שההגיון מחייב שיש בורא לעולם.
אולי מדובר בהגיון של אחד שטחנו לו עוד מלידה שקיים בורא.
אם הטבע כולו מראה כי כל דבר נוצר מחומרים שקדמו לו, הרי שההגיון הזה מחייב אותנו להאמין שגם לבורא עצמו יש בורא שקדם לו וכן הלאה.
חכמי התורה אכן היו חכמים ויצירתיים, אבל הם מאכילים אותך בלוקשים עד בלי די, בין אם מדובר בפתרונות לצורך הנוחות שלך כמו שעון שבת, ובין אם מדובר על תירוצים כגון פסוקים כמו ''התנינים הגדולים'' כ''איזכור'' של הדינוזאורים בתנ''ך. והכי קל לתרץ את הכל ב''נסתרות דרכי האל''.
ה''בחירה החופשית'' באמונה באל לא באמת קיימת במצב שאתה מתאר. אם אלוהים בוחר לבלבל ולהטעות אותנו כדי לבדוק אם עדיין נאמין בו, הוא צריך להוכיח את קיומו (וחוסר הוכחת קיומו תורמת מאוד לאמונה שלנו בחוסר קיומו) כדי שנדע שיש להאמין בו, כדי שלא נאמין על סמך ניחוש ותו-לא (הרי שאמונה היא בסופו של דבר עניין של הלב בהעדר הוכחות ראויות ומוחלטות).
כנראה אתה זה שהורגלת לחשוב כמו רובוט, שכן אתה מצטט מילה במילה רב ששמעתי בהיותי בת 13, ולא חושב בשביל עצמך על טיעונים חדשים.
אם היית אובייקטיבי ולא היית מחונך על בסיס זה ברא אותך אל, היית רואה בבירור שהפתרון ההגיוני הוא לא בורא עולם בנוסח האגדות והמיתולוגיות, אלא עקרון האבולוציה (שאגב, הוכח יותר מפעם אחת. לצורך דוגמה אחת, שמעת על האי גלפגוס?).
אה, מה אני מתאמצת, זה חסר סיכוי.