותר על המדינה היפה הזו. להצטייד במזומנים ובציפיה לקומוניסטים שירצו מכם כסף..ואל תשכחו לקחת מהטרוריסטים קבלה...חוויות