בשתיי הכתבות הקודמות שלך דיברו אנשים אמיתיים, ישירים, טוטאליים.

את אדגר מיטשל הערכתי על החזון, הענווה, ההבנה, הידיעה, החכמה.

את צ'רלי דיוק הערכתי על המסירות, האהבה, האמונה המוחלטת.

אבל זה? תסלח לי, חוץ מלהיות הודי, אין בו שום דבר מלהיב, וגם זה, עם כל הכבוד להודים, לא באמת מלהיב.

מראה שגם שהאדם הבנאלי ביותר יכול להגיע לכוכבים, מראה שגם אם אתה הודי ואתה מבלבל ת'שכל על יוגה, זה לא עושה אותך עמוק בשיט.

כמה יוהרה, כמה שטויות מאולצות, כמה סיסמאות שחוקות, איזה בורות עצמית, איזה תובנות בייגלה.

נשמע כמו נאום הניצחון של הזוכה בתחרות מיס יוניברס.

היי יונתן,

חן חן על סדרת הכתבות מעוררת ההשראה.

כחובב אסטרונאוטים מוארים רציתי להמליץ לך (ולשאר הקוראים) על סרט אנימציה יפני יפהפה שראיתי לאחרונה Royal Space Force: Wings of Honneamise.

אני לא אספר יותר מדי על הסרט, אבל אני רק אציין שהגיבור הראשי הוא אסטרונאוט יפני בעולם אלטרנטיבי שבו הוא עומד להיות האדם הראשון בחלל. בסיום הסרט הוא מגיע לחלל ומקבל שם אורות מטורפים ומבין דברים מופלאים על המין המקומי ודרכו בעולם.

מומלץ בחום לך ולכולם,

עידו

החוכמה והצניעות כרוכים יחדיו - פנים אחרות של אותה מהות!